פרשת בהעלותך – התלהבות

העולם הולך ונוצר. הגלובוס הקטן שלנו מלא בחידושים, בכל רגע נתון נולדות כאן המצאות חדשות. מה שאמש נחשב לחידוש, נהפך היום לאנטיקה. הכל מסביב מתפתח, הכח יוצא אל הפועל בקצב מסחרר, ובמרכז ההתרחשות עומד האדם.

סביב לכל חידוש כרכרו מספר חודשים כמה אנשי מדע. את הדרך אל ההמצאה סללו אי אלו מוחות יגעים, חומרים משופרים, תרופות חדשות, מכשירים יעילים, כל אלו עשו דרכם אל השוק על גבי סרט נע של איברים פעילים. האוכלוסייה האנושית נעה כל העת, החלק האנושי שביקום לא יושב בטל. צא ולמד מרחובה של עיר, הבט רגע או שתיים מבעד לחלון (עדיף שלא) ותראה, כל זמן שהרגל מצויה בשוק התמונה תהיה מאוד רוחשת, דרכם של בני אדם שתמיד הם מתרוצצים, זה הולך וזה רץ, אחד מדבר בפה וחברו בתנועות ידיים. הצד השווה שבהם שבכולם פועם משהו.

ההתלהבות מניעה את הכל

אם ראית דבר מה רוחש, בהכרח שמשהו גורם לו. ספינה שטה על פני המים מעידה על רוח נושבת במפרשים, אור דולק במנורה מעיד על זרם חשמל בחוט המוליך, ואם ראית אדם פעיל ונמרץ, אין בכך ספק – משהו מלהיב אותו. בני אדם עושים הרבה דברים, בונים וסותרים, מדברים וחושבים, חולמים והוגים, יוצרים וממציאים. ומאחורי כל אותם מעשים דבר אחד עומד – התלהבות.

האדם והעולם שניהם יסודם בעפר, רובץ לו גוש העפר כאבן שאין לה הופכין, ואילולי אותה התלהבות שנכנסה באדם, דומה היה בן אנוש לתלולית עפר צבורה על גוש אדמה. העולם הזה כבד, קשה מאוד להזיז בו משהו, בכדי להפוך גוש עפר לצורה, זקוקים להמון התלהבות.

אם ההתלהבות עומדת ביסוד האדם, הרי שהיא מוכרחת להיות גם ביסוד העולם. בעשרה מאמרות נברא העולם, ובאותם עשרה הוא גם ממשיך ומתקיים. התורה הקדושה קדמה לעולם, כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, הוא הביט בתורה. הבריאה סובבת כל העת על צירה, מתפתחת ונוצרת, והרוח המנשבת במפרשיה היא – התורה.

האדם מעיקרו איננו אלא עפר מן האדמה, ובמצבים מסוימים הוא חוזר אל ההגדרה הזו. כשהוריד השי"ת נשמה בגוף הוא הכין להם כאן הרבה עבודה. העולם מלא בניסיונות, הטוב והרע מזדמנים לאדם בכל קרן רחוב, מוכרחים להיות ערניים. התורה לא רק שמגדירה את הטוב והרע, היא מעניקה גם את הכח לעמוד בניסיון הבחירה.

מתן תורה – כח לבחור בטוב

לא מזמן – כך לכל הפחות טוען לוח השנה, היה חג מתן תורה, כמדומה שקיבלנו אז משהו, כן, קיבלנו תורה. תורה חדשה לגמרי, כזו שמעולם עוד לא הופיעה כאן. הסיבוב הקרוב של מעגל השנה יפגיש אותנו עם הרבה זירות, ישמשו שם יחד טוב ורע, ואנחנו נצטרך לבחור תמיד את הטוב. התורה שמונחת לנו כעת ביד מכילה את כל העוצמות להן דרושה הנפש בכדי לעבור בשלום את הסיבוב הקרוב.

באותיות התורה הקדושה, צבורה אנרגיה אדירה, הכוחות כולם, אלו שמוכרים לנו ואלו שלו, שואבים את חיותם מאותיות התורה. לכל יהודי חלק בתורה, החלק הזה אמור להניע את כל אותם רמ"ח ושס"ה, לתת בהם את היכולת לצעוד נכון בתוך רמ"ח ושס"ה מצוות עשה ולא תעשה.

כולנו, כל היהודים הטובים שהילכו כאן על פני הגלובוס בשבועיים האחרונים, היינו כולנו גם בהר סיני, עמדנו למרגלות ההר שעה שמשה רבינו הוריד ממרומים את התורה, קיבלנו אותה ארוזה, לקחת הביתה. עברו חלפו להם ימים של לאחר שבועות, נשלמו זה מכבר ימי המילואים, ואנחנו עודנו מסתובבים אי שם בשבילים היוצאים מסיני, צועדים בין יום ראשון לשני, מהלכים בין שחרית מנחה וערבית, ובידינו חבילה ארוזה.

אנשים נאמנים אנחנו, ואת החבילה היקרה שקיבלנו בו' בסיוון אנחנו מחזיקים קרוב קרוב ללב, אוחזים חזק בשתי ידיים, נזהרים חלילה שלא לאבד. יושבת לה התורה הקדושה בחיקנו, הולכת איתנו לכל מקום, יש ואנו מסירים מעט את הלוט, מביטים בה מבעד לחריץ צר, מנידים ראש וממשיכים. נו באמת, בטח אנחנו לא חדשים בתחום, כל שנה עושים מסלול זהה, תמיד מגיעים הנה לאזור הר סיני בסביבות תחילת סיוון, תמיד בנקודה כלשהי מקבלים תורה, אז מה, זה לא דבר חדש. תמיד דיברו על כך במשפחה, החברה שלנו רגילה ללוקסוס הזה, התורה אצלנו ביד, אין צורך לערוך בקרת איכות, מעולם לא חשדנו באיש משה שייתן לנו ביד אריזה ריקה למשל, סומכים עליו, הוא נתן בטח את המילה האחרונה בשוק, כמו בכל השנים, ברוך השם.

הקב"ה עושה כל שנה משהו מאוד לא שגרתי. הוא פותח את המאגר הכי חסוי, המקום בו גנוזה התוכנית המקורית על – פיה נבראה, נוצרה, ונעשתה הבריאה כולה. שם באותו גנזך נעלם שמור הצופן ממנו הוטבעו העולמות כולם. הקודים האלוקיים הללו בהם הביט הבורא יתברך בכבודו ובעצמו קודם שברא את עולמו, אוגרים בתוכם את כח ההנעה של כל מה שהתרחש בעבר ושעתיד להיות. מתוך אותה מערכת אלוקית המכונה – אורייתא, יוצאים כל אותם חידושים שמחדש הבורא בעולמו ברוחניות וגשמיות בכל רגע. בכל שנה בו' בסיוון מוציא הקב"ה את התוכנית האלוקית שמאחורי כל חלקי הבריאה שעתידה להתקיים בשנה הקרובה, את מערכת הצפנים הזו הוא מוריד לכאן, ומעניק לכל אחד מאיתנו את החלק שלו באותה תוכנית.

שפע אלוקי – מקור ההתלהבות

משהשתתקו הקולות והברקים חדלו, עשינו שלושה צעדים אחורה, קדנו ביראה כלפי ההר, שבועות עבר אל האתמול ואנחנו המשכנו אל המחר. צועדים קדימה ועין מלווה אותנו מאחור, מה קורה עם האנשים הללו. מי שהעניק את מה שמונח לנו ביד יודע, אין צורך בהרבה סימנים, ברגע שיפתחו האנשים את האריזה הם יתחילו לצעוד בקצב של ריקוד.

צועד אדם האדם במשעולי חייו, על דרכו נערמים ניסיונות, קשיים, מניעות. צועד האיש ופיו שורק בנשיפה של מאמץ 'כמה אפשר להכביד על הבן – אדם, אין כאן איזו טעות, זה מסלול למטיבי לכת לא בשבילי…', לא רק תווי השטח קשה, האריזה ההיא מהר סיני גם היא מכבידה על הידיים. אז אולי הגיעה העת לפתוח את האריזה, להתחיל להשתמש פשוט עם מה שבפנים.

התורה אמורה להדליק אותנו, בדיוק לשם כך קיבלנו אותה. הלב פוגש את העולם כמות שהו, שם מתקבלות כל התחושות ממה שסביב, שם נערכת ההתמודדות האמיתית. למעלה, בראש עמוד השדרה שתול המח, הוא פועל בדיוק כמו תחנת כח, שפע אלוקי שזורם מלמעלה נכנס פנימה, מניעה את גלגלי המחשבה. כשהמחשבות הקדושות ממלאות את חלל הגולגולת, נוצר שם חום, החכמה היא דבר חם ומלא חיים. החמימות הזו יורדת אל הלב, מבעירה אותו. לב חם ונלהב מדלג בקלות על מהמורות, כשהמח מלא בקדושה, החיים שניבטים מבעד לזגוגיות העיניים נראים הרבה פחות מאיימים.

רבינו מדבר על זה בלקוטי מוהר"ן סימן כ"א, הוא מסביר שהכח שבתורה טמון פשוט בתוך המילים, כשמבטאים אותם בפה בקול, הם פועלים. הקדושה מצויה כבר בתוך המילים, אין צורך בהרבה פעולות, הכל טמון במה שיש לנו ביד, רק לפתוח את האריזה ולהתחיל להשתמש.

קדושת שבעת הנרות

כל יהודי מבקש לרוץ על מסלול החיים, בלי להיתקע בצמתים בלתי ברורים. כשהמנוע חם הגלגלים מתמודדים בקלות עם כל שטח, עליה כמו ירידה, סיבוב חד כמו כביש ישר. כל מי שנגע אי פעם בתורה, מכיר את זה, שצוללים לכמה שעות אל תוך מאגר החיים שבאותיות, כשיוצאים משם הכל נראה אחרת. הבעיה היא שיש לקחת בחשבון משהו נוסף.

בראש שלנו יש שבעה נקבים, זוג אחד לחוש הראיה, שניים נוספים לשמיעה, שתיים לריח ואחד לדיבור. שבעת הנקבים הללו מקשרים אותנו עם כל מה שסביב, הם קולטים מידע וגם משדרים. שבעת הנקבים כמו שבעה קנים של מנורה. אם יש בפנים שכל ידלקו שם נרות. העולם מלא ברוחות, הדיבור מוציא רוח, גם הראייה, השמיעה גם היא מלאה ברוח, כך גם הריח. מנשבות הרוחות בחללו של עולם, חולפות על הפתחים. פעמים שרוח שכזו חובטת באוזניים כמה רגעים והנר שבפנים מרצד בתזזית, קופץ ונתלה בפתיל הקטן, מבקש לשרוד עוד מעט.

כשעל שבעת הפתחים דולקות נרות, הרע שבחוץ נשרף ברגע. כשרוחות מכבות את הנרות העסק מתחיל להסתבך. יש לנו תורה היא מונחת כבר ביד, רק להסיר את העטיפה ולקרוא בקול. המילים מעלות את האש בפתילות, אם נניח למילים הקדושות לעלות על השפתיים, זה יקרה מעצמו. לנו נותר לשים קצת לב, לא כל רוח מוכרחת לבקר לנו באוזן, בעין, בחוטם ובפה.

האריזה ההיא מהר סיני, רק לפתוח אותה…

538 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים