פרשת בראשית – להבקיע את מסך הטבע

העולם עלול להעמיד פנים של טבע. לטעון בעייפות 'מאומה לא קורה כאן'. לנברא יש תפקיד, להתעורר ולשאול 'מי ברא אלה'.

 

חברי הקבוצה שרכו רגליים בתשישות. הרעב נתן בהם אותות והצמא היכה בעוז. המקום בו שוטטו זר להם ומנוכר. תווי השטח פתלתול ומתעתע, רוחש סכנות וצחיח. טיפת מים איננה נראית באופק, והצמא מאיים להכריע. הצועדים מתחננים למים ולמורה הדרך אין בשורות.

לפתע, מתעורר מורה הדרך לחיים. עיניו אורו והוא מנתר ממקומו בגיל, 'מצאנו מים'.

  • 'היכן'. הציבור לא רואה מאומה.

אצל מורה הדרך, ההתלהבות איננה מצטננת. מצביע אל שיפולי ההר. צימחיה ירוקה עולה משם, רעננה ומדיפה ניחוח פריחה. איש השטח יודע, צמחיה לחה חייבת לינוק חיים ממעיין בסביבה. התקווה נוסכת כוחות ברגליים, אם יש כאן חיים, מישהו מזרים לכאן בהכרח מים. רק לחפש כאן באזור ולמצוא.

***

אנשים אוהבים מוצר טרי. ההתחדשות מביאה בכנפיה בשורה, מעוררת תקוות ומאוששת את הנפש. עיסה טריה מעידה על נחתום. מוצר המדיף ניחוח טריות, מפנה אצבע ומעורר, 'דרשני'. היושן איננו מעורר. הטריות, כן.

העולם שהחל את חייו בבראשית, נע על ציר ההתחדשות התמידית. בכל בוקר הוא מפציע מחדש, טרי ומדיף ניחוחות, מראות וקולות אל יום חיים חדש שלא היה מעולם. חוק קדום שטבע הבורא בתבל, מחייב את הבריאה כולה להיות תמיד מתחדשת. אף פרט בה איננו ישן נושן. כל עשב, כל רגב אדמה, חייב לשוב בבוא העת אל בית עולמו. להאסף אל אדמתו ולהיוולד מחדש. פירות גדלים על עץ, בשלים, נקטפים או נרקבים והופכים עפר ואפר. ושוב בוקעים מחדש מבעד לעלי הפריחה החדשה. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית" ויש לכך סיבה.

לחשוף ניסים מתוך הטבע

עולמינו מעמיד פני טבע. מתריס ואומר 'הכל כרגיל'. עולם כמנהגו נוהג, ערב, בוקר וצהרים. קיץ וחורף קור וחום. תחת לפני השטח רוחשים הניסים. ניסים כמוסים מן העין, ניסים תמידיים. והארץ לעולם עומדת על אינספור פלאות, ניסים גדולים וקטנים, ניסי הבורא בתוך הטבע.

כשהניסים נסתרים, הטבע מציג עצמו כבעל בית. והלב שוקע בכפירה דביקה וערמומית. האדם מוצא עצמו שבוי בפחדים ודאגות, תקוות ושיעבוד מתסכל. הטבע רודה בו והוא מתמסר אליו בכל לב.

מהשבי הזה נחלצנו בימי הרחמים והסליחות. ראש השנה והדרך שהובילה אליו באלול. עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. בימים הללו אמרנו, צעקנו, שרנו וגם רקדנו "כי אתה הוא מלך מלכי המלכים". חזרנו ואמרנו שוב ושוב "כי אין בלתך" "ותמלוך אתה השם לבדך על כל מעשיך". ביקשנו פעם ועוד פעם "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". מילות התפלה קדחו במסך המבדיל אפיקים חדשים של אמונה, וההכרה במלכות השם החלה לחלחל אל כל רובדי הבריאה. ה'פעול', ה'ייצור', וה'נברא' הכירו סוף סוף במי שאמר והיה.

ככלות ימי השגב וההוד, עם היציאה מחופת ענני הכבוד. מוביל אותנו מעגל השנה אל ימי השגרה. וגרוע מכך, אל הטבע. העולם מאיים לשוב ולהיות כפי שהיה. וכאן עומד היהודי של חודש תשרי ונחרד, 'רק שלא אשכח את רגשי האמונה שליוו אותי עד כאן'. 'רק שלא אשוב בחזרה אל תפיסת החיים הטבעית'. ואת התשובה מעניקה לו שבת בראשית.

טריות היא ערובה לערנות. עולם טרי מזמין את המחשבות לשאול 'מי ברא אלה'. וכשהנברא פוגש סביבו עולם מתחדש, מקשקשת בקרבו התשוקה להכיר מחדש את מחוללו. תפיסת עולם טבעית נוצרת מתוך יושן, כשהעולם נדמה כמו תהליך חוזר על עצמו, השמש עולה ויורדת, הצל הולך ובא, והמאורעות מתרחשות סתם כך בגלגל החוזר. מוצר ישן איננו מגרה את חושי החיפוש. עיסה קרירה איננה מעידה על נחתום בסביבה הקרובה. וגם העולם יעיד על קונו רק כל עוד הוא חם וטרי, רוחש חיים ומתחדש.

שבת בראשית מציגה את הבריאה כמוצר טרי. בשבת הזו אנו פוגשים את העולם הנברא ונוצר בדבר השם. היש יוצא מתוך האין. החושך והאור, הלילה והיום. ים ויבשה, דומם צומח וחי. כל אלו מתגלים כעת כדבר שאיננו מובן מאיליו. זוהי בריאה חדשה מדיפה ניחוח של טריות.

אך חידוש מעשי בראשית איננו נעצר בשבת בראשית. השבת הראשונה בשנה, מגלמת בקרבה את כל שאר השבתות שיופיעו בעקבותיה. השבת היא 'זכר למעשה בראשית', מזכירה ומעוררת לזכור תמיד את ההתחדשות של בראשית. שבת אמורה לעורר אותנו להתפעלות שתוליד חיפוש. הבראשית צריך לטלטל אותנו עד שנשאל כבר "מי ברא אלה". ואז תופיע גם האמונה. אמונת חידוש העולם. הבריאה כבר לא תיראה כמו גלגל חוזר. היא תהפך רצף של ניסים ונפלאות, ובאווירה שכזו, החיים יהיו בהכרח חדשים ומלאי חיות.

האמונה כמפתח להצלחה

האמונה היא גם מפתח להצלחה וישועה. מקור סבל והיסורים היא ההסתרה. אדם סובל, מפוחד ומבולבל, רק משום שעולמו נתון לשלטון הטבע. כשנודע שיש מנהיג לבירה, אין פחד ומהומה. את האמונה חוצבים מתוך בירור המדמה. "ואמונתך בלילות". בלילה שרוי המח בכוחות הדמיון. דמיון יכול לשמש אספקלריא לאמונה, או חלילה מחיצה מבדילה. נביאים עשו בכח המדמה שימוש להשגת נבואה "וביד הנביאים אדמה". אולם, לשם כך יש לברר את המדמה. להפוך אותו כלי נקי להשגת רוח נבואה ולהזנת האמונה הטהורה. את הכוח הזה, מגלה רביז"ל (ליקו"ת ח'), מקבלים מצדיק אמיתי.  התקרבות לצדיקים מטהרת את כוחות הדמיון, ומעוררת את האמונה מתרדמת הטבע.

החיים שלנו יהיו ברורים יותר, בשעה שהמחשבות במוחנו ייעשו מבוררות יותר. בירור המחשבה היא הדרך להשגת תמונה בהירה של אמונה. ואת הכלי לכך קיבלנו בראש השנה מרבינו. כעת, בשבת בראשית ובשבתות שיבואו בעקבותיה, נוכל לפתוח את האוצרות שקיבלנו בראש השנה, ולעשות בהם שימוש להעצמת האמונה.

 

578 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים