ראש וגוף – ההבדל בין ספירות הגוף לספירות הראש

לאחר סדרת מאמרים שעסקו בשבע הספירות התחתונות חג"ת נהי"מ, רצוננו לעלות בקודש וליהנות מזיון של שלוש הספירות העליונות חכמה בינה ודעת. אלו הן ספירות הראש, כוחות השכל. לאחר מכן, נניח על הראש את הכתר, ונעסוק בספירת הכתר. אולם, בדיוק בנקודה זו עלינו להקדים הקדמה ולשוח על ההבדל שבין ספירות הבניין שהם שבע הספירות חג"ת נהי"מ, לבין שלוש הספירות העליונות חב"ד.

כידוע, עשר הספירות רמוזות בד' אותיות שם הוי"ה. כאשר שלוש הספירות הראשונות מיוצגות באותיות י"ה, באופן זה: כתר בקוצו של אות יוד, חכמה באות י', בינה באות ה'. שבע התחתונות באותיות ו"ה – חג"ת נה"י באות ו', ספירת המלכות בה' אחרונה. כפי שבקומת האדם הראש מתנוסס מעל הגוף, מנחה את דרכו וכוחותיו מתפשטים בכל האברים – כך ברוחניות ספירות הראש מנהיגות את כל הגוף. לפיכך נמצא בכתובים רק את חציו הראשון של שם הוי"ה כשם קדוש בפני עצמו, י"ה "כי בי-ה השם צור עולמים" וכדומה. אולם את שתי האותיות האחרונות ו"ה, לא נמצא לבדן כשם בפני עצמו. משום שהספירות התחתונות אינן מתקיימות בפני עצמן ללא התקשרות ותלות בספירות הראש.

אדם בשלוש עולמות

כאשר מתבוננים על קומת האדם יש לראות אותה כמצויה בשלוש עולמות: הראש במעין עולם הבא. וכפירוש האריז"ל 'עולם הבא' – מלשון הווה, שהוא שופע ובא תמיד מלעילא לתתא, מעולם השכל והמושכלות לעולם המעשה. הראש הוא מקום המחשבה, החזון, ההשקפה. זהו עניינם של ספירות חכמה בינה ודעת. הגוף בהשוואה לספירות, הם הג' אמצעיות, דהיינו חסד, גבורה ותפארת. אלו מידות הקשורות לרגש והרגשה וזוהי המציאות כאן בעולם. הרגליים הם ספירות נצח הוד ויסוד הקשורות לחלק המעשה, וזה נוגע לעולם התחתון, שכל מה שאדם עושה בעולם הזה – הריהו עושה עבור הדורות הבאים, צאצאיו, העולם הבא אחריו. בכלליות, נחשבות ג' הראשונות לספירות של 'מוחין', שבע התחתונות הן 'מידות'.

שלוש הספירות הראשונות נבדלות גם בכך שהן היחידות שאינן מתלבשות. אנו רואים בחוש שמכל קומת האדם, רק הראש והפנים נותרים גלויים. משמעות הדבר היא, שבעוד ושבע הספירות התחתונות המקבילות למידות ולגוף, יכולות להתלבש, כלומר להיות 'מושגות' הרי שהראש עצמו בלתי מושג. 'הלבשה' במשמעותה הפנימית היא 'השגה'. כאשר אנחנו אומרים שמאן-דהו מבין ויורד לסוף דעתו של מישהו. כוונתנו, שהוא 'מכסה' ומקיף אותו. זוהי הלבשה. בספירות העליונות בעולמות ובפרצופים יש מושג כזה שהתחתון משיג את העליון אולם עד גבול מסוים. הראש, תמיד מחוץ לתחום ההלבשה. אי אפשר להשיג באמת את דעתו של אדם. לכל אחד נקודה מיוחדת אך ורק לו. היחס הזה מתקיים בין רב לתלמיד ובין אב לצאצאיו. תלמידים נחשבים 'לבוש' של רבם. לפיכך יש עניין גדול להעמיד תלמידים כדי להתלבש ולהיות מקושר לעולם הזה. להנחיל את הדעת שבראש לכלים ולתלמידים שיכילוה וילכו לאורה (ליקו"מ תנינא, תורה ז'). כנ"ל גם האב שמלמד את בניו תורה, הרי הוא מתקין לעצמו לבושים רוחניים. נפשו שהיא דעתו ושכלו, מתלבשת בילדיו ההולכים בדרך הישר. כך מצאנו ביהושע הכהן הגדול שהיה "לבוש בגדים צואים" (זכריה ג') והסיבה, בשל שבניו לא הלכו בדרך הישר. ההלבשה שהתחתון מסוגל להלביש את העליון היא עד גבול מוחו ושכלו.

 

עניין נוסף המייחד את שלוש הספירות הראשונות הוא, החיבור המוחלט. חכמה בינה ודעת חשובים כאחד. משל לכך במוח האנושי שבשונה מכל שאר האברים, כל חלקיו, הימיני השמאלי וכדומה, פועלים יחדיו להבשלת הכוח השכלי. כך בהנהגה הרוחנית, ספירות המחשבה נחשבות אחד, מצויות בחיבור תמידי ובהתקשרות שלימה. מכאן טעם נאה להלכה הקובעת שכל שלוש ברכות ראשונות של שמונה עשרה כחדא חשיבי לעניין שאם טעה באחד מהן חוזר לראש התפילה. מפני שברכות אלו כנגד ג' ספירות חב"ד, ויש להתחשב בהם כעניין אחד.

שלושה קווים

הבנת צורת עמידתן של הספירות חשובה מאוד ללימוד מהותן, ונוגעת למושג יסודי מאוד בקבלה. כידוע, אחד האירועים הרוחניים המשפיעים ביותר על כל המציאות בכל התקופות ובהווה, הוא מה שקרוי 'שבירת הכלים'. כתוצאה מאותה 'שבירה' שלא נרחיב כעת בעניינה, אירע חורבן רוחני, ואורות עליונים נפלו לעולמות הנמוכים. נעשה עירוב בית טוב לרע, וזהו למעשה השורש לכל הניסיונות בעולם. השבירה הזו לא אירעה בכל עשר הספירות, רק שבע המידות התחתונות חג"ת נהי"מ נשברו. שלוש הספירות הראשונות, לא נשברו. בכתבי האריז"ל מובאים טעמים שונים לכך. אחת הסיבות קשורה לצורת עמידתן של הספירות. בדרך כלל אנחנו מציירים את עשר הספירות בשלושה טורים, ימין שמאל ואמצע. אולם קודם שבירת הכלים רק שלוש הספירות הראשונות עמדו כך, חכמה מימין בינה משמאל דעת במרכז. שבע המידות ניצבו ב'חד סמכא' כלומר, בטור אחד זו על גב זו. כעת יש להבין: הצורה המתוקנת היא שלושה קווים, חד סמכא היא הצורה בלתי מתוקנת. מדוע? משום שעמידה בשלושה קווים מאפשרת נתינה וקבלה, וממילא מיצוע והכרעה. הימין ממתק את השמאל והשמאל ממתן את הימין, קו האמצע מקבל משניהם ומכריע. עמידה של זו על גב זו, מבטאת רצון למלוך בבחינת 'אנא אמלוך'. השאיפה הזו, של כל פרט לעמוד בראש, כשלעצמו, ללא נתינה וקבלה – היא אחת מסיבות השבירה. אין לפרט יכולת להכיל לבדו את האור. ללא אחדות, ענווה, והסכמה, הכלים יישברו ולא יכילו את השפע.

החלוקה הזו שבין שלוש הראשונות לשבע התחתונות, מקבילה גם לחלוקת כ"ב אותיות התורה לקבוצות. כפי המובא בספר יצירה, יש בין כ"ב האותיות ג' אמות, ז' כפולות וי"ב פשוטות. שלוש האותיות האמות הן אמ"ש. שבע הכפולות הינן בג"ד כפר"ת. השאר אלו י"ב פשוטות. האותיות האמות מקבילות לשלוש ספירות הראש, חב"ד. אלו אותיות ראשיות, א' ראש לאותיות. מ' היא אמצע וש' כמעט בסוף האותיות. הם נחשבים גם כנגד אש רוח ומים. שבע הכפולות מקבילות לשבע המידות התחתונות. שנים עשר הפשוטות קשורות לי"ב קווי אלכסון.

לאור האמור אנו מבינים שמבין עשר הספירות, שלוש הראשונות נחשבות למוחין ולכוח שכלי המניע את שבע המידות תחתונות. עבודתו של יהודי היא לקחת את שלוש הספירות הראשונות שהם כוח ההשכלה, הדעת והחכמה, ולנהוג לאורן עם שבע מידותיו התחתונות. בכך הוא מתקן את שבע הספירות וממשיך להן הארה משלוש הראשונות.

 

 

 

 

 

 

 

 

860 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים