סיפור לפסח – 'חרוסת' (נוֹבֶלַה)

סבא, ר' זאב דב ברוכי (טרטנר לפנים) חסיד היה בכל נימי נפשו, ומסכת חייו השתרעה על פני מאה ואחת שנים, רצופות נחיצות-עשייה-לימוד-אמונה וחסד. היה בו מיזוג כמעט בלתי אפשרי של שארפער גאליציאנער איד, שכל זוויות החיים נשזרות במבטו הייחודי והופכות לווארטים מתומצתים בשתי מילים שיש בהן מוסר השכל, שנינות, ואמונה תמימה. כאשר הוא עצמו, בדרך הידועה רק לו, נותר והיה איש תם. איש אמת. עניו. ובעל חסד יוצא מן הכלל.

פסח של סבא היה מעין ראש השנה. עם החומרות החסידיות עד קוצו של יוד, אך ללא שמץ של קפידה או מתיחות. פרקים נכבדים בדברי ימיו שזורים במושבה בה קבע את משכנו בעלותו ארצה מעט בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה. במושבה זו שמייסדיה אנשי קבוצת ביל"ו החילוניים, פעלו הוא אביו ואחיו  – חסידי בואיין חדורי יראת שמים, אהבת ישראל, ואהבת הארץ. סיפור זה מאפיין קמעא את צלם דמות פועלו.  IMG_4686

*

אותו יום הקדים איקא ירקוני את בואו בצל קורת המחסן. שמא ניצוצי חמה ראשונים טרדוהו, או היה זה קול חמורו של יחיה עדני שעקר את שנתו מעליו. כך או כך השכים, ומשהשכים הלך לו אצל ברוכי, כלומר למחסן. והמחסן מצוי בגורן, היכן שאיכרי המושבה נאספים, מקום אשר זקני הבילוי"ם נהגו בימי חורפם להיוועד ולהתכנס מפני כל סיבה: אם לחגוג ואם להתדיין, לפוש או להתעמת בענייני השעה. והגורן אינו אלא בקעה קירחת ובטבורה מחסן. מה לו לאיקא בשעת שחר מוקדמת במחסן של ברוכי? ובכן, משקל-אדם שם. בכל המושבה אין מוצאים משקל ואיקא זקוק לשקול את היקיפיו ולאור התוצאות לשקול את הרגלי אכילתו. לפי שטודורס הרופא אומר שהמשקל אינו יפה לבריאות, ומכיוון שגופו של איקא גדל וכרסו הולכת לפניו, דרוש לו כלי של שקילה. היכן בכל המושבה יימצא משקל-אדם? במחסן של ברוכי.

המחסן של סבא אינו אלא מפעל זוטא להכנת תערובת – מאכל בהמה בימים ההם. מוצר זה מורכב ממיני זרעים מבוסס על דגנים וכיוצא בהם. שלל מרכיביו מאוחסנים בשקים ענקיים הגודשים את המחסן ממסדו ועד טפחו. לצורך הכנת התערובת מלקטים מכל מין ומין, שוקלים בהכרע ואומדים באומדנא: כך וכך סובין, כך כוסמין, שיבולת שועל וחיטה במפולת יד. כהנה וכהנה מיני ירוקים, כוסברה ושאר מינים העולים היום על שולחן בני אדם, אבל אז היו ידועים רק לאיכרים וחקלאים. מוסף עליהם שמן דגים והמולסה המפורסמת. במרכזה של עשייה מדויקת זו שכל כולה משקל ומידה, ניצב כמובן כחתן – המשקל. לכתחילה משתמש בו סבא לשקילת שקי החומרים המובאים מהסיטונאים אל המחסן ושקי התערובת היוצאים ממנו אל הקונים, בדיעבד הוא משמש כלי אומדן לבני אדם המוטרדים ממסת גופם. כיוון שתורת הדיאטות וסעיפיה טרם זרחה בעולם ובודאי שלא במושבה, משתמש סבא במשקל ככלי פסיכולוגי אין כמותו. כל הבא להישקל, מודאג. יש לך אדם שעודף שומנו עוכר את שלוותו. ויש להיפך, חזותו השדופה טורדתו. על פי הכרת פניהם יודע סבא את נפש מחלי פני משקלו. האיש השמן הצועד על כרסו ונאנח על משמניו, מבקש למצוא נחמה בירידה כלשהי. סבא 'יקזז' קילוגרמים אחדים ממשקלו. האדם דק-הגזרה וקמוט הצורה המהסס על המפתן משאלתו ברורה, סבא 'ינדב' לו קילוגרמים אחדים לתוספת משקל. סיכומו של דבר, אלו ואלו ירדו מרוצים מהמשקל של ברוכי.

אל משקל הפלאים נשואות אפוא עיניו של איקא, טופח הוא על כרסו באין רואים ומצמצם מבט מצועף אל המראה בפרוזדור ביתו, "צריך ללכת לברוכי…". אומר ועושה. שביל עפר מוביל מחווילתו אל הגורן שבקצה המושבה. כן, איקא הוא מן המתקדמים, מתגורר בווילה. אין כוונתנו לבית חלומות המתנשא לשני קומות וגגו עשוי רעפים אדמדמים. ווילה זו כל הווייתה אינה אלא בית חד קומתי קטן מידות, אך אם אתה משווה אותה לצריפוני העולים התימנים או בתיה הישנים של המושבה, תיאות להניח לה להיקרא 'ווילה'.

והמחסן נעול.

"איפה ברוכי?" מפשפש איקא בשלל רעיונות שיש בהם מן ההיגיון, ולא מוצא. "איפה יכול בחור חרוץ זה לבלות בשעת שחרית של יום חול?" מגרד האיכר באוזנו ואינו בא לכלל פשר.

וסבא באותה שעה ניצב כמובן על מקומו בבית הכנסת הגדול, מלפף את רצועות התפילין סביב הבתים ואוגדן בנרתיקן. שחרית של וותיקין הסתיימה זה עתה ומן החלון העגול שמעל ארון הקודש מסנוורת החמה בקרניים של שחרית. החלון העגול אמרנו? ובכן, רשומות שם המילים "בית יעקב לכו ונלכה" דגושות בראשי התיבות ביל"ו. את בית הכנסת הקימו ראשוני העולים מקבוצת הבילוי"ם ועל חלון המזרח חקקו את פסוקם "בית יעקב לכו ונלכה", שנים לאחר מכן הגיע סבא למקום, ראה את הפסוק הקטום והשלימו ביוזמת עצמו "באור ה'".

אין עיתותיהם של ברוכי ואיקא שוות. שהאחרון אין בין קימתו למלאכתו כי אם שטיפת פניו הזועפות, כוס קפה של שחרית ועיון בשירי גיליון 'על המשמר'. הראשון השכים זה מכבר כהרגלו. מארבע לפנות בוקר הוא עמל על מלאכת קונו. יום-יום. לימוד, תפילה, התעסקות בענייני גבאות וצדקה. רק לאחר מכן יבוא תורם של המחסן והסחורה, התערובת והשקילה. אל המחסן מגיע סבא ככלות סדריו וקביעת עיתותיו, שם מוצא הוא את איקא שעון על כפות המנעול, ראשו על כרסו.

כילה איקא לשקול עצמו, ומבטו נדד אל אוכלוסיית המחסן – שקי התערובת הנאגרים לאורך הכתלים כחיילים במסדר. הוא מעוניין לבדוק את טיב הסחורה. ואתם אל תקלו ראשיכם בבדיקת טיב של איקא. שלא כפי הרושם, איקא מלומד. אומרים שאת הכשרתו המקצועית רכש בטכניון של חיפה, או בסתם אוניברסיטה בגלויותיה של מזרח אירופה. איקא הוא אגרונום לפיכך מילה של כבוד לו בחוגי האיכרים ובוועדת החקלאים. דבריו מתקבלים ודעתו נחשבת. אם יאמר "סובין יפים לחלב" יוסיפו כל בעלי הרפתות סובין לארוחות הבקר. אם ירכוש מוצר פלוני מיד פלמוני, לפחות שני מנייני איכרים יעשו זאת בעקבותיו, היא הנותנת. נטל אפוא איקא מלא חופנו תערובת משובחת ומדיפה ניחוח. עשה פס ידו כמשפך וגלגל את התכולה אל השק, מדגדג באצבעותיו את הגרגירים הניגרים.

"ברוכי, זו סחורה! אח…".

הפך את השק על צידו, הסיר את משקפיו ודקדק ברשימת התכולה המופיעה על התווית המוצמדת. "כה יפה וכך נאה, תערובת משובחת לחלב משובח".

לא בפעם הראשונה ולא באחרונה בוחן איקא את הסחורה. מדי שבוע הוא עורך מבחן, מוודא שהמרכיבים לא שונו חלילה. לא חוסכים על חשבון בהמותיו ולא ממירים את הוויטמינים החיוניים באבקות תפלות וחיקויים מודרניים שאינם לטעמו. תמיד הוא יוצא מרוצה.

"פסח ברוכי, מה. אומרים אצלכם שפסח אוטוטו בא, מה".

"פסח" מחרה-ממלמל בעקבותיו סבא, "בוודאי פסח". פחות מחודש ימים מתפרס בינו לבין המועד ומי כמוהו יודע עד כמה המקום הזה מעורר בעיות פסחיות.

*

נהירים לו לסבא שבילי המושבה כפי שבקי הוא בטיב תושביה. מאחורי כל דלת מקופלת מסכת אנושית-משפחתית. כאן מתגוררת משפחת עולים מקרוב באו, דוברי גרמנית. פה מתגורר קשיש גלמוד ניצול המלחמה העולמית. ברחוב זה העולים התימניים, וברחוב הבא דלת אחר דלת רק איכרים חילוניים מהדרין מן המהדרין. יש לך קמצנים ונדיבים, נצרכים ונותנים. הבקיאות הנפלאה בדלתות עמך ישראל ובטיב בעליהן נובעת ממסעות גביית הצדקה למשפחות מעוטות יכולת ודלות אמצעים. את סיורי ההתרמה הוא עורך רגלית, בערבים, לבדו. בפעמים הראשונות שפקד את הבתים והציג את מבוקשו – צדקה, הביטו בו כמי שנפל מהלבנה. לא הבינו על מה הוא שח, מה רצונו. צדקה? קמחא דפסחא? מעות חיטים? כחלוף השנים הבינו, הפנימו, והגדילו את הנתינות. היו אפילו שהחלו להשכים מיוזמתם לפתחו, להפקיד נדבת ידם. בשעת ערב זו, מכתת סבא את רגליו בין הבתים. שלושה שבועות משתרעים לפניו עד חג הפסח. מי ידאג לקמחא דפסחא? אף אחד. כדרכו בכל עניין, גם כאן לא ימתין סבא לאחרים שיעשו עבורו. לדידו, אין דבר שראוי לעשותו – יש רק את מה שעשית אותו.

בערבים מביאה הרוח אל המושבה את ניחוח הפרדסים. מהמטעים עולה צרצורי הצרצרים, ומהכרמים נשמעת זימרת הרוחות. סבא מהרהר בפסח. כיוון שהוא מהרהר בפסח-חמץ-ומצה, נוטלים אותו רעיוניו אל המחסן ומשם אל השקים והתערובת. חמץ גמור, מה עושים? הזכירו לו צעדיו את איקא האגרונום ובדיקות הטיב הקפדניות שלו. שתי שאלות הטרידהו כעת: אלף. איך מייצרים תערובת כשרה לפסח כאשר חומרי היסוד של המוצר מבוססים על חמץ גמור? בית. הבה נאמר תימצא הנוסחא המנצחת, אבל איך מאכילים בה את האיכרים החילוניים. כלומר הבהמות תאכלנה ללא בעיות, הבעיה ברפתנים. לך תשכנע אותם להחליף את תזונת הבהמות למשך שבוע ויותר. אין סיכוי.

אצל סבא המושג אינו קיים. סיכוי יש, צריך לחפשו. הוא יחפש.

כשפעמיו הובילוהו בדרך חזור גמלו בליבו שתי החלטות: קודם כל הוא הולך לייצר תערובת כשרה לפסח. המוצר יתבסס על חרובים. שנית, החומרים הנדרשים יהיו יקרים פי כמה וכמה אבל הוא לא יעלה את המחיר.

*

"שמעת מה ברוכי הביא מגליציה?"

בשעת בין הערביים זו מסבים איכרי המושבה ברחבה מול בית העם. אסיפה ספונטאנית זו שחציה נפישה ומחציתה פטפוט, מנוצלת להחלפת מידע מקצועי בין האיכרים הכורמים והיוגבים. מגדלי הבהמות משיחים אודות שיטות גידול בקר המיובאות מחו"ל או מועתקות מעמיתיהם במושבות השכנות. החקלאים ואנשי האדמה מייעצים זה לזה בענייני גידול, סילוק מזיקים, השבחת יבול וכדומה.

יוסק'ה ראש המדברים. בשעה שהוא פותח, נעשים כולם כאילמים. תמיד יש עמדו חדשות מסעירות, ידיעות מעבר לים, ודברים שיש בהם משום חידוש.

"שמעתם מה הביא ברוכי מגליציה?" שואל שוב יוסק'ה ונימת קולו מרמזת על כוונותיו ההיתוליות.

"מה הביא? אולי מכונת תפירה של 'זינגר', או פריז'ידר חדש, חשמלי תוצרת יוגוסלביה?"

"לאו".

"תערובת כשרה הביא לנו, כשרה לפסח".

"אוי הדתיים". סופק שמחה הכורם כף על ירך.

"געוואלד גלות, אנחנו בגלות". מזעיף מישה אנטוביץ' את שפמו המהודר.

"נו, טוב". מסכם איציק עייף מעמל היום.

"מה טוב?" איקא ירקוני המצטרף זה עתה אל השיח, מתמלא קפידה. "מה טוב? בדקת את השלכות הכשרות הזו על תנובת הפרות. על החלב. הגבינה. הביצים… נו, ביצים לאו דווקא. בכל אופן מהיכן אתה לוקח את האופטימיות, נו טוב? חברים, בפסח הקרוב המשק ישבות…"

"נו טוב, איקא, נו טוב. ברוכי בחור טוב, ואתה מה יש לך?"

בקולו של מוטק'ה-דער-בנדיט אי אפשר לשגות. הגרון העמוק ביותר במושבה. כל מיני אגדות קשורות בשמו, כללו של דבר אי אתה מעוניין להיתקל בו בשעת ליל בסמטה צרה, בעצם גם לא בשעות היום.

"איקא, מה הבעיות?" עושה כעת מוטק'ה את צעדיו אל מרכז העיגול. הנאספים על הספסל נעים בחוסר נוחות. איש אינו מעוניין להיחשב בשגגה בר-פלוגתה של הבנדיט.

כיוון שמוטק'ה מיודענו חדר לסיפורנו, אין מנוס מלהפטיר אחר דמותו כמה מילות רקע: באורח פלא ובאופן בלתי מובן בעליל, מכל אוכלוסיית המושבה לא מצא לו מוטק'ה-דער-בנדיט נפש קרובה ודמות נערצה כמו סבא. הוא עצמו, כלומר מוטק'ה, הפיק לעצמו שם של איש בלתי מאימן בלשון נקייה, או נאמר, שילוב של עסקן-בחשן-תחמן בלשון רמיזה. כל מיני שטיקים וטריקים היו לו, בתכל'ס לא היית עושה עימו עסקאות ולא חותם על שטרותיו ערבות. סבא בפקחותו הנדירה נגע במיתריו היהודיים החבויים, ומוטק'ה ידע להעריך זאת. לא שתעלוליו פסחו על סבא, ההיפך הוא הנכון. הוא כייס מפה ומשם וסבא ידע על כך היטב. ידע ושתק. כעת התגייס לו מוטק'ה במלא חושיו העסקניים למערכה.

"מה הבעיות שלכם בתערובת של ברוכי?"

"התזונה ברפתות, מה אתה יודע…" איקא התעשת ראשון והתחרט מהר.

"מה אני יודע? אני יודע שברוכי ישר כמו פלס. אני יודע שכולנו קונים רק אצלו, גם בפסח. עם הכשר או בלי. עם תזונה או בלי. אני יודע שאני מכבד את האיש הזה".

למען האמת כאן העלה מוטק'ה טיעון ממין העניין. על המילים האחרונות לא נמצאו בין איכרי המושבה חולקים. מכבדים את ברוכי, נקודה.

*

בולמוס מוזר תקף את איכרי המושבה. בשבוע האחרון בלבד רכשו לפחות תריסר מהם תערובת שתספיק לחודש. בדרך כלל הם אוהבים לקנות בצמצום, שיהיה טרי-טרי. מה אירע להם? יוסק'ה למשל, נכנס היום בצהרים למחסן, קנה שלושה שקים מהחמץ ושק נוסף מהתערובת הכשרה. גם איציק רכש מידה כפולה. תחקיר קצר גילה לסבא שהאיכרים הקפידו לרכוש משני הסוגים – מהרגיל ומהכשר. אך בעוד שמלאי התערובת הרגילה אוזל במהירות, הכשרה מתנהלת בעצלתיים. רובם רכשו ממנה שק אחד או שניים. מהר מאוד השלימו חושיו הגליציאנים המובהקים את חלקי הפזל: האיכרים חוששים מהחידוש הפסחי ומעדיפים את התערובת החמצית. מפני כבודו וחיבתו הם רוכשים שק כשר 'יוצא-זיין', אך לבהמתם ולחיה אשר בשדה הם מעדיפים לקחת כבר מעכשיו כמות כפולה מהחמץ, מה שבטוח-בטוח.

עסק ביש.

לא איש כסבא יאמר נואש. אם אין מה לעשות, חושבים. וכשמתאמצים מופיע גם צינור של סייעתא דשמיא. וכך, בין לילה אומצה מדיניות חדשה שנכנסה לתוקפה כבר למחרת.

במבט רגיל – גם של איכר חרד לגורל בהמותיו – בלתי ניתן היה לחשוד בתמורה כלשהי. מאומה לא שונה במסדר השקים שבמחסן. מימין נערמו שקי התערובת החמציים. כנגדם משמאל, סודרו הפסחיים. איכרי המושבה המשיכו לרכוש כל אחד לפי טעמו. כמות יתרה מהחמץ, שק או שניים מהכשר. מאומה לא השתנה חוץ מהתכולה…

בלילה החליף סבא את תכולת השקים הרגילים. את התערובת החמצית שדרג לתערובת משובחת יותר, עשויה חומרים יקרים פי כמה וכמה, אך נקייה מבדל חמץ. רק התווית נותרה חמוצה. בפנים היו מצבורי החמץ והפסח זהים – כולם פסחיים למהדרין.

*

איקא לא קונה לוקשן, בוודאי לא סיפורי פסח של דתיים. איש מדעים שכמותו מעביר כל דבר ועניין בשבט המחקר המזוקק. אם התערובת הכשרה מעוררת את חששו הוא יוודא זאת על פי מבדק מדוקדק. המעבדה המשרתת אותו היא עדר בהמותיו. יודעת פרה טובת קיבתה ואיקא מחליט לבדוק את המוצר הכשר על פרותיו ועגליו. הוא יבחן את ההשלכות, יאמוד את נזקי הדיאטה הפסחית, ויאמת את חששותיו.

אומר ועושה.

ויכלכל איקא את בהמותיו משק התערובת הכשר. ותלכנה פרותיו הלוך והשמן, ותפקנה חלב מלֹא הדלי. חלב שמן וטוב, כמותו לא ראתה המושבה מיום היווסדה. אז ייקח איקא ירקוני דלי של חלב בידו וילך אצל ברוכי וכה יאמר: "ברוכי-ברוכי, אין תערובת משובחת כמו התערובת הכשרה למהדרין".

לשנה אחרת דרשו כל איכרי המושבה מסבא פה אחד: "תנה לנו משק התערובת הכשרה, היא ואין בלתה".