פרשת קרח – חמש דקות על הפרשה (אודיו)

האזינו:

פרשה בחמש דקות – קרח

סיפורה של פרשת קרח היא סיפורה של המחלוקת ותוצאותיה. יש מחלקות שאדם חולק על חברו ויש מחלוקת שאדם חולק על עצמו. התוצאות בשני המקרים תהיינה הרסניות. אבל יש למחלוקת גם פן חיובי כפי שנראה.

כדאי קודם שנספר את הסיפור.

בפרשת השבוע מתוארת מחלוקתו של קרח ועדתו על משה רבינו. יש לקרח טענות על האופן בו משה מחלק את התפקידים, לדעתו הוא אמור להיות נשיא משפחות הקהתי ולא אליצפן בו עוזיאל. בעקבות כך הוא מערער באופן גורף על הנהגתו של משה רבינו, חובר לדתן ואבירם משבט ראובן וסוחף אחריו מאתיים חמישים אנשים חשובים, ראשי סנהדראות.

כשחז"ל מדברים על מחלוקת קרח ועדתו הם מנגידים אותה למחלוקת שמאי והלל. מחלוקתם של שמאי והלל נחשבת 'לשם שמים' ואילו של קרח קרויה "מחלוקת שלא לשם שמים".

המילה 'שמים' משלבת את הצירוף 'אש ומים'. אלו שני קטבים מוחלטים לכאורה, אבל השמים מורכבים מהשילוב הבלתי אפשרי הזה. המקום היחידי שמסוגל להכיל אחדות כל כך בלתי שגרתית הוא למעלה, בשמים. רק אצל השם יתברך תיתכן מציאות כזו. על כך נאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". שילוב בין הפכים הוא עניין שמימי. (כמו שנאמר "עושה שלום במרומיו" והגמרא דורשת על כך "בין גבריאל למיכאל", אלו שני מלאכים האחד כולו אש וגבורה והשני שפע מים של חסד, הקדוש ברוך הוא גורם להם לעשות שלום ולפעול יחד).

אז האחדות נמצאת למעלה, כאן למטה ההפכים נשארים הפוכים זה מזה. מה עושים?

כדי למצוא את המשותף בין ההפכים יש למצוא את נקודת המחלוקת, והיא נמצאת אצלנו במוח. לאדם יש שלושה כוחות שכליים, חכמה בינה ודעת, למעשה אלו שלוש הספירות העליונות. הדעת שונה ומיוחדת בכך שהיא מאחדת בתוכה שני כוחות קוטביים – חסדים וגבורות. למעשה הדעת מכילה את שני הקצוות המוחלטים ביותר, החסד והדין, הטוב והרע.

המציאות מורכבת מקוטביות, כמו השלילי והחיובי שבזרם החשמל. גם המציאות מורכבת מפאזל של שלילי וחיובי, חסד ודין. כדי לקלוט תמונת עולם מלאה ושלימה יש לראות את הדברים מתוך שתי העדשות יחד. אדם שדעתו שלימה יראה מציאות שלימה, הוא יצליח לראות את התמונה במלואה.

זהו האתגר של החיים שלנו וכדי לעמוד בו עלינו לזכות להיות ברי דעת. הבעיה היא שלדעת יש שתי צורות, יש לה צורה ראויה ויש את הצורה הלקויה. את הליקוי הזה גרם חטא עץ הדעת. נחש הקדמוני הצליח לפתות את אדם וחווה לאכול מהעץ האסור, ובכך הוא גרם להם להפסיד את הדעת השלימה וליפול לדעת נפולה. דעת נפולה זו דעת שמצליחה לזהות תמיד את הרע, להבחין בחילוקי הדעות. במקום לאחד היא פועלת כדי להפריד. ולכן מיד לאחר חטא עץ הדעת נגזרה על אדם מיתה, משום שהפירוד פוגע בראש ובראשונה בהרמוניה שבין גוף לנשמה – החיים. הפירוד מביא מוות.

מכיוון שאנחנו חיים בעולם של פירודים וניגודים, הדרך היחידה למצוא ולהגיע לאחדות היא באמצעות הדעת, משום שזו בדיוק הנקודה בה הפסדנו את האחדות ונפלנו מגן עדן לכדור הארץ. בעקבות חטא עץ הדעת – חטאנו בידיעות מיותרות של רע, של פירוד ושל מחנאות. ולכן התיקון ייעשה תמיד באותו מקום בו פגע הקלקול.

כאן מקומה של המחלוקת.

מחלוקת עלולה להיות חורבן אבל גם בניין. הרי כל צורת הלימוד היהודי מבוססת על מחלוקות, חברותא אמתית מורכבת מניגודים, אם החברותא יחשוב בדיוק כמוך לא תוכלו לפלפל יחד. מאידך, המחלוקת היא הדבר הכי מסוכן ומחולל כל החורבנות. השאלה היא לאן שואפת המחלוקת, לשמים או לארץ.

אמרנו שהאחדות נמצאת למעלה, בשמים. מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת שמתחילה כאן, במקום של חילוקי דעות, בעולם של פרצופים וטיפוסים שונים. החולקים לשם שמים מתנצחים זה עם זה, אבל דעתם מכוונת למעלה, אל המקום שמעבר לחילוקי הדעות, אל השמים. ולכן סימן ההיכר של מחלוקת לשם שמים הוא שסופה להתקיים. כאשר החולקים מכוונים למצוא יחד את נקודת האמת שבכל אחד, המחלוקת תוליד אחדות וקיום. גם אתה תתקיים וגם אני. לכל אחד מאיתנו יש מקום, לדעה שלי ולדעתך שלך. מתוך המחלוקת תתגלה נקודת האמת שלך ושלי.

לעומת זאת מחלוקתו של קרח אינה לשם שמים, הוא שואפת לכיוון הארץ. כלומר חותרת ומחפשת את המפלג ולא את המאחד. החולקים אינם מחפשים אמת הם מחפשים היכן אני צודק, ומכיוון שכל אחד מחפש את הצדק שלו הם בעצם אינם מחפשים דבר משותף, ממילא אין סיכוי למצוא דבר משותף.

 

זו הסיבה שהכתוב מייחס את קרח עד יעקב אבינו ולא עד בכלל. "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" אבל לא בן יעקב. מדוע? משום שמידתו של יעקב היא אמת, יעקב אבינו הוא האב השלישי וכל עבודתו הרוחנית היתה לאחד בין הסבא שלו אברהם לאביו יצחק, בין החסד והדין, משום כך מידתו אמת, משום שאמת היא אף פעם לא מה שאני ולא הוא, אלא נקודת האמת שבין האני וההוא. קרח שחיפש את החילוקים, את הצדק האישי, ולא את נקודת האמת, אינו יכול להיות מיוחס לסמל האחדות והאמת.

אבל מחלוקת קרח היא לא רק עניין היסטורי. קרח חולק על עצם הרעיון שאפשר לחבר בין קצוות וניגודים. הוא לא מבין מדוע טלית שכולה תכלת זקוקה לחוט של תכלת ומדוע לבית מלא ספרים דרושה מזוזה. כלומר, הוא מפריד בין הגדולים לקטנים. אם יש לך בית מלא ספרים – אתה גאון עצום, מדוע חסרה לך מצוות מזוזה קטנה ופשוטה. ואם אינך גאון, איך תועיל לך מזוזה קטנה.

אם אתה טלית שכולה תכלת, נקי וטהור, מדוע חסרה לך מצווה פשוטה של ציצית. לעומת זאת אם אינך כזה, במה יועיל לך חוט אחד של תכלת.

קרח לא מבין היכן ואיך מתחברים הדברים הגדולים לקטנים. תורת משה לעומת זאת, זו תורה של אחדות. על פי התורה הזו גם בית מלא ספרים זקוק למזוזה קטנה, וגם אם ביתך ריקן מספרים ואינך תלמיד חכם, מזוזה קטנה תקשר אותך ישירות אל הקדושה הגדולה.

 

1504 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים