צרעת הנפש ורפואתה

(מתוך 'עלה לתרופה' תשע"ד)

פעם, לרכילות ולשון הרע היו תוצאות מיידיות – צרעת. גם היום יש לכך תוצאות, בנפש פנימה.

יציאה מחוץ למחנה היא טהרתו של המצורע. בפסח כולנו יוצאים מהמחנות, החדשות והרעשים, ודבקים בנקיות של מצה.

הנוסעים בערבות אוקראינה פוגשים במציאות מרתקת. בדרכם הם חולפים דרך ערים גדולות, נוסעים על פני כבישים סלולים בשבעה נתיבים סואנים. מצידי הדרך בניינים רבי קומות כמו בערים הגדולות בעולם. כלי רכב חדישים נעים סביבם במהירות, ארץ דוהרת לקראת קידמה. והנה, שניים-שלושה קילומטרים מהמטרופולין על אם הדרך כפר קטן. שביל סלול מתערובת עפר ואבני רחוב שבורות. בקתות מסוככות חציר. באר בחצר. תרנגולים וברווזים. התחבורה על סוס ועגלה, והאזרחים חיים עוד לפני מאתיים שנה. שוכני הכפרים הללו מתגוררים בבקתותיהם מרחק רבע שעת נסיעה מהעיר הדוהרת, אך הם אינם יודעים על כך מאומה. יתכן ששמעו על העיר, אבל בחייהם העתיקים והישנוניים לא חוללה הידיעה הזו כל רעש והתפעלות. עוד מאה שנה הם יתגוררו שם, בצל ההמולה. ולא יסתקרנו אפילו להציץ על העולם הגדול.

*

ימים גדולים באים אלינו. הם מצויים כבר במרחק נגיעה. הספרים הקדושים מכבירים בדיבורים אודות קדושת הזמן, סגולותיו ונפלאותיו. ממש כאן קרוב נפתח שולחן גדול של ליל הסדר, אורות עצומים עתידים לרדת עלינו ולהשפיע לכל נפש גאולה וחירות. לעומת זאת אדם עלול להימצא שם ממש סמוך ונראה אך לא לשמוע כלום, לא לחוש מאומה. החג על שפעת אורותיו חולף סמוך לאוזן, והאדם ישן. מהו הגורם לאותה חירשות שתוקפת אותנו לעיתים? אלו צלילים מסוימים ששמענו ולא הבחנו במה שהם חוללו בנו. יש לכך תרופה.

תרופה ושמה 'פסח'

סקרנות היא טבע אנושי חזק, אנשים אוהבים לשמוע ולהיות מעורים בהתרחשויות. האוזניים כל הזמן קולטות מידע, קצת רכילות, חדשות, מידע מיותר. הקולות הללו נכנסות לאוזן, יורדות אל הלב ומחמיצות אותו קמעא. האדם אינו מבחין. בינו לבין עצמו הוא תמה, נו מה, אז שמעתי כמה מילים. נו, מה כבר אירע?! הוא אינו מבחין אולם התמורה כבר מתחוללת בו. הלב כבד, המוח מבולבל, הרבה דברים מיותרים משוטטים בתוכו. ויש מצבים קשים יותר, הוא שומע דיבורים שנוגעים לו. המחשבות מטרידות אותו והופכות למרכז עולמו. זו חירשות רוחנית. הנפש אטומה והקולות האמתיים אינם מצליחים לחדור את מסך ההסתרה.

בזמן שבית המקדש היה קיים אי אפשר היה להידרדר יותר מדי. אדם דיבר לשון הרע, האזין לרכילות – ולפתע צרעת פורחת בעור בשרו. הנגע הזה מריץ אותו אל הכהן שמעורר אותו: ר' יהודי הבט להיכן הגעת. התעורר. אחוז עצמך! הוא מוסגר מחוץ למחנה ועורך חשבון נפש. נוטש את רוח הסערה. מתבודד במשך שבוע ימים ומנקה את נפשו מחמץ. טהרתו תלויה בציפורים חיות טהורות המובאות לבית המקדש. שם, הוא יכול לפתח שוב את יכולת ההבחנה בין הצליל טהור לטמא. נגינת הלווים אמני הניגון הטוב, קושרת את נפשו לגעגועים קדושים, מעוררת את ליבו לתשובה. האטימות מסתלקת והנפש קמה לתחייה.

צרעת הנפש ורפואתה

כיום לאחר חורבן הבית, צרעת העור כבר איננה, ובכל זאת היא קיימת, אמנם לא בעור ובבשר רק בלב פנימה. אם יש בנו קרירות ואדישות כלפי דברים שבקדושה. אם איננו מצליחים לחוש ערגה וגעגועים לקדושת הימים הטובים. אם שורה עלינו כבידות ועצלות – אלו נגעי צרעת הנפש. העולם מלא ברוח סערה, היא חודרת לכל פינה וזו נגינתו של מנגן רשע. התוצאה היא כבידות, עצבות, עצלות. התחושות הללו יכולות לעורר אותנו להבחין היכן אנו. לעצור ולחפש טהרה.

פסח הוא רפואה נפלאה לצרעת הנפש. ביציאת מצרים הוציאנו השי"ת מכבידות הצרעת. נחלצנו ממצב בהמי של שיעבוד לרוח סערה ובלבול החושים, וזכינו לחירות נפש. אנו עסוקים כעת בהיטהרות. נפרדים מסערת העולם הזה. יוצאים מחוץ למחנה. מתנתקים מחימוץ המחשבה. משליכים מרשותנו כל דבר מיותר וזר ומתחברים לרוח טובה ולניגון של קדושה. המצוות הרבות שאנו טרודים כעת בקיומן, פועלות כסמי מרפא לנפש. גם העיסוק בהלכות החג עתיר סגולות נפלאות כנגד צרעת. כפי שמלמד רביז"ל, התיקון המומלץ למי שנכשל בניגונו של המנגן הלא כשר הוא לימוד תורה שבעל פה, לשמה. בפסח המצוות סובבות ברובן סביב הפה, פה-סח. גורסים מילים קדושות לרוב. אוכלים מצה שכולה אלוקות, שותים יין של מוחין קדושים. אלו תרופות לנגעי הנפש.

הדברים הגדולים מצויים ממש סמוך אלינו, כל שנותר הוא – להטות אוזן. להתייחס ברצינות לבשורת הימים ולא להניח לסערת העולם להשתיק את הקולות האמתיים. הימים שיבואו מסוגלים להוציא גם את מי ששקע עמוק ברעש, לחלצו, ולהשיבו אל המנגינה הטהורה ואל צלילי הנפש של התקרבות, קלילות וחיוניות. בניסן עתידים להיגאל!

1064 סך כל הצפיות 3 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים