תפילה לבלתי מסוגל

אבי-אבי,

פשפשתי בכל פינות תוכיותי ולא מצאתי את שאוכל לפעול בעצמי. אין בי יכולת לנקוף אבר אילולא שאתה עמדי. אם-לא שהינך בתוכי.

ככל שאני מתוודע לחלל המקיף את קיומי, נמוג אני בחדלות אישיותי. באפס כוחי ותשות דעתי. מה כבר אני מסוגל לעשות? אפילו לחלום לא אוכל לבדי. אם חזונך לא ירוו את רעיוני הריני שב אל ימי עיבורי. הוגה בקטנות צרכי. שוגה בערבות דאגותיי, ואיני מאחל לעצמי אלא שלווה. שלוות שוטים-יגעים-נינוחים. שלוות עייפים שמוצאים נחמה בחיק קמטי זקנותם. שלוות חלכאי היקום. שלווה המונית.

ואילולא שתרעיף על עצמותיי העייפות חזון חדש. טיפה של תחייה. רצון חצוף לוהט. רגש חדש. ואם לא שתשקני מתשוקות הכמוסות – הריני שב אל עפרי אפרוריותי. ימי חולי. ארגז-חול ילדותי.

עד שאתה מופיע ככלות הקיץ הארוך והחורף הנצחי ושב ושותל בי רצון חדש, אמונה חדשה, תקווה גנוזה שחשבתיה אבודה…

ואז אני תמה עם עצמי: אם כן מי זה אנוכי? אפילו חלום אין לי…

ואולי מצאתי משהו – כשאני מזמין אותך להופיע מתוכי, לפעול מרמ"חי ושס"הי, אז אני עושה משהו שיש בו מעצמי.

אבל במחשבה שנייה, גם זאת אתה עושה, דרכי.

אהה, אבי-אבי. עצמי-עצמי.

773 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים