צדיק יסוד עולם – מי היא ספירת היסוד?

יסוד צדיק בשבעה נעלם,

אות ברית הוא לעולם,

מעין הברכה צדיק יסוד עולם,

צדיק אתה ה'.

היסוד היא הספירה השישית והאחרונה משש המידות בהם עסקנו בשבועות האחרונים. ספירת היסוד מיוחדת, אי אפשר לראותה רק כספירה שישית. מעבר להיותו ספירה, היסוד הוא כלליות כל הספירות מעליו, מעין 'סיכום' לכל צינורות השפע. לפיכך הוא מכונה 'כל'. בפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה" מרומז היסוד במילים "כי כל בשמים ובארץ" על שם היותו קושר שמים וארץ ומחבר בין עליונים לתחתונים. היסוד נחשב גם 'מוציא מכך אל הפועל'. פעולתו היא בגדר 'גמר מלאכה', משום שהשפע קודם השתלשלותו אל מידת היסוד, מצוי עדיין בגדר 'בכח'. כדי להוציא דבר מהכוח אל הפועל נדרשת פעולת היסוד. למשל: אדם מעוניין להעביר רעיון לזולתו, לשם כך עליו 'לצמצם' את עצמו. פעולה זו נוגעת לספירת היסוד. היסוד משפיע לספירת המלכות הנחשבת 'פועל', ובכך מוציא את הדברים מהכוח אל הפועל.

יסוד צדיק

אמרו חז"ל: "העולם על מה הוא עומד? על עמוד אחד שהוא 'צדיק', שנאמר וצדי"ק יסו"ד עולם" – כלומר, שאין לעולם קיום אלא באמצעות השפעות מידת היסוד. מידת היסוד כמו יסוד לבניין, העולם סמוך ונשען עליה. הכינוי 'צדיק' מיוחס לשלמות במידת היסוד. הגדרתו של הצדיק על פי הזוהר הקדוש היא, 'דאחיד בשמיא וארעא' – שאוחז ומאחד שמים וארץ. הצדיק חי כביכול כאן, אך ראשו בשמי-שמים. מנגד, הוא פועל במרומים וברכתו יורדת להחיות עם רב. זו משמעותו של השם 'א-ל שד-י' המיוחס ליסוד, "שממנו נמשך הכוח והשלימות והשפע והאצילות בשם הנקרא אדנ"י, עד שיאמר די" (שערי אורה, הספירה תשיעית). השפעה זו מבוטאת דווקא באמירה 'די', מפני שהשפע העליון עצום עד בלי גבול, והמקבל נצרך לומר די כדי שיהיה מסוגל לקלוט אותו.

יוסף הצדיק זכה והיה מרכבה למידת היסוד. הוא נוטר הברית שנתעלה והיה משנה למלך האוגר את השפע ומחלקו במידה לכל העם. הוא הצדיק שהשמש והירח ושנים עשר כוכבים הרומזים לחכמה ובינה ושש המידות התחתונות (שש כפול שניים – באור ישר ואור חוזר, עולה י"ב שבטי י-ה), משתחווים לו, דהיינו מרכינים עצמם כדי להשפיע באמצעותו.

צדיק, צדק, צדקה

סימן מובהק קשור בשמו של הצדיק – "וצדיק חונן ונותן" (תהלים לז, כא). הנתינה וההשפעה הם מהותו של היסוד, הצדיק הדבק ביסוד מיוחד בכוח הנתינה הבלתי מוגבלת. לנתינה זו משמעויות רבות, וכל עבודת הבורא סובבת סביב ההשתדלות להזמין את אותה השפעה לעולם. כבר למדנו על הקשר המיוחד בין ספירת היסוד למלכות. בכלליות היסוד הוא 'משפיע', והמלכות גדר 'מקבל'. ההתקשרות בין המשפיע למקבל הקרויה בלשון הזוהר 'ייחוד', נעשית באמצעות 'נתינה'. בעיני בשר נראה אולי כאילו עולם כמנהגו נוהג: עצים מלבלבים וארץ מעלה יבול, חיות ובהמות, ועוף יעופף. אין הדבר כן! כל פעימה של חיוניות באה לעולם באמצעות מידת היסוד המעניקה חיים למידת המלכות. המלכות מכונה 'ארץ החיים', אולם כינוי זה נכון רק בשעה שמידת היסוד משפיעה לה חיים. ספירת המלכות כשהיא שרויה בפני עצמה, ללא התקשרות עם מידת 'צדיק', קרויה 'צדק'. במצב זה נחשבת המלכות למדבר צחיח, נטול חיים: "בשעה שצדי"ק נפרד מצד"ק, ונשארת מידת צדק ריקנית, אז תקום להמית ולהשחית, לעקור ולשרש" (שם). כדי להציל ולרומם את המלכות ממצב 'צדק' יש להביא לה את השפעת היסוד, השפעה זו קרויה 'צדקה'. תוספת האות ה' מהפכת את 'צדק' ממשמעות של דין ומוות ח"ו לביטוי של טובה וברכה, בבחינת "וצדקה תציל ממוות" (משלי, ב).

במעשיו, כל יהודי משפיע על התקשרותם של מידת היסוד והמלכות, לטוב ולמוטב. מעשים טובים מביאים לידי התקשרות, ומעשים רעים לידי פירוד חלילה. על כך מזהירה התורה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים". החיים לעומת המוות, הם התקשרות לעומת פירוד, והאדם במעשיו אפילו במחשבותיו משפיע על שתי האפשרויות הללו. ממילא הוא הגוזר על עצמו ברכה או היפוכה, שכר ועונש.

אחד המעשים המשפיעים ביותר על התקשרות זו הוא מעשה הצדקה: "בוא וראה כמה היא סגולת הצדק"ה. כי כמו שהאדם עושה צדק"ה, כך ממשיך מידת צדי"ק במידת צד"ק ומביא חיים אל העולם ומציל אותם מן המוות. ואם את העולם הוא מציל מן המוות, כל שכן את עצמו" (שם).

גאולה ותפילה

כינוי נוסף קשור בשמו של היסוד – 'גואל'. במעשה בועז ורות, נחשב בועז ל'גואל'. גאולה זו היא לקיחת ספירת המלכות אל תחת חסותו של הגואל. המלכות קרויה 'ענייה ודלה', אין לה כלום מפאת עצמה והיסוד השוכן מעליה, זן ומפרנס אותה. על שום כך הוא קרוי 'גואל'. רות, אמה של מלכות, מבטאת את טבע המלכות הנצרכת לקבל את שפעה מאת הגואל. ספירה זו נצרכת בכל יום ובכל עת שיסמכו אותה, בסוד 'סוכת דוד הנופלת'. התפילה נחשבת מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם. טבעה של המלכות שאם לא נסמוך אותה – תהייה נפולה חלילה. הסומך הוא היסוד. הצדיק. ייעודו של יהודי, לרומם את האמונה היא המלכות, 'לגאול' אותה ולהשיב לה את המלוכה על חייו. אחד מביטויה של אותה 'סמיכה' טמון בהלכה 'לסמוך גאולה לתפילה'. כה נשגב העניין עד שהגמרא מבטיחה "כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו". רבי עילאה מעיד על אחיו רבי ברונא, שאדם גדול הוא. מדוע? מפני שיום אחד עלה בידו לסמוך גאולה לתפילה ולא מש שחוק מפיו על אותו היום (ברכות ט:) הספרים מבארים, שעבודת סמיכת גאולה לתפילה קשה מאוד ודורשת הכנסת כל כוחות המחשבה והמעשה בכוונת התפילה, כדי להמשיך את הצינורות העליונים כראוי אל מידת המלכות. זו פשר שמחתו העצומה של רבי ברונא כשזכה לכך.

 

2581 סך כל הצפיות 3 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים