עמלק לא הלך לשום מקום, הוא עדיין כאן

דורנו חולף מהר, מדי מהר. אנשים נולדים וגדלים מהר, מתפרסמים מהר ודועכים מוקדם. כביכול לקראת הקץ מדפדפת האנושות באופן נמרץ יותר בספר החיים. מי זוכר מה אירע שלשום אם אמש אירעו כל כך הרבה דברים. ולמי הפנאי לדון באשר ארע אמש בשעה שמתחוללים היום כל כך הרבה שינויים. סל המחזור מלא עד אפס מקום מחדשות השעה האחרונה, ומגרסות הנייר לועסות בכל פה גיליונות שטרם יבש עליהן הדיו. מדי שעה מהדורת חדשות ובינתיים מבזקים, כמדי שנתיים בחירות וכל חודשיים שינויים מדיניים. אנחנו חיים בקצב מטורף, ולא שיש בזה בעיה. העניין הוא שהסגנון מכתיב סוג מסוים של שכחה.

כאשר אתה הולך בקצב הצעדים, מהיום למחר, יש בך פנאי לנצור נכסים. גם מה שאינך מסוגל להבין עכשיו, תצרור בכיסך על מנת לעיין מאוחר יותר. כך יש סיכוי שתצליח להבין את חייך ולזהות את המשעול עליו הנך צועד. כשממהרים, שוכחים כמעט בוודאי צרור של מפתחות או פריט חשוב אחר. הבהילות שומטת את העיקר ומותירה בידך המון אריזות ריקות של טפל. אולי זה סימפטום משותף לרבים מבני דורנו.

אני נזכר בעובדה הזו עכשיו, ולא בכדי. אתם יודעים, טבועה בנו מידה של סלחנות, אבל לפעמים אנחנו מפריזים בה. מהר ומוקדם מדי סולחים. 'בדיל ויעבור' כזה. במה דברים אמורים? בנוגע לאויבים שלנו. כן, יש לנו אויבים, אויבי נפש. הם הרעו לנו, עשקנו אותנו, חמסו את נכסינו. הבטחנו לנקום את נקמת עצמנו ועל פי רוב שכחנו. סלחנו להם רק משום שחלפו יום או יומיים. וויתרנו להם רק מפני שדעתנו טרודה בבהלת הזמן. כאן בדיוק המקום לעצור ולומר, לא עוד!

במה דברים אמורים? מי שמאזין לאוושת ציר הזמן, שומע לקראת ימי הפורים מעין נימה שונה, ואולי צליל חדש שבוקע מבת קולה של יהדותנו. מזהים שם זעם כבוש ותשוקה לנקמה. כנסת ישראל, האישיות הכי נעימת סליחה, נוטרת איבה עתיקה לאויב מר. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מבטיח נקמה, ואנחנו מצווים לזכור לו – לעמלק הרע הזה – את מעשיו, ולהיות נכונים להזדמנות שתאפשר לכלות את זכרו מן העולם. זו לא השפה המקובלת בדרך כלל. אלא שיש כאן עניין מיוחד וחד-הזדמנותי. מסתבר שישנם ביהדותנו פרקים שדורשים התנהגות ערנית יותר. למשל כשמדובר במלחמה עם 'ראש גויים', עמלק. אז מיהו בעצם?

זהותו חשובה משום שרק ממנה נדע על זהותנו. הבה נבין, במצב הקיים איבדנו חלקים לא מעטים מהזהות שלנו. חלקם התנדפו ברוח הזמן או התפוגגו בגלויות, אחרים אבדו לנו כאן, קרוב לבית אבל רחוק כל כך מהלב. הזהות שלנו, האישית והכללית, די מטושטשת. כמה פעמים מזדמן לו ליהודי מהשכונה והקהילה לגעת בזהותו היהודית? איזו מין שאלה! ובכן, השאלה לגמרי במקומה. אנחנו מזוהים עם הרבה מאוד דברים שקשורים ליהדות, ובשלל הזהויות הללו נטמעת כמעט לחלוטין הזהות היהודית הבסיסית, זו שלפני כל התוספות והשיפוצים. היהדות כביכול שמורה במין כספת של מושכל ראשון. אני יהודי, פשיטא. על פני השטח כמעט ואין היא צפה. בפועל, כמה פעמים יצא לנו לחשוב "הי, את זה אני לא עושה מפני שיהודי אנוכי!"? מדוע בעצם זה כל כך חשוב?

זה חשוב מפני שהמלחמה האמתית מתנהלת לא היכן שכולם חושבים ולא בכיוון אליו מכוונים התותחים. את המערכה האמתית מוביל עמלק והוא בוחר לעשות זאת מכיוון בלתי צפוי. הוא לא מסתער על הגבול ולא מנסה לחדור דרך הים, גם מנהרות הוא לא חופר. עמלק זורם רק בערוצים הבטוחים והמוגנים. היכן שברור לך שאתה לגמרי בסדר. איפה שכבר אין צורך לפשפש. באזור 'פשיטא ולכתחילה'. לא לחינם זהו האויב היחיד שמעולם לא ירד מסדר יומנו. כל אלו שקדמו לו נמוגו עם זמן, רק הוא לא. מסיבה פשוטה: עמלק יעשה הכל כדי לא להיות אויב שלנו. כשאתה חושב עליו, הוא יושב לצידך. כשנדמה לך שהוא שם, פה הוא. רק לכשנצליח להניח עליו אצבע, נדע מי אנחנו. כלומר מי אנחנו אמורים להיות.

 *

אפשר לומר שההישג הגדול ביותר של גנרל עמלק זו היחצנו"ת המוצלחת שיזם למושג 'עמלק'. בדרך הידועה רק לו, הצליח לשתול את שמו על מדף ההיסטוריה, לצידם של מאות פרעונים מעלי אבק, טיטוס נבוכדנצר ואנטיוכוס למיניהם. כאילו גם הוא קבור במעבה הזמן. וזה לא נכון. עמלק הוא יצור עכשווי, פעיל וחסר מעצורים. הוא גורם לך להתעלם מנוכחותו ולארח אותו בנוף הטבעי. הוא מדבר מתוך גרוננו ומלחש על אוזננו. מי הוא זה ואיזה הוא?

עמלק הוא הדבר הזה שגורם לנו לשכוח את מה שהבטחנו לעצמנו ברגע של שפיות שלא לשכוח. הוא אחראי לכל הפעמים שרמסנו החלטה טובה רגעים לאחר שגמלנוה בליבנו. על שמו רשומות העייפויות שגרמו לנו להחליט שלא להחליט לעשות משהו משמעותי עבור נצחיותנו. הוא עומד מאחורי כל אחת מהמחשבות שקיבעו בנו במשך שנים את הסברה שאין דרך לשנות את הגורל הכתוב מראש על שמנו. הוא רע, האיש הזה. הוא ראוי לכל תיעוב ושנאה. לא מגיע לו לחיות רגע אחד יותר ובוודאי שלא להתארח על חשבוננו באזור המוח והלב. אל תניחו לו לדפדף את המחשבה הזו למועד מאוחר יותר. השליכוהו לכלבים!

(פורסם בעיתון 'בקהילה')

822 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים