לך לך – לפגוש את אבי הגנום היהודי

בס"ד

הפרשה הזו מפגישה אותנו עם אחת הדמויות הכי משמעותיות – לא רק בהיסטוריה – גם בחיים הפרטיים ובאישיות הפנימית שלנו – אברהם אבינו.

אברהם הוא המחפש הבלתי נלאה, הוא הילד הסקרן והנועז, האיש העקשן שמוכן ללכת נגד כל העולם, אברהם אבינו הוא האדם הראשון והיחיד שבורא עולם הציץ עליו ואמר לו 'הנני'. ואברהם היה בסך הכל ילד שחיפש את ה', אבל החיפוש היה אמתי וכשאתה מחפש באמת – אתה מוצא.

זו פרשה של הליכה, קוראים לה "לך לך", אפשר לשמוע את זה על פי הפשוט בשני ניקודים, לך לך, כלומר לעצמך. לך פנימה, חפש. ואפשר גם לשמוע בכפל לשון – לך, לך. וזה בעצם מה שקורה כל הפרשה, היא מסכת ארוכה של הליכה ונדודים ממקום למקום.

הסמל הכי מובהק של יהודי הוא – חיפוש, וכשאתה מחפש אתה נודד. יש לכל אחד סגנון הליכה אישי, יש נדודים של בעלי תשובה ויש מסעות של אנשים שרוצים לעשות תשובה למרות שנולדו כאילו בתוך העניינים. במסכת הנדודים של פרשת לך לך יש כמה נקודות ששייכות מאוד לכל אחד מאיתנו.

 

הכל מתחיל בציוי: "לך לך בארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

אין יעד, רק הוראה והבטחה. הוראה – ללכת, הבטחה – אתה עוד תראה. וזה כלל מאוד חשוב בחיפוש הרוחני; הדרך תהיה מורכבת ומעניינת מאוד, אפשר להיתקע בכל מיני פינות וסמטאות, אבל אם אתה מחפש להגיע, תקפיד על דבר אחד – לך לך, אל תעצור. לך תמיד קדימה. אסור שההצלחה תסנוור אותך ואסור שהכישלון יסגור לך את האור. תמיד תלך.

המסע מתחיל בכל מיני צורות; אצל פלוני זה היה קול פנימי, ואצל חבר שלו זו היתה השגחה פרטית, הכי חשוב לזכור שמאחורי כל הנסיבות יש מסובב אחד, הקדוש ברוך הוא שאומר לך "לך לך" לך סוף-סוף לעצמך, לנקודה ששייכת לך.

ואז אדם שואל את עצמו – מי זה אני, איפה אני, היכן המקום שלי?

התשובה היא: אל הארץ אשר אראך – רק כשתגיע תדע.

אל המסע אנחנו יוצאים כמעט בלי בחירה. אתה מוכרח לצאת. אצל אחד זו התעוררות דרמטית והחלטה לעזוב הכל. ואצל אחר זה מצב שנכפה עליו, או התעוררות פתאומית. הנסיבות רבות ומגוונות, והם כוללות את ההתנתקות מכל מה שעד היום חשבת שהוא זה אתה. עכשיו אתה יודע שלא, הכל נשאר מאחור ואתה מתקדם לקראת עצמך.

ואז אתה מגיע לארץ. מתיישב בה ומקבל הבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת". – השגת את היעד! יש לך את זה! הצלחת! זה שלך, איזה יופי. אתה קדוש, צדיק, השמים פתוחים לקראתך.

וזה הרגע שהרעב משתלט לך על הארץ.

השלב הזה מאוד רגיש ומסוכן, כי עד עכשיו הדלק שלך היתה השאיפה להשיג את הארץ. היתה מטרה. אבל עכשיו אתה הרי כבר בתוך המטרה, והיא פתאום מתייבשת לך בין האצבעות. כל מה שהלהיב אותך אתמול מעייף אותך היום, כל מה שהבטחת לעצמך שתעשה הכל להשיג אותו – כבר לא כל כך מעניין אותך.

אתה מנסה להתעקש ולאחוז בכל הכוח בשרידים של ארץ ישראל, בהבטחה של ה', יש לך שאלות: 'הי, הרי זה כבר התחיל טוב…' אבל הרעב חזק ממך, העצלות עקשנית ממך, החוסר תיאבון משכנע יותר, מצרים מושכת לך ברגליים. אתה חייב לרדת, אתה יורד ואתה מבין את זה לאט-לאט. ירדת למצרים, אתה כבר לא על ההר…

בדרך אתה פוקח עיניים ומבחין "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את". יש דברים שאתה מבחין בהם רק למטה, לא על ההר. פתאום אתה אנושי, גשמי. פתאום אתה מגלה שאתה 'מבין' בכל מיני דברים שחשבת שאתה כבר לא מבין בהם. פתאום יש לך הרגשה והעדפה, יש לך תיאבון, יש לך כישרון, יש לך תחביבים. ואבוי… יש לך מה לומר על כל מיני דברים שעד אתמול לא ממש עניינו אותך…

מה עושים עם זה??

אתה מבין שאתה מוכרח להיזהר. אם אתה מבחין ביופי – גם פרעה יבחין בו, והוא מהר מאוד יחמוד אותו. ההתעניינות שלך בגשמיות לא פסולה, אבל במקום שבו אתה נמצא עכשיו יש הרבה מאוד כוחות שיעשו הכל כדי להשיג אותך לעצמם. כדי לגרום לאנושיות שלך להפוך לנפילה, לירידה ואפילו להסתאבות.

אתה מחליט להיצמד לגרסה – "אחותי היא". אתה מתכחש. זה לא שלי, אין לי שייכות לדברים האלה…

אבל מה הרווחת? שרה נלקחת לבית פרעה. אם המתנות האלו לא שייכות לך, אם זה לא משרת את הנקודה הטובה שלך, אם הורדת את בעלותך – פרעה ייקח בעלות. ואז אתה מוצא את עצמך מנותק מהנקודה שלך. נשארת לבד.

אבל הרי לא היית לך ברירה, בסך הכל ניסית להתגונן…

וברגע הזה באמת יש התערבות אלוקית ישירה. פרעה מוכרח להחזיר את שרה, השררה חוזרת לידך,

אתה משוחרר… כי אם אתה לא עוצר אלא ממשיך במסע, יבוא גם השחרור.

ושוב יש עליה, אתה חוזר לארץ, אבל בדרך חייב להתבצע בירור חשוב; עד עכשיו בילית עם לוט, לוט זו הסתרה, (כמו "להסיר את הלוט"), הדחקת את זה אבל ההסתרה הסתתרה בתוכך, היא ליוותה אותך תמיד. התעלמת ממנה. כשהייתם קטנים התעלמתם מהשוני ומניגוד האינטרסים, הכל היה נראה אחיד, ועכשיו אתה מגלה שהוא זה לא אתה ואתה זה לא הוא. אתה מוכרח להחליט על פרידה. לך לאן שאתה רוצה, אתה אומר לו, ואני אלך לצד השני. אתה לומד לוותר על הרעיון לרקוד על שתי חתונות, אתה מפרגן לבלבול להשתלט על הזירה האהובה עליו, ואתה מוכן להסתפק בנקודה שלך, ולשמוח בחלקך.

אתה מקבל הבטחה נוספת: "כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם". כעת המקום שלך הוא חברון – עכשיו אתה לא רק יושב בארץ – אתה גם מחובר לארץ ולעצמך, הארציות שלך לא מנותקת מהרוחניות שלך.

המסע עובר דרך נקודות רבות ומעניינות, והפרשה חותמת במצוות מילה שיוצרת את היהודי הראשון בעולם.