החדשות שלא תקראו בעיתון
פורסם ב'בקהילה' תשע"ו
בס"ד
אם נפשך לשוח בשפה פופולארית ומתקבלת על לב הקורא, עליך לדבר על המצב, כמו כולם. והמצב מה הוא? היכן הוא, המצב? ובכן, המצב אחד הוא; מדיני-בטחוני, בטחוני-מדיני, אפשר גם פוליטי, גם קצת מזג אוויר. זה המצב, זה מה שקורה. כל השאר לא קורה, אולי קיים, לא קורה. וכשאתה מניח אוזנך בעולם מה אתה שומע? שומע אתה את מה שהעולם מבקש לשמוע, משום שאת אשר הוא מבקש לשמוע – הוא משמיע. על כורחך אתה מאזין לו, מאמין לו, נכנס אל נבכיו וניזון מהתרגשויותיו. עכשיו גם אצלך קורה מה שאצל כולם, דהיינו ביטחוני-מדיני, מדיני-ביטחוני, גם פוליטי וקצת מזג אוויר. וכשאתה פוגע דרך הילוכך בחבר והוא שואל "מה המצב?", מה תשמיע לו? את שאתה משמיע לעצמך, דהיינו מה שהעולם השמיע לעצמו כשביקש משהו לשמוע, ואף אתה שמעת מאותו כלי. בשמועות הללו תזין גם את רעיך, כמוך. והוא יביא אותן הביתה, ויפרנס בם משפחה ושבט, כולם יהיו ניזונים מאותו קב חרובים מערב שבת ועד ערב שבת. ועכשיו כבר די נהיר לך איך נבראת אותה בריה הקרויה 'מצב'?
המצב מרמה אותנו. אנו מעלים אותו על ראש שׂיחותנו והוא לגמרי מהתל בנו. במקביל לאפיק האירועים הסוער זורם אפיק אחר, שקט ושקוף, אבל שם מפכים האירועים המשמעותיים. אנחנו שם, אבל העיניים שלנו באפיק הסוער, המדווח, המצולם, זה שמעסיק את טובי הפרשנים וכותבי העיתים. והמלחמה האמתית מתנהלת ממש עכשיו ואנחנו במרכזה. אילו היה מישהו מתגייס לדווח על הפגיעות ועל המתקפות היומיומיות ברוחניות זה היה נשמע כפי שזה אמור להישמע. אבל אף אחד לא מדווח משם, כולם שם, ואיש אינו קורא לאירועים בשמם. את המועקות מרגישים כולם, יש לנו לב ונפש פעילה. אבל קשה להישיר מבט והרבה יותר קל ונוח לזהות את הייסורים והצרות בדברים שקורים סביבנו ולא לנו. אנשים הרבה יותר מתחברים לגוג ומגוג בדמות אובמה מאשר לאפשרות שזהו הצר הצורר שהורג לך את האמונה וטובח במעשיך הטובים.
זה לא שאנחנו משקרים או מנותקים מהמציאות, דוברי אמת אנחנו. מדברים בניבים הנכונים, ומשתמשים בתיאורים מדויקים, אבל עדיין יתכן מאוד שאנו מדווחים ממקום אחר לגמרי, לא מהמציאות. אם נשתמש במשל זה בערך כך: פונה אליך מישהו וטוען שמצבו ממש נורא, אתה מברר בעדינות מדוע והוא מפרט: אין לו חברים וכבר שנתיים שלא פגש את הילדים, אין לו טעם באוכל וכמעט שאין מה לעשות במשך היום. משעמם לו והכל בחייו נוטה לגוון אפרורי. אפילו כשהוא רוצה כבר לישון השינה נודדת, לא נוח לו בגב ומסנוור לו בעיניים. עד לרגע זה לא כל כך ברור לך מה עובר על המסכן, איזו מין מחלה נדירה השתלטה עליו. וכי מדוע שתבין אם לא טרח לציין את העובדה הפשוטה שהוא אסיר? הסימפטומים מדויקים, המחלה הוסתרה.
*
מקובל היום שלהיות אדם מציאותי זה לשוחח על המצב, לחוות אותו, לכעוס את כעסיו ולהיבהל מבהלותיו. אבל האנשים השפויים באמת זורמים באפיק אחר. לא מנותקים, מי כמוהם מחוברים למצב, האמתי.
הדוגמה הטובה ביותר הוא עם ישראל והספרים הקדושים. כל בקיא קמעא בדברי הימים יודע למנות כמה וכמה תקופות של אופל וטירוף שפקדו את אומתנו בפרט ואת העולם בכלל. בכל הדורות אירעו אירועים והתרחשו דברים מזעזעים. מאז ומעולם היתה פוליטיקה, עשיו שונא את יעקב כבר ארבעת אלפים שנה, מלחמות התנהלו בכל פיסת היסטוריה, מטבעות עלו וירדו ועננים חגו בשמים והמטירו מזגי אוויר שונים ומשונים. במקביל נכתבו בכל הדורות ספרים והוקמו בכל מקום ישיבות, נערכו חיבורים תורניים ונלמדו סוגיות. הספרים הקדושים יוצרים שושלת ספרותית המקבילה לשרשרת הדורות, אבל מנהלת שגרת חיים עצמאית לגמרי. מחוץ לספרים מתהפך העולם, על גבי העיתונים רועדות הכותרות מזעם וחרדה, והספרים הקדושים מדפיסים שורות וטורים של מציאות אחרת.
בעולם כל התרחשות מתורגמת לעמידת דום, התבהלות ואובדן עשתונות. העולם נבהל מעצמו ולוחש כל הזמן "זה סוף העולם, סוף העולם". הנטייה הזו מפותחת למדיי בדור הזה, דור בו כל ילדון מדפדף בתוכניות הגרעין ומפענח תעלומות פשע. הציבוריות כולה מצויה על סף משהו, מצפה לגרוע מכל, כוססת ציפוריה במתח. ובכל זאת התורה הקדושה וכותביה לדורות חולפים דרך מצבים שונים ומשונים מבלי לעצור או לשנות מסלול. יום שרב כמו יום גשם, מלחמה כמו שלום. חלקים גדולים מהחיבורים שאנו הוגים בהם מדי יום נכתבו במצבים בלתי אפשריים, תוך כדי גירושים ורדיפות עלילות דם ומנוסה מעיר לעיר. הראשונים ובעלי התוספות, גדולי הדורות האחרונים ולמעלה בקודש גם חכמי המשנה ואמוראי הגמרא, איש מהם לא החמיץ אי אלו אירועים מקפחי שגרה, ולמעט כמה אזכורים זוטרים רוב רובן של המאורעות לא חדרו אל הדף פנימה. התורה אינה מתעלמת מן המציאות, אדרבה היא-היא המציאות, וכל השאר מסיחי דעת.
בשורה טובה אחת אולי כן מסתתרת במצב הזה: משיח, אומרים חז"ל, יבוא בהיסח הדעת. מהמוצר הזה יש לנו ביד נדיבה. הרבה היסח הדעת, המון, הרקע הזה אמור לשמש להופעת אורו של משיח.