סתם מתמסכנים, או מה?

בס"ד

תענוג הוא מצרך שמושג באמצעים מגוונים ובנסיבות שונות ומשונות, חלקן מוזרות. חישבו למשל על המתמסכנים בעם, כל אדם אוהב מדי פעם לבקר בהגדרה הזו, הלא תסכימו שיש בזה מן התענוג. ילדים יעשו מזה מטעמים ואף המבוגרים לא יטמנו ידם בצלחת. להתמסכן ולהתקרבן זו אחת הדרכים היחידות שמאפשרות להיאכל ולאכול גם יחד, אולי  זו גם משמעותו העמוקה של הביטוי 'אכל את עצמו'. הבעיות הגדולות של כל צרכן מסכנות סדיר מתחילות שעה שהוא נתקל במסכן גדול הימנו. דהיינו אדם שמנת סבלו כל כך מרשימה שאפילו בתוך עיי הצער והאומללות שלי אני מזדהה על כורחי עם סבלו. זה כמעט כמו לגלות מישהו זולתך חכם באמת יותר ממך, עד כדי כך שהאינטליגנציה המפורסמת שלך מחייבת להוריד בפניו את הכובע – נו, סוג של אובדן מנטאלי.

 

רובינו משוכנעים, הבה נודה, שאנו תושביה של בירת הטרור העולמית. מי אמר טרור? טרור זה הרי שלנו. גדלנו עליו, מכירים אותו מגיל אפס. שנותיו של אדם נספרות אצלנו למניין האינתיפאדות. בן כמה אתה? אה, אז את האינתיפאדה השנייה אתה בטח זוכר. מלומדי טרור אנחנו ומחבלים הם השכנים שלנו, אם תרצו לדעת משהו על הנושא, דברו איתנו. ולפי שהדברים ברורים כל כך, כשאנו שומעים על מכונית תופת אי שם בלב עיראק או מחבל מתאבד בפאתי סוריה, בני ארובה במאלי או מתקפת טרור בצרפת, אנו מהנהנים ראש במרץ – 'אה, כמו אצלנו'. פה המקור, כל השאר חיקויים.

 

טוב, אז למען האמת יש לנו בעיה חמורה עם לא מעט טוענים לכתר המפוקפק, והם לא קלים. כשמתפוצצת מכונית תופת בליבה של עיר ערבית כלשהי, מוצאים את מותם מפה לשם עשר – עשרים מוסלמים, שיעים או סונים ומה שביניהם. כשצרפת סופגת מתקפת טרור, נהרגים כהרף עין כמאה ושלושים בני אדם. העולם שבחוץ הוא גדול והטרור בו גדול וחסר הבחנה.

 

אנו גם סבורים למשל שהבעיה הקיומית של כל העולם מתגוררת כאן, במשולש ובגדה, אבל מבט קצר לכיוון שכנותינו – עיראק סוריה ירדן ומצרים, מבהיר שבעיות גדולות מאוד מעיבות על המזרח התיכון בצידו הערבי דווקא ואולי קודם לכן על מרבית היבשת המאונפפת, אירופה. לבעיות שלהם קוראים דאע"ש והוא הרבה יותר מסוכן מטרור סכינים ובקבוקי תבערה, זאת מבלי להפחית ולהקל ראש כהוא זה מחומרת החוויות הקשות שעוברות עלינו. בסיכומה של התבוננות נשאלת השאלה – הייתכן שכל הסערה הגדולה מסתכמת בכוס של מים? או כהעדפת דור הניו איג' – הכל רק בראש שלנו?

 

זהו רעיון מפתה. פשוט לעצום עיניים ולומר לעצמי 'הכל לגמרי בסדר, קצת בלגן, פה ושם אירועים חריגים, אבל בכללי הם בכלל לא מתכוונים אלינו, רבים עם עצמם ואלינו זולגת מדי פעם רקטה תועה'. לרעיון הקסום הזה יש בעיה בסיסית עם חז"ל הקובעים שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. כלומר, הזום עלינו, אמיתי, לא רק נדמה לנו. אבל אפשר לבחור באפשרות שלישית, משולבת. היא מתאימה בהחלט גם לרגשי מסכנות אישיים בנוגע להתמודדות עם שק התלאות הפרטי.

 

כנראה שאי אפשר באמת להתעלם מהעובדה שאנחנו עם מסעיר, הגיוני או לא, מידתי או נעדר כל פרופורציה, העיניים של העולם יושבות כאן, ובעיקר באזור רצועת עזה הצפופה ומחנות הפליטים. קול ירי בודד בירושלים מחריש אוזניים יותר מגל ההדף של הניסוי הצפון קוריאני בפצצת מימן. העולם שומע אותנו בסטטוסקופ וצופה בנו מתוך זכוכית מגדלת, וזה נכון – גם אנחנו קשובים כך לעצמנו. זה אולי הפן המעודד בגל הטרור הנוראי הזה, שעדיין קרבן אחד מרעיד את נימי הרגש של עם שלם. יש הצדקה להתייחסות הזו, כל עוד דקירה או ניסיון דקירה מוגדרים 'פיגוע' והנפגעים תופסים אי אלו רגעים מהשדה החדשותי המוצף, קיבלנו ציון לשפיות. אבל יש כאן עוד משהו, לא פחות חשוב:

 

יש לי ידיד, איש עסקים שמטבע עיסוקו מרבה לסובב את הגלובוס. הוא מספר שביקר לאחרונה בפולין ושוחח עם עמית לעסקים, גוי מקומי קשיש. בין הא ודא הגיעו איכשהו לסיפורי דברים מהמתרחש בעולם, ולפתע הבנאדם דומע. מה הסיפור? האיש מסביר את עצמו בערך בזו הלשון: אני מרגיש, לא יודע מדוע, שמשהו מאוד רע עובר על העולם, כולנו בסכנה קיומית ואין להיכן להימלט, אבל אתם היהודים, אתם מסודרים, מישהו יגן עליכם'.

אני לא מתפתה, לפחות במקרה הזה, לדברי נביאות. האיש אומר את מה שכל אדם בעולם עשוי להרגיש. ברור שמשהו קורה והרמזים שהמשהו הזה שולח, בועטים חזק בדרך כלל. אבל די בכל מה שהתרחש כאן בחודשים האחרונים כדי להבין שאנחנו נתונים להשגחה עליונה הדוקה ביותר. הטרור שפוגע באירופה נופל עליה מבחוץ, ואילולא הטמטום המופלא שדבק ברוב מנהיגיה המוזרים, מה לה ולאסלם קיצוני? והנה בכל זאת, הבעיה הזו הולכת בעתיד הקרוב לשנות את צבעה של היבשת הזו כולה. אנחנו לעומת זאת, חיים את הצרה הזו בתוך הבית, האוכלוסייה הפלסטינאית חולקת עימנו מרחב בנוי משותף וכל בני משפחתה מתגוררים בסביבה הקרובה, אנחנו מוקפים בשכונה אסלאמית שוחרת לטרף. והטרור, ישמרנו ה', פוגע בנו בפינצטה. המבט הזה משולב משתי אמיתות: האמת שמתכוונים אלינו ושכל המתחולל בעולם נגרם בעטינו ועבורנו – העם הנבחר והמשמעותי בתבל. אבל האמת היא שתמיד עיני ה' אלוקיך בה ובך. אם תסתגל להסתכל על המתחולל אצלך ועימך ולחפש תמיד עקבות של השגחה, תמצא בתוך סאת תלאותיך מצעד שלם של מלאכי רחמים המחבקים אותך בטבעת הגנה אלוקית.

(פורסם, 'בקהילה' תשע"ו)

 

 

761 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים