תפילה לבלתי מסוגל

אבי-אבי,

פשפשתי בכל פינות תוכיותי ולא מצאתי את שאוכל לפעול בעצמי. אין בי יכולת לנקוף אבר אילולא שאתה עמדי. אם-לא שהינך בתוכי.

ככל שאני מתוודע לחלל המקיף את קיומי, נמוג אני בחדלות אישיותי. באפס כוחי ותשות דעתי. מה כבר אני מסוגל לעשות? אפילו לחלום לא אוכל לבדי. אם חזונך לא ירוו את רעיוני הריני שב אל ימי עיבורי. הוגה בקטנות צרכי. שוגה בערבות דאגותיי, ואיני מאחל לעצמי אלא שלווה. שלוות שוטים-יגעים-נינוחים. שלוות עייפים שמוצאים נחמה בחיק קמטי זקנותם. שלוות חלכאי היקום. שלווה המונית.

ואילולא שתרעיף על עצמותיי העייפות חזון חדש. טיפה של תחייה. רצון חצוף לוהט. רגש חדש. ואם לא שתשקני מתשוקות הכמוסות – הריני שב אל עפרי אפרוריותי. ימי חולי. ארגז-חול ילדותי.

עד שאתה מופיע ככלות הקיץ הארוך והחורף הנצחי ושב ושותל בי רצון חדש, אמונה חדשה, תקווה גנוזה שחשבתיה אבודה…

ואז אני תמה עם עצמי: אם כן מי זה אנוכי? אפילו חלום אין לי…

ואולי מצאתי משהו – כשאני מזמין אותך להופיע מתוכי, לפעול מרמ"חי ושס"הי, אז אני עושה משהו שיש בו מעצמי.

אבל במחשבה שנייה, גם זאת אתה עושה, דרכי.

אהה, אבי-אבי. עצמי-עצמי.

תפילה לבורא הרגעים הקטנים

 

אלוקי,

עולמך בורח לי מבין האצבעות, ועוד מעט אעמוד ריקן לפניך ואתבייש ואכוף ראש.

רבים אומרים לי: לשם אף אחד לא הגיע בסדר. כולם יצאו מכאן אשמים, מבוזבזים, פושטי רגל.

ואני אמרתי לנפשי, לא יתכן. החיים הם לא רולטה ולא משחק כדור רגל.

אבל השם, באמת. לפעמים נדמה לי שהם צודקים. בחיי, כמה פעמים נכשלתי! כמה הזדמנויות החמצתי. כמה פעמים הכעסתי אחרי שהבטחתי להיות בסדר.

ריבונו של עולם, כל שטות מכשילה אותנו. על זוטות מעדנו. על קטנות החלקנו. אמרנו לנפשנו שנהיה טובים, שלא נכעס, והנה איבדנו ראש. הבטחנו שנקבל על עצמנו ומהר מדי שכחנו וגנבנו וחמסנו, ובגדנו. גיעוולד! אתה לא חושב ככה?

והאמת אלוקי, אתה יודע.

אנחנו רוצים את זה?? בחרנו את זה?? אם היו אומרים לנו 'התרצו להיות רעים?' היינו מסכימים?

אתה יודע. גם לאחר אלף נפילות, אם רק מזכירים לנו את המשהו שגורם לנו להאמין שיש בנו רצון – מיד אנחנו צדיקים גמורים. אם רק מגרשים לנו מהלב את הרוח שטות – תיכף אנחנו רצים אחריך, עפים בעקבותיך לכל מקום.

…והנה שוב ניסיון, ובא לנו לצרוח אפילו שדיברנו אתך לפני שתי דקות.

אז מה? תגיד לשטן בשמנו: אז מה לכל הרוחות, אז מה?? הוא עושה עלינו כסף?! הוא גדול על אנשים קטנים.

מי אמר קטנים?

אלוקי,

אם ככה נראית השיחה בנינו, אנחנו גדולים.

 

ריבונו של חיי,

חשבתי שאם אחכה ליום בו אהיה צדיק, הוא אולי יבוא, השאלה האם אני אהיה. חשבתי שאם אחכה ליום שאנהל יומן מסודר, יחלפו כאן אולי יובל או שניים. חשבתי שאם לא עכשיו אז אין מתי בעצם.

ולכן…

ולכן אלוקי אבקש ממך רק זאת –

תן לי את האור הקטן שיצביע מה לעשות עכשיו. הצל שעה אחת מחיי, השעה הזאת. עזור לי לחטוף את הרגעים הללו ולהעתיק אל הנצחיות. הושט לי ידך מעבר לגלגל הזמן ותן לי לצעוד לפחות צעד אחד נכון, צעד אחד מכוון, צעד אחד מחוץ למעגל הסגור הזה.

 

ריבונו של חיי,

חשבתי שאבקש ממך רק זאת –

הנח לי לנצח רק הפעם הזאת. לגנוב את פיסת חיי הנבראת עכשיו. לפזר זרעים של תקווה על המשעול שבעקבותיי. לשתול עציץ קטן במקום בטוח. לעשות מעשים שלא אתחרט עליהם מחר או עוד שנתיים. לומר מילים שילוו אותי בעתידים שיפציעו אחרי שיכבו האורות.

עזור לי אלוקי להיות טוב לרגעים קטנים. להיות טוב בין אנשים טובים, אפילו קטנים, אפילו קצרים, אבל שנהיה ולו לרגע נצחיים.

מסכים?