פנחס – להיחלץ ממעגל הקסמים

בס"ד (פורסם בעלה לתרופה תשע"ב)

החיים הם מרוץ ולא תמיד אנחנו מדביקים את הקצב, ולא תמיד הכיוון מתאים לנו, וכמעט תמיד אנחנו ממשיכים לרוץ, זה חזק מאיתנו. יש דרך החוצה?

זה פשוט לא התאים לו יותר. העבודה הלחוצה הזו בשעות לא שעות. המרדף הבלתי פוסק אחרי תנאי קיום בסיסיים, ובעיקר העובדה שאחרי כל ההשקעה מאומה לא נשאר ביד. רק בור עמוק יותר של חובות. הוא החליט לעצור, ואז הבין שאי אפשר. הכל רץ מהר מדי.

יום אחד נתקל בספר אחד שדיבר בשפה אחרת. שונה לגמרי מכל מה שהכיר. לא היו שם פתרונות עסקיים, גם לא טיפים ועצות להגדלת ההון. היו שם דיבורים פשוטים לגמרי שהציגו את העולם מנקודת מבט אחרת לגמרי. היתה שם אמונה כל כך תמימה, ולא פחות מכך, יציבה. וזה תפס אותו. הוא התחיל לחשוב אחרת, ולאחר מכן גם לדבר אחרת. אנשים מסביב הרימו גבה, הסתייגו, ביררו האם הכל בסדר. והוא בשלו, מה איכפת לו בעצם.

ואז, כשישב פעם עם עצמו וערך מאזן. חבטה לו ההפתעה על שולחן העבודה. הוא הבחין לפתע שגם הכסף וכל השאר, החלו להתנהג אחרת.

*

המציאות חזקה כמעט יותר מכל דבר. כמה אנשים בעולם היו מעוניינים לנהוג אחרת מהאופן בו הם נאלצים להתנהג. לחיות בצורה שונה מזו בה הם מבלים מאז ומתמיד. ולהתעסק בנושאים שונים לחלוטין מהתחומים בהם הם מדשדשים על כורחם זה שנים? המון, בעצם כולם.

יותר מהכל יש כאן כבילות אומללה למעגל חיים הנע על צירו במהירות מסחררת שאיננה מאפשרת כל התנתקות. באופן אישי אנשים רבים היו מעוניינים להתנהג בצורה הרבה יותר ישרה ונקייה מזו בה הם נאלצים לנהוג בפועל. אולם הסביבה מכתיבה, השקר שולט בעולם, והזיוף שולח גרורות גם ללבות ישרים וטובים. אנשים רבים נוטרים בליבם פינה חמה לערכים טובים וטהורים של יגיעה בתורה, הסתפקות במועט, חסד ועזרה לזולת. מעשים נאים שספגו בבית אבא, שיחות חמימות שהשמיע המשגיח אי שם בשנות הישיבה המתוקות. בתוך מערבולת הקיום, מפציעים בליבו של כל אדם יקיצות שכאלו. הוא חושב אז לעצמו: 'אולי הגיע הזמן לחזור לשם, אל החיים הטובים והמתוקים. אל היושר, אל הטהרה, אל מסירות הנפש'. המחשבה הזו נוהגת להיגנז בבושה רגעים לאחר הפצעתה. 'אין דרך' הוא קובע לעצמו 'את המרוץ הזה אי אפשר לעצור'.

כך זה מסתיים בדרך כלל. העובדות כביכול מספרות על כך ששום אדם לא הצליח באמת להימלט מגורלו האומלל של עולם החומר. מי שלא יישר קו עם תביעות העולם, נהדף החוצה, נותר אומלל, מוזר, תלוש מהמציאות. והמחשבות הללו מרתיעות את רוב הרהורי התשובה שהיו עשויים לקחת אותנו למקומות חדשים וטובים מאוד.

הגרוע מכל זו המסקנה. אדם בשלב כלשהו, שואל את עצמו בתסכול. מדוע זה מתנהל כך, באופן שאי אפשר להסתדר, לחיות חיי פנימיות אמתיים, להיות ישר ותמים בלי להפסיד ולהיות אומלל?

בכל זאת יש פתרון

אמת ויציב. העולם הזה 'עלמא דשקרא' הוא. הרמאות שולטת, השקר חוגג, ויראי חטא מאוסים ובלתי נחשבים. חיי מסירות נפש לתורה, נאמנות אמיתית לאמונה, והתנהגות ישרה ותמימה, נחשבים בעולם כערכים מוזרים שאינם שייכים באמת למציאות. ובכל זאת, בורא עולם הוא שמחולל בכל רגע את המציאות הזו כפי שהיא. ובתוך המצבים הללו, הוא גם שתל עבורינו את המפתח שיכול לפתוח עבורינו דלת לחיים אמתיים גם בעיצומה של סערת קיום רעשנית.

חיבור פנימי אל נשמת היהדות ואל שמירת התורה, נוצר אצל כל אחד מתוך התקשרות עם חכמים מנחילי תורה. ניתן לראות זאת בחוש. אנשים הקשורים לחכמים ומנהיגים אמתיים, יתנהגו בהתאם. התורה והאמונה יהיו ברורים יותר בעולמם. דבקות בחכמים וצדיקים מהווה איפה, יסוד מרכזי בחיי הנפש ובאיכות החיבור שלה אל הקדושה. ובמקום הזה יש לחפש גם את הדרך לצאת ממעגל הקסמים המסובב אותנו במלכודת קיום אין-סופית.

העניין פשוט. העולם איננו רק חידה סתומה. יש למציאות הזו פתרון, והוא מצוי בידיהם של צדיקים וחכמי אמת. מי שמחפש אותם, הוגה בתורתם, דבק באורחותיהם, ומבקש באמת ובתמים למצוא באמצעותם את השער אל הדרור האמיתי משגיונות העולם. ימצא את מבוקשו לבטח. רק יש לחפש.

והחיפוש הזה גובה מחיר כלשהו. מטבע הדברים צדיקים המדברים על אמונה, השגחה, רפואת הנפש וכדומה. נראים בעיני העולם באופן מוזר, שונה, בלתי נהיר. ומי שדבק בהם ומגשש את דרכו לאורם, חייב לשם כך להפקיר הכל, ולדבוק במטרה. הוא חייב להזכיר לעצמו שוב ושוב, מי אני, מה אני מחפש, לאן אני חותר. ומה הם הדברים החשובים לי באמת. אם השאיפה המרכזית היא, להיחלץ מדמיון מעגל ההבל והריק ולכרות ברית עם האמונה הישרה וערכי הקדושה, הרי שאין כאן כל ספק. אני אחפש בכל מחיר את מי שידריך אותי אל היעד הזה.

המפתח לכל ההצלחות

וכאן גם מצוי המפתח לכל בעיות הקיום. אנשים נוטים לחשוב כביכול קשים הם החיים, סבוכים ומאיימים. נכון, ולא נכון! נכון בהחלט שיש כאן בעולם הפרעות וקטרוגים. יתכן בהחלט שאנשים רבים הפסידו והסתבכו. אך יש פתרון – המתקת הדינים. אדם שחייו סובבים סביב חיפוש, ערגה, ותשוקה מתוך התמסרות ונאמנות למטרה, מגלה את נקודת ליבו. הוא חושף את הטוב החבוי וגנוז בתוכו. הטוב הפנימי הזה כשהוא מתגלה ומאיר, ממתיק ומבטל כל הפרעה ודין.

את הסוד הזה מלמדת התורה בפרשת השבוע. "פנחס בן אלעזר השיב את חמתי מעל בני ישראל. הנני נותן לו את בריתי שלום". פנחס סמל מסירות הנפש. בפתיחת פרשת השבוע פורסת לעינינו התורה את התוצאות הישירות של מסירות נפש "ברית שלום". אתה מעוניין לחיות חיי שלווה ושלום. להסתדר כאן בעולם ולא להסתבך. הדרך הטובה ביותר, תתמסר. אין דבר המסוגל להמתיק דינים ולבטל הפרעות ברוחניות וגשמיות, כמו התמסרות כנה ואמיתית לחיפוש האמת בנקודת הלב.

 

 

 

 

824 סך כל הצפיות 3 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים