על ביעור חמץ, שפיות, ומסורת

(פורסם בעיתון 'בקהילה' – פסח תשע"ב)

"התיבה השטה על פני המים ובתוכה אלפי זנים נדירים של צמחים ובעלי חיים, מסמלת את המאבק החיוני למען שימור הטבע וערכיו. לכן בחרנו את העיתוי המקסים הזה – פרשת נח, להעלאת המודעות לסביבה ירוקה וסיוע להישרדותם של זנים בסכנת הכחדה". את ההסבר המרתק הזה, הרצה בפני בהתלהבות ורוב עניין, גדעון, איש ירוק ואוֹרְגַנִי. העושה חייל בפעילותו למען החי, הצומח והדומם.

לא, סביבה ירוקה אינה לצנינים בעיניי, חס ושלום. אבל ההקשר המעליב והאומלל בין סמל האמונה והתפלה – תיבת נח, לפעילות חברתית לטובת הטבע הנכחד, לא עושה טוב ללב היהודי.

  פאתי המרכול השכונתי עטו חג. כחיילים בצבא הצאר, ניצבו זקופים מיכלי הניקיון למשפחותיהם ועל דגליהם. מיוחסים לפירמות שונות ולסמלי תאגידים ידועים. על החג המפציע באופק, בישרו שלטים מאירי עין, עטורים בפסוקים ואמירות שנונות, כולם שפה אחת להם, ניקיון.

והלקוחות כטוב ליבם בפרוספקטים במבצעים ובהנחות מתרוצצים בתזזית, מעמיסים מכל הבא ליד חומרים וחומרות, לקיים מצוות היום.

אין ספק, בשלב כלשהו יצאו הדברים מהקשרם. ישראל מדקדקים במצוות ומחבבים הידורים, אשריהם. אך לפעמים מבלי שנשים לב מי שקובע את ההידור ומותח את הקווים האדומים בין מהודר, כשר וטרף, הם למרבה המבוכה, משרדי פרסום חביבים. הבזבוז הכספי, ניחא. המאמץ והמתח – בדיל ויעבור. אך משהו אחר הולך ומחמיץ לנו. המשמעות, הטעם, ובעיקר העיסוק במצוות השם שזולג לכיוון עיסוק במצוות אנשים. יתכן שהשימוש הירוק בתיבת נח, נעשה גם במחוזותינו, בניקיונות הפסח?

*

תיבת נח יכולה להשתלב מקסים עם מסרים ירוקים וצמחוניים. המבול והחורבן שבחוץ, ואלפי הזנים הנדירים שבפנים. פעילותם של בני האדם לשימור הטבע, היונה ועלה הזית יחד עם הכרם הראשון שניטע על אדמת הטרשים.

ההשתלבות הקלה הזו, של פרשיות בתנ"ך עם מסרים מעולם המוסר והמצפון האנושיים, מהווה סכנת הכחדה ממשית על המבט האמוני שלנו. הרבה יותר ממבקרי המקרא ותנועת ההשכלה. אתה יכול להפוך במחי פרשנות, את התורה כולה לספר נימוסין. אולי זו היתה כוונתם של היוונים בפרויקט תרגום התורה ליוונית. הם ביקשו לגייס גם את נשמת אפה של היהדות לסל הערכים היווני. תרגום יעניק להם דריסת רגל בתורה. הם ידעו, עיר, ניתן לכבוש באמצעות הרס. לנתץ את חומותיה באייל ברזל, ולקעקע את יסודותיה באבני קלע. אך ישנו אמצעי מביס יותר. להערים למרגלות חומותיה עפר, וליצור גשר. כך אתה מותיר את העיר שלימה, וגם כובש אותה. תרגום הוא גשר. היהדות, כך ידעו ביוון, מבוצרת היטב בתוך תורת אמת. במקום להכות בחומה, נוכל לעלות בה, לגשר על פני הפערים, ולכבוש את הלבבות מבפנים. תרגום יווני – יהודי.

הכפירה השליכה כבר מזמן מידיה את כלי המלחמה הכבדים. היום היא עובדת רק בכפפות. אוכלת ומרוקנת את העוגה מבפנים, ומותירה אותה שלימה כלפי חוץ. תראו באיזו קלות ניתן לשלוף את עוקץ האמונה – הנשמה של הפרשה, מפרשת נח וסיפור המבול. מדברים על הכל, על זנים וסכנת הכחדה. על מבול שממיט חורבן על הטבע, על הטבע המתמוסס ונמוג באשמתם של בני אדם המשחיתים את דרכם. רק פרט אחד נשכח מלב. בורא עולם.

ההשקפה היהודית הפנימית מלמדת, שכל התרחישים המתרחשים כאן בעולם, נועדו על מנת להכניס לכאן פנימה את בורא עולם. ההשקפה האמונית מציגה לנו את העולם של טרום מבול כסמל הקלקול והזיוף, כשבמרכזו אדם אחד, עמוד אמונה יצוק במרחבי הבוז והכפירה, נח איש צדיק. הפעילות של נח, איננה ירוקה – הא ראיה, אף אזרח לא מוצא בה עניין ומזדהה עימה. ההפך, נח נראה כמו מוכיח אדוק וחשוך בשער. כמו בריה שלא מן העולם הזה. נח עסק משך מאה ועשרים שנה בקיום תמים של מצוות השם. והמעשה הפשוט הזה הוא שהציל את היקום מהכחדה מוחלטת.

*

חגים ומועדים הם שערים פתוחים לגילויים של אמונה ודעת. אך סביב כל חג רוחשת גם תעשיית 'תרגום'. כשדעת בעלי בתים יוצקת את נופך השגותיה בתוך דעת תורה, נולד בעולם כלאים. ניקיון חמץ הופך לפעילות אינטנסיבית של היגיינה ושיפוץ. אין כל רע בכך. אדרבה, מי כמונו יודע לאיזו סיבה שמימית נדרש כל ראש בית אב, כדי לפנות קרטוב תשומת לב לבדקי ביתו, סיודו, כיורו וטיוחו. הבעיה היא, שפעמים רבות, טובע לו העיסוק במצווה, בנהרות האקונומיקה ובבורות הסיד. נשכחת לה תחושת הרוממות במצוות אנשים מלומדה של טמבור וצבעי משי משי.

מצוות ביעור חמץ, כפי שמאירים אותה הצדיקים. נועדה להוביל אותנו בנתיבי הנפש אל החורים והסדקים, מקומות בהן התנחלו להן החשכות והעיפוש. לשם כך קבעה לנו התורה גדרים – 'עד מקום שידו מגעת'. החיטוט אחר פגמי הנפש – ברחמי השם, משיג את מטרתו גם בבחינת 'ואחד הממעיט', העיקר שיכוון את ליבו לשמים. החיטוט אחר פגעי החומר, הדקורציה, הסיד והצבע, תובעני וטובעני, כידוע לכל מי ששלח בו יד בחודש האביב. אבינו אב הרחמן מזמין אותנו להשיג נקיות וקרבת השם בעזרת השתדלות עד מקום שידינו מגעת. את השאר הוא ימלא וישלים כרחמיו וכרוב חסדיו. הבה נותיר את העיסוק המופלא הזה, חף מתרגום. נקי יותר להשם. קרוב יותר לנשמה.

 

 

 

 

1327 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים