פרשת תרומה – שאלה מתקנת (רעיון קצר)

אין לך אדם שאין לו מקום, ואין לך מקום שאין בו אדם או חפץ או בעל חיים, או כלום. אבל יש דברים שאין להם מקום, לא מפני שאינם חשובים – אלא משום שאין המקום ראוי להעיב עליהם. ויש דברים שאין להם מקום מפני שאינם ראויים להימצא בשום מקום.

לקדושה הכי עליונה אין מקום, ולטומאה הכי חצופה אין מקום. הראשונה משום שמקומה טרם נמצא. והשנייה מפני שאיבדה את מקומה.

מה זה טומאה בעצם?

טומאה זה ריחוק.

לקדושה יש מקור אחד – היא נובעת ומוקרנת מאת בורא עולם. כאשר הנבראים קרובים אליו הם מקודשים וטובים. ככל שהם מתרחקים, טומאה אוחזת בהם. שתי התנועות הללו, המתרחקת והמתקרבת, עשויות להימצא זו לצד זו, באותו משפט ובאותן מילים. הנה דוגמה נפוצה:

השאלה "איפה השם?" יכולה להיות אחת משתי אפשרויות – או טומאה או קדושה. יקבעו זאת הצלילים. הנה –

"איפה השם!" זו התרסה. הטרוניה זורקת את השואל ומשליכה אותו הרחק, מרוקנת חמצן ומותירה חלל פנוי.

אחת השאלות האומללות בהיסטוריה נשאלה על ידי בני ישראל במדבר, הם שאלו: "היש השם בקרבינו, אם אין?" הקושיה הזו הביאה בכנפיה את מלחמת עמלק. הזוהר הקדוש מסביר ששאלה זו לא ביקשה לברר או ללבן את נוכחות השם, זו היתה התרסה. טרוניה.

חטא העגל נבע מאותו מקום. מטענות וכעסים שמקורם בחוסר ביטחון ובספקות – האם השם איתי, ואולי לא?

התיקון יתבצע באותן מילים, אך הניגון יהיה הפעם שונה: "איפה השם?", כלומר אני מעוניין לדעת מפני שאני בטוח שהוא כאן. רק זאת בקשתי "היגלה נא".

את השאלה הזו, המתקנת, מגלם המשכן.

כתשובה לחטא העגל מסר לנו השם יתברך את מצוות "ועשו לי מקדש". במדבר הקימו בני ישראל משכן. משכן זו קדושה נודדת, חסרת מקום. קדושה שמופיעה ומסתלקת, ואתה צריך לרדוף אחריה, ללכת בעקבותיה, לחפש שוב ושוב. זו השראת שכינה שקיימת רק לכשתמצאנה. אף אחד לא יבטיח שמחר היא תהיה שם כמו היום, כפי שלא היתה היום היכן שנמצאה אמש. קדושה נודדת זו גורמת לך לשוב ולשאול מדי שעה ורגע 'איה', "איה מקום כבודו". זו שאלה שנובעת מהקדושה הגבוהה ביותר, קדושת ספירת כתר. היא מכוונת כנגד הטומאה הקשה ביותר, טומאת מת. זו שאלה מתקנת.

289 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים