על יראת שמים של דתל"ש ותפילין של נשת כותל

בס"ד (פורסם ב'בקהילה' משפטים תשע"ו)

ניסיתי במהלך השבוע האחרון לרדת לסוף דעתם של הרפורמים, או נשות הכותל, או איך שלא קוראים לזה, לא הצלחתי. מה הם רוצים?

פשיטא שלא הרישיון הנכסף להתפלל בראש מעיניהן, כמדומני שאף יהודי דתי לא ניסה למנוע מנשת כותל כזו או אחרת להניח תפילין ולהתעטף בטלית שכולה תכלת, המאבק הוא על הלגיטימציה במרחב ציבורי כל כך עקרוני כמו הכותל המערבי. כלומר, הקבוצה הצעקנית הזו נאבקת מזה שנים על דבר אחד בלבד – תנו לנו הכשר.

לא הבנתי, אתם יצאתם מעם ישראל כבר מזמן בתואנה שהוא מיושן ותקוע אי שם בימי הביניים, הצעתם חלופה, הצלחתם לסחוף לכאורה המונים ובחו"ל יש לכם רפורמיסטיים כחול אשר על שפת הים. אתם קוראים לעצמכם יהודים חדשים, המצאתם מוצר דתי חדש – חילוניות בנגיעות נצרות וטיבול יהודי מסורתי, תערובת צבעונית. ועכשיו, אחרי רפורמה כל כך מוצלחת, אתם מחפשים את המשרדים המיושנים של היהדות העתיקה כדי לקבל הכשר?

ממי?!

 

זה לא יכול שלא להזכיר את ההלצה על אותו שנה-ופירש'ניק שהיסב בחברת חבריו הלשעבר'נקים במסעדת טריפה ובשבת רח"ל. בטרם לקח לפיו ביס, פלט מבלי זדון ברוך את ה' ו… חטף בעיטה ברגל. חברו, שונה ופורש וותיק, נתן בו עיניים מבועתות: 'הלו, אתה כבר לא דתי, שכחת?…'

הדתל"ש הטרי התעשת רגע כמימרא: 'למדני חוקך', הוא מלמל בהקלה, ונגס את טריפתו בחדווה.

 

אבל בואו נניח רגע לצעקנים ונקשיב לעצמנו. המאבק הזה והטעם המר שהוא הותיר השבוע לאחר החלטת הממשלה האומללה (ההחלטה אומללה? הממשלה? טוב, שתיהן), מעלה בדעתי שתי צורות חשיבה: האחת קלאסית – באמת שומו שמיים, נותנים לכת הליצנים הזו, עוקרי הדת, נבזים ושפלים, מתחם רשמי למרגלות הכותל המערבי! ההתנגדות הסמלית של הנציגות החרדית והעובדה שאיש לא שבר שם כלים, באמת שוברת כלים. ושוב פעם אותן סיסמאות מצוננות: התקבלה החלטה אבל אל דאגה, לא מחר בבוקר היא תבוצע. הווי אומר: יש לנו דרכים עקיפות לתקוע את יישום ההחלטות ולכשתבקש נפעיל את כל פעלולי הבירוקרטיה כדי להפריע לזה להתרחש. נו, נו, נחיה ונראה. נציגים חרדים ופעלולי חוקה הם אכן צמד חמד, אבל לא בהכרח בשעה שלפניך ניצב קצה הקרחון של מגמה כלל עולמית שתעשה הכל כדי לבלבל עד היסוד את שארית ישראל. ענת הופמן וחבר מרעיה הם רק האווז בראש מסע הצלב, מאחוריהן, לכל המיתממים, צועדים ארגונים בעלי אג'נדה מאוד ברורה, שבניגוד כואב לשאר האג'נדות הפוליטיות שנרדמות ביום שאחרי הבחירות – היא איננה הולכת לשום מקום. המטרה ברורה והיא מסומנת בקודש הקודשים של העם היהודי.

אבל גם אם ננקוט כסברת הגאונים הפרלמנטרים, הנה לפנינו דפוס פעולה מדאיג מאוד שמאפיין לא רק את המאבק הזה כידוע ליודעי דת וחוק. השיטה אומרת: בואו נעשה כאן שקט, נסכים למראית עין, ונסכל מאוחר יותר מתחת לשולחן ובמסדרונות הארוכים של כנסת המינים. אולי תסכלו אולי לא, מה שבטוח שבעוד כמה שנים לא נזהה יותר היכן חצו פעם הגבולות בין טוב לרע ובין חושך לאור מרוב סטנדרטים מבולבלים, כשרים למהדרין ורק למראית עין, מפני אילוצים שהזמן גרמן. אגב, מדברים על פשרה מאולצת ועל הרע במיעוטו, הרפורמים הם גם סוג של פשרה בין ישראל לעמים, יש איזה קשר? כנראה שאבותינו שלחמו בכורעי הבעל במתיוונים ובמתנצרים לא הכירו את סודות השח-מט הזה.

טוב, נניח לזה.

 

אפשרות שנייה – מה כל הבלגן הזה, באמת בואו נחשוב: כולא עלמא מודים שעוטות הטליתות אינן זקוקות למקום תפילה וכיוצא בו, ברור כאמור שמדובר בצורך נואש בהוכחת נוכחות במקום המקודש ביותר, אבל שימו לב, האם אנחנו לא נתפסים לסוג מסוים של ציונות עתיקה? הבה נודה שהרבה מאוד מהקדושה שירדה לכותל מצד גורמי השלטון חובשי כיפות הקרטון, באה לו בזכות אדומי הכומתה והמבט המצועף נוכח האבנים האדירות, היד על האבן והקסדה על החזה, והכותל בידינו.

 

אולי קצת גלשנו, הכותל הוא לא סמל לניצחון – הוא שריד. דהיינו, פינה שנותרה כדי שהקדושה תמצא מנוח כלשהו לכף רגלה היגעה. בל נטעה, הכותל קדוש עבורנו בכל מיני קדושות עוד לפני שנעצו בראשו את הדגל בר החלוף. הוא היה קדוש גם כשסמטא צרה בלבד חצצה בינו לבין בתי הערבים, הוא היה קדוש גם כשגלי אשפה הסתירו אותו מעין רואים, הוא היה קדוש ונעלה גם לפני שהפך סמל לאומי. הכותל שלנו, חברים, עדיין לא זכה לחירות – אדרבה, הוא סמל לעליבותה הקדושה של כנסת ישראל, לבגדי השחורים של השכינה שמרחפת על אבניו בכנפי יונה, הכותל נושא וסובל קיטונות של ביזיונות בכל יום שהעם שלמרגלותיו לא מבין באמת היכן נמצא המשכן האמיתי היכן שוכנים הכרובים, היכן מרכז חייה של האומה.

 

הכותל מן הנעלבים ואינם עולבים, ולא שזו סיבה לאפשר למבלבלי היוצרות המתבוללים ומאבדי דתם לדעת, לחלל את קדושתו המסובלת בייסורים. אבל אולי המסקנה צריכה להיות מעט אחרת – העובדה שהחלטה כה מחפירה התקבלה בכנסת, לא באמת מנתקת את הכותל מעם ישראל, אלא מוכיחה שוב כמה המשכן המדומה שבכנסת מנותק הוא מכנסת ישראל, ומהכותל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

818 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים