שביעי של פסח – כשאינך מסוגל, עושים זאת עבורך

עד לשפת הים יציאת מצרים מתנהלת באותות ומופתים, ולפתע הכל נעלם. מדוע? משום שכאן נמתח הרקע לנס היותר גדול.

ברגע שאינך מסוגל לפעול בעצמך ניסים ונפלאות, מתערב הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו בחוקי העולמות העליונים ויוצר עבורך ניסים וישועות.

ביציאת מצרים אירעו כמה וכמה אירועים חשובים שהדהדו בכל תבל. היו עשרת המכות, והיה ליל שימורים. היתה יציאה ביד רמה והיו אותות ומופתים. מאוחר יותר גם התקיים מעמד נורא הוד למרגלות הר סיני. אבל קודם לכן, על שפת ים סוף, התקיים מעמד נוסף. הוא היה שונה בתכלית. ליוו אותו פחד וחרדה ואימת מוות. על שפת הים הולחנה באורח נס שירת הים, אבל על שפת אותו ים מעט קודם לכן, ניצב עם שלם וכמעט היה משוכנע שכאן תהא קבורתו. מחיצי מצרים מאחור, או מגלי הים מלפנים. ואז נקרע הים ובני ישראל צלחו אותו בשלום.

*

נס קריעת ים סוף מוצא אותנו במצב מאוד לא ניסי. העם חרד נפחד ומבוהל. נשמעות בקרבו קריאות לשוב מצרימה. עולות טענות על מדוע הובאנו הנה כדי למות במדבר וכדומה. משה רבינו צועק בתפילה ונענה "מה תצעק אלי", אין הזמן כשר לצעקה ותפילה, "דבר אל בני ישראל ויסעו…" וזה בדיוק הרקע להתגלותו של אחד הניסים הנסתרים והנעלמים מאז ומעולם. על מאמר "מה תצעק אלי" ידועים דברי הזוהר הקדוש "בעתיקא תליה מילתא". בנקודה הזו בדיוק נמסרת שרביט ההנהגה, מהנגלה אל הנסתר. מהמשפט אל הרחמים המוחלטים. מכל מה שניתן להבנה ולהשתדלות אל מה שמעל ומעבר. כאשר הים נבקע ובני ישראל חוצים אותו בבטחה כשהמים להם חומה מימין ומשמאל, הנס מתעצם שבעתיים בשל העובדה שלא יכול היה להתרחש כאן נס. עם ישראל שרוי בקטנות, ומתוך קטנות המוחין אי אפשר לפעול ישועות וניסים.

מה תצעק – דבר

נס קריעת הים מופיע אפוא במסגרת בלתי אפשרית. וזו המשמעות המופלאה מאחורי המאמר האלוקי "מה תצעק אלי – בעתיקא תליא מילתא". יש מצבים שעל פי אמות מידה רוחניות וגשמיות אינם מאפשרים התרחשות של ניסים, במצב שכזה היינו על שפת הים. עם ישראל שרוי בקטנות ובזמן שכזה אי אפשר לפעול מאומה. ואז הדהד בעולם גילוי נפלא, במילים שלנו הוא יישמע כך:

ברגע שאין בך יכולת לפעול בעצמך ניסים ונפלאות. בזמן שאתה אינך ראוי ואינך זכאי לנס ובכל זאת אתה משתוקק, ובעצם מוכרח, להיוושע. בזמן כזה מתערב הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו בחוקי העולמות העליונים ויוצר עבורך את הישועה בלי להתחשב במצבך הבלתי כשיר.

הרעיון הזה צופן סודות טמירים, אך על פי פשוטו הוא מסכם ואומר שיש פעמים שהייחודים העליונים מתעוררים דווקא על ידי הבלתי ראויים והבלתי כשירים. יש מצבים שאת הפעולה הטובה יגרום דווקא הנחש, הכוח שמופקד על הרע ועל הפך הניסים. מצב נדיר שכזה אירע על שפת ים סוף. למעשה, רמזים להנהגה פלאית שכזו מתנוצצים כבר קודם לכן, למשה רבינו במחזה הסנה. כאשר השי"ת מתגלה למשה לראשונה בסנה ומבקשו ללכת בשליחותו לגאול את ישראל, הוא ממאן מפני שהוא יודע שיש ביניהם כאלו שקלקלו והתדרדרו כל כך עד שאין בידו כוח לעוררם ולהאיר בדעתם את אור הגאולה. לכן מצווה עליו השי"ת להשליך מידו את המטה, על הקרקע הופך המטה לנחש. בכך הוא מבקש להראות לו עד היכן מגיע כוח הבחירה ובאיזו סכנה מצויים המון העם. המטה מבטא את כוח הבחירה, ניתן להטות לימין או לשמאל. ההטיות הללו עלולות להפוך לנחש – לירידות עצומות ח"ו. לאחר מכן הוא מצווה עליו לאוחזו בכפו והנה הנחש חוזר ולובש דמות מטה. בכך מורה לו השם יתברך כי בכוחו להפך אפילו את המצבים הנחשיים והמקולקלים ביותר, לטוב. מהנחש ייעשה מטה שבכוחו יתרחשו ניסים ונפלאות. בסנה התגלה שהצדיקים מסוגלים להשתמש בירידות היותר קשות כדי לעורר את הניסים היותר גדולים.

בעתיקא תליא מילתא

התרחשות שכזו אירעה על שפת הים. הנפשות שנאספו על גדות ים סוף היו רדופות. הנרדפים הם בדרך כלל חלושי הכוח והרפויים. זהו בדיוק מצבן של נפשות אחרית הדורות. כולנו נרדפים על צווארינו מיצרים רעים, פחדים, גלויות וכל רכב פרעה רכבו ופרשיו. במצב שכזה, כאשר הינך נרדף וטרוף דעת, קשה להתפלל. בעצם אין דרך לפעול ישועות, שהלא אין לך מוח. מאין יבוא עזרינו? לא מכאן, מעתיקא. "בעתיקא תליא מילתא" – תקוותינו בעת הזו תלויה אך ורק ברצון השם. כאשר הנחש מתגבר, מישהו מלמעלה נוטל לידיו את המושכות וגוזר "יהי נס", ויהי נס.

עלינו מוטלת בזמנים שכאלה מצוות השתיקה. "והמשכיל בעת ההיא ידום", אין זה זמן לדיבורים, בוודאי לא לשאלות וקושיות. "כִּי עַתָּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם נִתְנַבְּאוּ בַּפְּסוּקִים הללו. צְרִיכִין לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק הַרְבֵּה עַל כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶה עַתָּה בָּעוֹלָם וְלִבְלִי לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים כְּלָל, רַק לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעַת השם, עַד שֶׁעַל פִּי הָרֹב עַל יְדֵי הַדּוּמִיָּה וְהַשְּׁתִיקָה יִבְעַר לִבּוֹ עַד שֶׁיִּצְעַק וְיִתְפַּלֵּל לַהשם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי וְכוּ' חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִּבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִלְשׁוֹנִי".

(ע"פ ליקו"ה או"ח, נט"י לסעודה ובציעת הפת, ו)

 

 

שביעי של פסח – יום ההשפעות

גלי הים סוערים ושוצפים, גועשים ומתנשאים אל על. עם שלם ניצב על שפת הים. על נשיו טפיו וצאנו, ריבי ריבאות, יהודים שאך קודם שבוע נחשבו עבדי עולם. הים הסוער מטיל אימה מלפנים. ומאחור שועטים סוסי מצרים. רבבות חיצים נזרקים, קול צהלת סוסי מלחמה, קול חריקת אופני מרכבות פרעה וחילו. הפחד אין לשער. האימה איומה. משה רבינו המנהיג הרחמן נושא ידיו בשאגה של תפלה. והשי"ת מחזיר לעומתו ואומר "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו…"

והעם כולו, משליך את עצמו מתוך אמונה לוהטת ובטחון עז בהשם, פנימה אל מימי הים. על כך נאמר ונזכר לדורות עולם "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו".

*

שביעי של פסח הוא יום של קריעת ים. האמונה שהאמינו כלל ישראל בהשם ובמשה עבדו אז שבוע לאחר יציאת מצרים. מסירות הנפש העצומה שגילו, בשעה שדלגו וקפצו אל תוך הים. היא שממשיכה עד היום ובוקעת בכל שנה מחדש את הים הפרטי והכללי, של כלל ישראל ושל כל יהודי.

צדיקי הדורות מגלים ומודעים כי ביום הזה, האחרון לחג גאולת הגוף והנפש, מסוגלת כל נפש יהודית לספוג ולקלוט תעצומות של אמונה ובטחון. לשאוב מבאר מים חים שפע של אמונה ולהכניס את נחיל האמונה אל הלב פנימה, ואל כל פינה חשוכה או סגורה בנפש. להאיר את הקומה והמציאות כולה באור השם.

לעבור את הים בשלום

מי מאיתנו אינו עומד בפני ים סוער. מי מאיתנו אינו זקוק לקריעת הים. לנס עצום שיבקע עבורו דרך בתוך מים רבים, עמוקים ומפחידים של הפרעות וניסיונות החיים. כולנו מייחלים לאותה קריעת ים שתניח לנו לעבור בשלום את משברי הגלים, לזכות לכל טוב ולהצליח בכל העניינים. אך מה נעשה, והים הזועף סוער לעומתנו. אינו מניח להכניס אל תוכו רגל. מאיים לבולענו חיים.

הנס יזרח ביום שביעי של פסח. ביום הזה, מגלים צדיקים, מאירה בעולם הארה עצומה ונפלאה של השגחה וניסים. ביום הזה מסוגל גם יהודי פשוט לגמרי לראות נפלאות בכוחה של אמונה תמימה ופשוטה "ויאמינו בהשם ובמשה עבדו". "ראתה שפחה על הים" אומרים חז"ל "מה שלא ראה יחזקל בן בוזי". ומאיר על כך רבי צדוק הכהן מלובלין, בפסח יצאנו ממצרים. בליל הסדר נעשינו בני חורין. אך הנס עצמו התגלה והאיר רק בשביעי של פסח. קריעת ים סוף היתה בעיקר, קריעת מחיצת ההסתרה. הים שנבקע, שיבר והסיר מחיצות ברזל ונחושת מעל ליבו של כל יהודי. ואז, כשהעיניים זכו והביטו אל הקודש פנימה, ראתה אפילו שפחה פשוטה על הים מראות נפלאות של אמונה והשגחה פרטית.

שביעי של פסח, הוא זמן שאסור להחמיץ. ביום המופלא הזה מסוגל כל יהודי לזכות גם לעניינים שהוא עצמו איננו ראוי להם. ואם בכל ימות השנה, מפרידה בינינו לבין הקדושה והאמונה, מחיצה של ברזל, הרי ביום הזה, שעה שהמחיצות נופלות והים נקרע לגזרים. ראוי לכל אחד מאיתנו, לרוץ בהתלהבות ולגשת אל הקודש פנימה. להזדרז ולנצל את הרגעים הנשגבים ולחזות עין בעין בנפלאות האמונה וההשגחה המאירים בעולם ובנפש פנימה.

מפתח של פרנסה

אמרו חז"ל: "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף". מאז קללת "בזעת אפיך תאכל לחם" סובל כל אדם את קשיי הפרנסה. אך בדור הזה, דור עקבתא דמשיחא, דור התהפוכות והניסיונות, הקושי עוד מכביד יותר. מי אינו זקוק לישועה עצומה בשערי פרנסה. מי אינו זקוק לשפע של ברכה והצלחה. ואם אמרו חז"ל שהמזונות והפרנסה קשים וכבדים כמו קריעת ים סוף. הרי שהיום המסוגל ביותר לפרנסה הוא שביעי של פסח – היום בו נבקע הים.

שביעי של פסח מסוגל ביותר לפרנסה ולהשפעה. בפרט בשעה שזוכים להאמין בצדיקים, במשה ובהתפשטותו בכל דור ודור. יהודים הזוכים להתחבר יחד באמונת חכמים, ראויים לראות היום כמו אז בשעת יציאת מצרים, ניסים ונפלאות. אך דווקא משום כך, מן הראוי לנצל את קדושת היום. להתאמץ ולהתיגע להכנס ולבוא בשעריו. להאמין בסגולותיו וללכת מתוך אמונה ובטחון פנימה, אל תוך הים.  שביעי של פסח הוא באר של אמונה ושל שפע. מן הבאר הזה ישאבון הרועים, מן היום הזה יכול כל יהודי להמשיך על עצמו אמונה ושפע לכל השנה כולה.

הבה ננצל את היום ואת קדושתו העצומה.