פרשת וארא – וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני השם

הכאבים לופתים אותו כצבתות מלובנות, מטפסים ועולים לאורך גופו הדווי, לא נותרה לו עוד פינה אחת במוחו למצוא בה מנוחה. כל תנוחה שניסה מסבת לו כאבים איומים, איננו מסוגל לשבת גם לא לעמוד, לא לשכב ולא לצעוד. הוא חש ששפיותו מתרופפת מיום ליום. נכון, חברים הציעו לו מספר פעמים לגשת לרופא מסוים, הם נתנו לו כתובת ושם, אך הוא איננו מוכן בשום אופן לשמוע על הרעיון. הוא לא פתי כמו כל אלו שנוהרים אחרי כל אותם מרפאים שצצים כפטריות אחרי הגשם, הוא מכיר, הוא יודע, הוא למד, זה לא יתכן, איך אפשר בכלל לרפא עם שיטה כזו.

הוא גם הכיר מישהו שהיה אצל זה שלמד אצל אותו רופא, נכון זה עזר בסוף, אבל אחרי הטיפול רק התגברו הכאבים. ובכלל, הוא מכיר אותו – את הרופא המהולל, הם למדו יחדיו, על אותו ספסל ישבו. שהוא יהיה רופא, מה פתאום, איך יתכן. הוא לא הולך וזהו.

בסוף הוא נשבר, הכאבים חזקים היו יותר מכל הגיון. אחרי הטיפול התחזקו הכאבים, אבל זה היה רק בגלל שהוא התרשל מהמשך הטיפול, הוא לא הבין את דבריו של הרופא כראוי. כשהעמיק בדבריו ולמד אותם היטב, נפתחה בפניו דרך ריפוי חדשה ומיוחדת במינה. תקופה קצרה והוא התרפא לחלוטין.

היום, במבט לאחור, אין הוא מסוגל להבין. הרפואה קרובה כל כך, היא ממש בהישג יד, ואנשים רבים כל כך מפסידים אותה, רק בגלל שהם מוכרחים להבין…

 

גלות – קושיות

מצרים היתה ביצה טובענית של קושיות – כך מגלה רבינו בתורה ס"ד. זו היתה בעצם גלות מצרים, מעמסה של קושיות, תמיהות, ומבוכות, שעמדו כחומה חוצצת בפני כל זיק התנוצצות של דעת ואמונה. מצרים השרתה על נפשות ישראל מעטה עבה של טומאה, הגלות ליפפה את המוחות בקורים דביקים של קושיות ומבוכות. אילו רק מחשבה אחת של אמונה, מצליחה היתה לחדור את מעטה הקושיות ולהאיר במוחות, חומותיה האדירות של מצרים היו קורסות ומתפוגגות.

משה רבנו ידע זאת, לכן בשעה שביקש ממנו השי"ת ללכת ולבשר את בשורת הגאולה, הוא שאל 'והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי' – איך אוכל לבשר את בשורת הגאולה, לעשות נפלאות ולגלות אמונה, שעה שהמוחות והלבבות אטומים בקושיות. כל אחד מהם סוחב על כתפיו משא עצום של זיכרונות כואבים, הם מלאי קושיות על העולם, על הבורא יתברך, ועל עצמם. אינם מסוגלים להבין איך זה שצאצאי האבות הקדושים אברהם, יצחק, ויעקב ירדו לשפל שכזה. איך אפשר לבשר להם על גאולה, הם לא יקבלו את זה, הם לא יאמינו.

 

משה רבנו הלך בכל זאת, השי"ת נתן בידיו אותות ומופתים, הורה לו איך לעורר את הלבבות מתרדמת הכפירה. עם ישראל האמין, עיניהם הסומות החלו להיפקח, בשורת הגאולה החלה לחדור תחת מעטה הגלות. ואז, דווקא כשהאמונה החלה מפעמת בהם, נחתה עליהם המכה הקשה ביותר. משה ואהרן שנכנסו אל פרעה בשליחות הבורא, לא רק שלא הועילו, עוד ליבו את כעסו של פרעה, ונתנו לו עילה טובה להתעללות מתוחכמת יותר בעבדיו העבריים. את זה הם באמת כבר לא היו מסוגלים להבין, עד כדי כך שגם משה בעצמו כביכול זעק לפני השי"ת את הקושיא הזו 'למה הרעתה'. ואז, כשחומת הקושיות והתמיהות איימה לסגור לנצח על נפשות ישראל הדוויות, גילה השי"ת למשה את הסוד – 'אני השם'. הקושיות כולן – אמר לו הבורא, מתעוררות מתוך הנהגת הדין שבשם אלוקים, זה מה שגורם שלא מבינים אותי כאן בעולם, נראה כאילו גמרתי אומר להשמיד את עמי ח"ו. אבל באמת 'אני הוי"ה' – גם מה שנתפס בעיניך כדין ומשפט קשה, זהו חסד ורחמים עצומים, כי רק אני יודע איך החסד והדין מאוחדים יחד, ואף אחד איננו משיג אותי. עם ישראל מוכרחים לעבור את הגלות הקשה, רק כשיעמדו בניסיונות הקשים שתזמן להם הגלות, יסבלו את הקושיות וישברו את התמיהות, רק כך יוכלו לקבל את אור הגאולה.

כעת נבין, שבכדי להוציא את עם ישראל מגלות הקושיות, היה הכרח לעשות אותות ומופתים רבים כל כך, ולהכות את מצרים בעשרת מכות. רק כך ניתץ השי"ת את חומת הקושיות שחסמה את הדרך אל הגאולה. כל מכה שיברה עוד חומות של כפירה בלב.

 

לשבר את חומת הקושיות ולצאת לחרות

כשהדעת מאירה זה דבר נפלא. או אז מבין האדם איך באמת השי"ת עומד עליו ומשגיח בעין הרחמים על כל צעד ושעל שלו, ואיך הכל ניסים ונפלאות. ההכרה הזו מרוממת את הנפש מכל צער ועצלות, ופותחת את הדרך לתשובה. אבל בינתיים, כל עוד תפוסים אנו בקושיות ושאלות, בלתי אפשרי שהדעת הזו תחצה את סף מוחנו. אנחנו מתוחכמים מדי, איננו מסוגלים להתפנות לרגע, לעמוד ולהתפעל מנפלאות השם, לחמם את הלב עם הרגשה של השגחה פרטית. לא, איננו מסוגלים להתנתק עדיין מהתמיהות והמבוכות. איך נוכל סתם כך לקום בבוקר בהיר לשכוח מכל מה שהטריד אותנו, וסתם כך לקבל את הגאולה כמות שהיא. מצרים עודנה סוגרת עלינו מכל צד, איננו מסוגלים להיגמל מהתפיסה הגלותית של כפירות, טבע, וקושיות. וכך מתגלגלות להן מיטב שנותינו בין חומות מצרים, ששעריה נעולים בקושיות, ואנו שומרים עליהם בקנאות.

 

יש אפשרות אחרת. הקב"ה גילה אותה למשה, הוא אמר לו שהדרך לגאולה היא – לשבר את חומות הקושיות. כי הגלות היא שלא מבינים, ולכן אי אפשר לצאת מהגלות מתוך הבנה, כי בלתי אפשרי להבין, הקושיות הם האזיקים, ורק כשנשבר אותם נוכל להתחיל להבין מהי גאולה. רק זאת עלינו לדעת, או בעצם להאמין, שהגלות, הקושיות, וכל מה שנראה כל כך בלתי הגיוני, הכל טוב מוחלט, והכל סדר של תיקון, ויש מי שתכנן הכל לטובתנו, והוא עומד ומצפה לראות אותנו, שוברים ומחריבים את חומות הקושיות, מאחוריהם מצפה לנו גאולת עולם, הארת הדעת, ובהירות האמונה. הגלות היא הטיפול, הוא כואב, הוא לא כל כך מובן, הוא גם לא תמיד מוכר, אבל הוא בהחלט מרפא.

אבל האדם סבור שלא הקושיות מפריעות לו, מה פתאום. הוא פשוט לא מבין איך זה שהתפלל, והשתדל כל כך הרבה, ולמרות זאת זה לא הצליח. גם עוד כמה דברים לא מסתדרים לו, אבל קושיות, מאן דכר שמיה. רבינו מגלה, כל הדברים הללו שלא כל כך מסתדרים בראש, הם אלו שמפריעים לך לקבל את אור הגאולה. הצדיקים מאירים דעת נפלא, מבשרים גאולה, אבל אתה שקוע בשאלות, מבקש רק להבין. זרוק את הקושיות, עלה על רכבת ההצלה.

 

יושב לו יהודי בליל הסדר, קורא את ההגדה, ומנסה לקיים את הציווי 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', והנה מתעוררת לו קושיא נוראה, הוא איננו מבין, מה מתפעל כל כך מסדר ההגדה מהאותות והמופתים, מהיציאה ממצרים. רגע – הוא שואל, מי זה הכניס אותנו לשם, וכי לא השי"ת. עוד דבר הוא לא מבין, אז מה אם היתה פעם בעבר גאולה, הלא כעת אנו שוב בגלות חדשה.

הוא נבהל, זה ממש כפירה, אבל מה עושים הוא באמת לא מבין. כן, הקושיות הם חלק מליל הסדר, ממש כפי שהגלות היא חלק מהגאולה. הגלות באה בכדי לתקן משהו, הדרך אל התיקון מוכרחת לעבור דרך צריבת הקושיות, ורק כשמתאמצים לא להקשות ולא לשאול, רק להאמין, רק כך חוצים את סף הגלות, רק כך פועלת הגלות את פעולתה הטובה, וניתן לבוא לגאולה שלימה.

 

גלות מצרים העתיקה היתה באמת קשה מנשוא, אז עדיין לא ידענו איך זה מתנהל, שקועים היינו בגלות עד צוואר, לא היה אף אחד שיבשר לנו שכל זה מוביל לתיקון ולגאולה. אך כעת, לאחר שזכינו כבר לראות בגאולת מצרים, ובעוד הרבה גאולות פרטיות. כעת, גם אם מוצאים אנו את עצמנו בגלות חדשה וארוכה, הלא יודעים אנו, כך הוא סדר התיקון. הגלות מוכרחת, היא תהליך ריפוי, לאחריה תופיע הגאולה. לנו קל יותר להחזיק מעמד, לא להיסחף לקושיות, רק להאמין ולקוות.

881 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים