פרשת בשלח – שירה חדשה שבחו גאולים

יענק'ל אברך ממוצע היה, עד ליום בו החליט דודו העשיר, להפוך אותו לאיש אמיד. הדוד לא הסתפק בהבטחות, ותקופה קצרה לאחר שמכתבו המפתיע בצבץ תחת לדלת, הופיע גם הוא בכבודו ובעצמו. במוחו החריף, קלט יענק'ל את סודות המסחר, ובתקופה קצרה נהירין היו לפניו שבילי המקח וממכר כסמטאות עירו. משנוכח הדוד, שבר סמכא לפניו, העביר לידיו את סמכויות העסק. יענק'ל הפך לסוחר של ממש, קנה ומכר והגדיל רכוש, שמו הטוב הילך לפניו בעולם המסחר.

ואז, בעיצומה של התנופה, הסתבכו לפתע העניינים. טעות קטנה בחישוב, זמן גורלי עד שהובחנה הטעות, וכבר דהר כדור החובות במורד הר ההצלחה התלול. יענק'ל הבין שנקלע למצוקה אמיתית, כברירה אחרונה החליט לפנות לעזרת דודו העשיר.

בחלומותיו הגרועים לא חלם להיתקל במענה שכזה. בין לילה הפך הדוד הנדיב לאיש זר. אימת פשיטת הרגל לא הניחה לו להתפלש בביצת העלבון, הוא ידע, אם לא יימצא הפתרון, חייו אינם חיים. בצר לו פנה לבית הכנסת ופתח ספר תהילים. כעבור שעה בבכי ותפלה מלב נשבר, שב למשרדו. מחשבותיו התבהרו, והנתונים הצטרפו כעת לתמונה בהירה הרבה יותר. עיון נוסף בחישובים פתח לפניו דרך חדשה, ישרה ומפוכחת הרבה יותר. כעבור תקופה קצרה שב העסק למסלולו היציב.

המכתב שקידם את פניו באותו בוקר, ניתץ את חייו במכה אחת. מנהל הבנק הודיע שם חד משמעית על מצב בלתי נסבל. המחאות חזרו, וסכומים אדירים שהתגלו כבלתי קיימים, לא רק שבלעו את חשבונו, גם את הבנק הם סיבכו באופן משמעותי. הוא דרש התייצבות מיידית בלשכה. יענק'ל צעד אל הבנק בברכיים כושלות. בדמיונו נפרד כבר מהכל, מהבית, מהרכוש, מהמעמד, וכמעט שגם מהחיים.

על סף לשכת המנהל עמד יענק'ל משפשף את עיניו בתמהון, התמונה נראתה הזויה בהחלט. אם עיניו אינן משטות בו, הרי שדודו העשיר יושב שם ממתיק דברים עם המנהל. 'שלום עליכם ר' יענק'ל' הריע המנהל בקול צוהל, 'בואו היכנסו'. יענק'ל כבר משוכנע היה שדעתו נטרפה מחמת צער, 'מה למען השם מתרחש כאן' – מלמל לעצמו. 'שב שב יקירי' הניח הדוד יד מעודדת על כתפו, 'תיכף תבין הכל'…

'רציתי שתלמד כמה דברים' סיים הדוד את דבריו המפתיעים. 'ראשית, ידעתי שכל עוד לא תכניס את ראשך בנבכי המסחר, לעולם לא תהיה סוחר. שום דבר לא יכול היה לגרום לך לפתוח אפיקים חדשים, וללמוד את משמעות המשא ומתן, כמו פשיטת רגל. רק כך מימשת באמת את כל מה שלמדת. שנית, רציתי שתבין שמסחר עושים מתוך קור רוח. כמו שכעת למדת להכיר שאני כאן תמיד, עומד ותומך, מודע לכל ומונח היטב בעניינים. וכעת יודע אתה שלשווא דאגת. כך תמיד בכל מצב שתקלע אליו, תדע, שבמסחר אין מקום לפחד. עליך להתרכז בנתונים שלפניך, הפחד רק מפריע לך לייצב את המצב, צעד קדימה מתוך אמונה ובטחון…'

 

סיפורי גאולת מצרים מעוררים התפעלות עצומה. בפעם היחידה בהיסטוריה הסיר הבורא את הלוט לגמרי מעל פני העולם הטבעי, וגילה שהכל מתנהל תמיד בהשגחה וניסים. ביציאת מצרים חשף השי"ת את ידו הגדולה, והראה לעמו פנים של חסד ורחמים, הנהגה מופלאה זו הגיעה לשיאה בקריעת ים סוף, השי"ת אחז אז את הטבע על כל חוקיו, וקימט אותו עבור עמו החביב. הוא הפגיש את הטבע עם ההשגחה, והראה לכולם מי כאן בעל הבית. עד לרגע שקרסו חומות המים על צבא מצרים, עוד שאג אליל הטבע 'ארדוף אשיג', השי"ת נתן לו לבטא את כוחו עד כלות, ואז הופיע באחת הנס, והטבע התפורר לאבק דק.

ובכל זאת אי אפשר שלא לתמוה. אם החליט הבורא לבטל עבור עם ישראל את כל חוקי הטבע, ולהוציא אותם מתחת ממשלת מצרים. וכי לא יכול היה לחסוך מהם את הפחד הנורא שחוו עד לרגע קריעת הים. הלא עד שלא ראו ישראל את גופות המצרים ורכושם על שפת הים, עוד לא בטוחים היו שאכן ניצלו. יכולים היינו להבין שישנם זמנים של הסתרה, ואז מכסה הבורא את עין ההשגחה ומניח לפחד לשלוט בעולם בכדי לנסות את ישראל. אך ביציאת מצרים הייתה ההנהגה דווקא של התגלות החסד והרחמים, ומה מקום יש לה להסתרה שכזו בעיצומה של גאולה פלאית וגלויה כל כך.

 

קריעת הים – להכניס את האורות למציאות החיים

אכן כן, ביציאת מצרים האירו עלינו מוחין נוראים, היינו באורות, הקיפו אותנו עננים של כבוד, והגאולה האירה את מלא האופק. אך עדיין בלתי אפשרי היה שנחיה את הגאולה במציאות בה אנו חיים היום. בכדי שיציאת מצרים תהיה נצחית ותחדור לעומק עולם המעשה, מוכרחים היינו לעבור את ים סוף.

בקריעת ים סוף התרחשו כמה דברים. ראשית היתה זו קריעת ים החכמה, כלומר – על הים נבקעו מעיינות החכמה והפכו למשהו מציאותי, הפחד והאימה שתקפו אותנו שם על שפת הים, כשמאחור דהרו אדירי כוחות הגוף, ומלפנים הראה הים פנים של זעף, האימה הזו הכריחה את עם ישראל להפוך את המוחין והאורות של יציאת מצרים לכסף מזומן. רק אז נקרע ים החכמה וחדר אל מציאות החיים. כי רק אז חווינו מהו פחד ואיך גם שם נמצא השם.

אז גם למדנו, שבשום מצב אסור לאבד עשתונות, משום שמאחורי הקלעים נמצא תמיד השי"ת, והוא זה שתכנן את כל ההצגה הזו. יש לו מטרה ברורה, הוא מעוניין שאנו נפתח באמת את שבילי השכל, נכניס את הראש בתורה שקיבלנו, ונתחיל להשתמש עם כל זה למעשה. ואת זה – הוא יודע, לא נוכל לעשות בלי לחוות מהו פחד, ומהו סוף. כי בכדי להפוך את התורה למשהו מוחשי וקיים, מוכרחים להכניס את המחשבה בסוגיית האמונה. זה לא רעיון או ווארט נאה, זו סוגיה שנלמדת על הבשר החי.

אך היום אנו כבר יודעים, שאת ים החיים צריכים לצלוח מתוך שמחה, ובשיר הלל והודאה. כי השי"ת לא רק שמושיע לבסוף, אלא הוא בעצמו זה שמלווה אותנו במבואות האפלים, הוא ולא אחר.

 

קריעת ים ההסתרה

הפחד על שפת הים דורש מאיתנו להעמיק ולחשוב, להתבונן ולחפש עצה ודרך בספרי הצדיקים. נכון. אבל איך יתכן בכלל שנבין משהו מדבריהם הקדושים, איך נוכל לפתוח בכלל את סוגיית האמונה, הלא אין לנו דעת, אנו בגלות והסתרה.

התשובה נעוצה בסוד קריעת ים סוף, כפי שאיך שמסביר זאת רביז"ל (ליקו"ת סי' ח'). בגלות מצרים היו רבבות נפשות ישראל וניצוצות הקדושה, בלועים ושבויים בקרבה של הקליפה. זה מה שגרם שלא היתה להם דעת, ולכן הם גם לא היו מסוגלים להתפלל תפילה ראויה.

רבינו מגלה שיש צדיק בעל כח גדול, שיש לו בחינת 'מטה עוז', כלומר – כח של עזות דקדושה, עימו הוא מסוגל לכפר ולמחול עוונות. עם הכח הזה הוציא משה את ישראל מתוך קליפת מצרים, הוא תחב כביכול את מטהו בגרונה של מצרים, והכריח אותה להקיא את כל הטוב של נפשות ישראל שבלעה.

זה מה שאירע בקריעת הים. קודם לכן לא היו ישראל מסוגלים לחצות את הים, ההסתרה היתה מוחלטת. ואז קרע משה את ים ההסתרה, ואנו מצאנו בו דרך. ואז חזרה גם הדעת שהיתה עד כה בלועה במעי מצרים להאיר, ואנו מסוגלים היינו לשמוע תוכחה ראויה, כלומר – לקבל מחשבות טובות ונכונות, ולהתעורר באופן נכון לתשובה.

כך קורה גם אצל כל אדם, העוונות יוצרים הסתרה, והקליפה בולעת את הדעת עד שבלתי אפשרי למצוא דרך בים המחשבות הרעות. הצדיק שיש לו מטה עוז, מכפר ומתקן את העוונות, וקורע במטה עוזו את מסך ההסתרה, וכך מחזיר לאדם את דעתו, ופותח לו דרך בים המחשבות והבלבולים. זה מה שקורה באומן בקיבוץ הקדוש, לכן חשוב כל כך לנסוע לשם בראש השנה.

ובבחינה מסוימת יש משהו מזה גם כעת בט"ו בשבט, בר"ה לאילן. כעת חונטים האילנות ומתחדשים. כי הנפשות והניצוצות מתחילות להיכנס בפירות. וכל זה נעשה בכח המטה עוז של הצדיק, הקורע את בטן הקליפה, ורבבות ניצוצות קדושים יוצאים משם בקול רינה ושירה, והם מתעלים ונכנסים בפירות ומתחילים להיתקן.

ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילן, אך גם יום התחדשות עבורנו. שנתחיל להאמין בפעולה העצומה של כל ברכה ופעולה טובה, ונחדש את עבודת העלאת חלקי הטוב שבבריאה. כשרואים את ההתחדשות שיש בפירות נזכרים בפעולה שעושה עימנו הצדיק, המחלץ את נפשנו מבטן הקליפות והרע, ופותח לנו דרך בים ההסתרה. כעת כשנשמע את פרשת קריעת הים, נרגיש באמת איך גם אנו חוצים אותו בשיר וקול תודה.

840 סך כל הצפיות 3 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים