שלוש סיבות להתעורר

מעורר.

שבע מיטות, שבע נשמות, שבעה קרובים שהשם יתברך בחר להתקדש בם. יש כאבים שמפלחים את כל שכבות ההגנה ומרוקנים את הריאות, כזו היא התחושה בעקבות שבע מיטות הילדים שנישאו בזו אחר זו ונטמנו השבוע בארצנו. אסון השריפה בבית משפחת ששון שבברוקלין נגע בכל הנימים, והם היו חשופים.

את הדברים הללו אי אפשר להבין, בלתי אפשרי להכיל, רק חבל האמונה מסוגל להתמתח על פני התהומות הללו ולגשר. ועל החבל הדק הזה אנשים הולכים. הם לא נולדו לוליינים ולא ניחנו ביכולות על אנושיות. הם אנשים, הם הורים. יש להם לב בשר ורגש זורם בעורקיהם כאחד האדם. אף אחד סביבם לא מסוגל להבין היכן בנפשם האנושית מצליח ים הכאב הזה להיספג. איפה מאחסנים כל כך הרבה שכול, איפה? יש ליהודי כנראה מרחבים אחרים, מחוצה לו, שם צבורים תעצומות נפשו. שם גם גנוזים תעצומות הנפש של העם הזה.

אחרי אסונות עולות הקריאות לחשבון נפש והתעוררות, וזה טוב. זה טוב שאנחנו עדיין מבינים שנדרשת התעוררות. אבל כמה חבל שאינו בינינו נביאים. ברור שרוצים מאיתנו משהו, כשהיו נביאים הם גם ידעו להצביע מה רוצים. לדבר בשם השם. נביא אין, פרשנויות יש, וכל אחד מפרש על פי דרכו. כשכואב כל אחד נזכר בכאביו, כשבוכים כל אחד בוכה את דמעותיו. אבל מה רוצים מאיתנו? אין נושא חף מחסרונות, בכל תחום אנו נדרשים לשיפור. אולי זו שנאת החינם אולי חיזוק בתורה אולי שמירת שבת, אולי חילול השם. ואולי הקדוש-ברוך-הוא רוצה פשוט אותנו, את הלב הזה שהתחשמל והתפלץ והובס לנוכח שבע המיטות. אולי הוא רוצה את הלב הזה קרוב יותר אליו. חי יותר. מרגיש. רגיש. הומה. צועק. אולי.

*

מעורר בחילה.

בחילה תקפה השבוע את העם שבציון למשמע הגיגיו של הפרופסור חצרוני אחוז הטירוף. הנאה מרובה שאב הציבור מהתפלשות ברגשי הבחילה הזו. שוב ושוב הושמע חצרוני על גלי כל תחנה רעננה ותחת כל מיקרופון פתוח. הוא ניבל וצמרר והשתטה עד בלי די. המאזינים והקוראים הסכיתו ונחרדו וזעמו והגיבו ואיחלו לו את המיטב. שוב הוכח שהדרך לתודעת ההמונים עוברת דרך המיאוס והבוז. גם נכאי רגש ורפי נפש יעלו לגדולה אם רק ייאותו לשמש בתפקיד המאוס התורן.

בחסידות קיימת הגדרה לסוג הכבוד המוזר הזה, קוראים לזה "כבוד מלכים חקור דבר". היפוכו של "כבוד אלוקים הסתר דבר". הכבוד האלוקי שורה על האדם באורח נסתר, בצנעה ובענווה. הבורח מפני הכבוד, כבוד רודף אחריו. כבוד מסוג אחר. כבוד שאין מדברים ממנו אבל הוא נוכח ומאציל מהודו על הראויים לכך. היפוכו של כבוד אלוקים הוא כבודם של מלכים, עליו נאמר 'חקור דבר', כל מהותו התפלשות בראש כל חוצות. כבר אמר מי שאמר "כתבו עלי ככל שתרצו, רק במטותא הקפידו לאיית נכון את שמי". אנשים מוכנים להתבזות ובלבד שידעו מהם. חצרוני רק מבליט תופעה מובהקת שמאפיינת את הגישה הכללית בתקשורת. העיקר שידובר, לא משנה מה ועל מה. הגישה הזו שאינה מעודדת את ביטוי הטוב, תאמץ לעצמה כל טרנד שיבטיח לה להדהד היטב. התקשורת מדברת על הגדרות של טוב ורע אבל למעשה שוללת אותם. הכל טוב בעיניה, טוב ורע והעיקר שהציבור ישמע. גישה זו שהיתה עד לפני מחצית דור נחלתם הבלעדית של כלי תקשורת חילוניים התנחלה גם אצלנו. הסלקציה האמתית בשער הכניסה לפרהסיה המתוקשרת, ברשתות החברתיות בוודאי, היא עניין הציבור. לא משנה מה נאכיל אותו העיקר שהוא יאכל, והציבור אוכל. אוכל בריא לא מדבר לילדים ולהמונים, סוכרים ושומן רווי דווקא כן.

האם ספקי תקשורת חרדיים יכולים לפעול מתוך אותם מניעים של עמיתיהם החילוניים? סבורני שמי שנוהג כך מאבד את תעודת הזהות החרדית. חשיבה כלכלית לא יכולה להיות מנותקת מחשיבה יהודית.

 

*

מעורר מחשבה.

חלקי הלגו בקואליציה המתגבשת נאספו, קצת יריבו שם ובסוף יסכימו. הלפיד יחמם קמעא את ספסלי האופוזיציה והרעיון הזה מוצא חן בעיני יהודים רבים שהתייסרו תחת מגפיו. נקמה פורתא במתיקות מעודנת. וכאן בדיוק יחל פרק 2 של מלחמות לפיד בחרדים. מה בדיוק יעשו אחד-עשר חכי"ם נטולי אידיאולוגיה במרחבי הפזורה האופוזיציונית? יתפוררו או ינגחו. ואל דאגה התפקיד הזה מתאים ליו"ר ככפפה ליד. בתפקידו הקודם כשל, בתפקידו הבא הוכיח את עצמו זה מכבר. הוא יודע לדבר והוא ידבר. הוא יודע להסית והוא יסית. הוא ימצא אירועי יריקה באזור בית שמש, ישחזר דרמות ועלילות דם משופרות. יש לו את זה. אבל אולי אנחנו נתעשת הפעם ונגיב בצורה קצת בוגרת יותר.

הסתה, כמה שתהיה הזויה, מצליחה לגרום לנו תמיד להתכווץ להתנצל ולהתוודות בראש כל חוצות. תמיד יהיו אצלנו את הטיפוסים החביבים מקהילת א' א' א'  – 'אבל אשמים אנחנו'. אנשים שיוקיעו ברוב התלהבות את החרדי המכוער ויקראו לחשבון נפש נוקב חדרי בטן. אז אולי הפעם די כבר. לא רע לנו לאמץ את קמפיין 'מפסיקים להתנצל'.

 

1734 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים