סוד קידוש החודש

בס"ד

"החודש הזה לכם"

סוד קידוש החודש וחידוש הלבנה

קידוש החודש היא מצווה ראשונה שקיבלו ישראל בצאתם ממצרים, והעיתוי מלמד רבות על מקומה ביצירת הקיום היהודי. מתייחדת מצוות החודש בלשון "לכם". הדרשה מפורסמת "עדות זו תהא מסורה לכם", והכוונה שקדושת המועדות, שלא כקדושת השבת הקבועה וקיימת, תחול רק באמצעות פעולת קידוש מצידנו. יש קדושות השופעות ממרום ומכשירות לעצמן מקום בעולם בהתערותא דלעילא, ויש שלא יופיעו אלא בהזמנה מלמטה. בחינות אלו בולטות גם בטבעם של שני המאורות, השמש והירח. אור החמה בלתי משתנה, היא קיימת לעולם באותו מצב. הלבנה משתנה תדיר, מתמעטת ומתמלאת. שינויים אלו מושפעים מקרבתה או ריחוקה מהשמש. כלומר גוף השמש מאיר תדיר מפני שהוא משפיע, יש לו אור מעצמו. ללבנה אין אור עצמי, זה טבעו של מקבל.

משתנים פניו

השינוי והתמורה קשורים בטבע הקבלה וכדרשת חכמים (ברכות ו ע"ב): "כיון שנצרך האדם לבריות משתנים פניו ככרום, לכמה גוונים". העוני כרוך בבושה, והגדרת ההתביישות היא "אזיל סומקא ואתי חיוורא" – שינוי. נמצאנו אומרים ששינויי מצב ההארה בלבנה מבטאים את בושתה בפני השמש, כדרך שהעני בוש בפני בעל הבית. ברם כאן מופיעה מצוות הצדקה וגואלת עני מזילותו. וכפי שאנו מוצאים שמונה מעלות בנתינת צדקה (רמב"ם פ"י מהל' מתנות עניים(  וגדולה שבהן שהנותן אינו יודע למי נותן והמקבל אינו יודע ממי מקבל. כלומר, נותן הצדקה המעולה לא רק משפר את מצבו הפיננסי של העני – אף את מעמדו ומהותו הוא משנה לטובה. בהקבלה מדויקת אנו מוצאים את ההבחנה: "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה" (ראש השנה כג ע"ב). וכל כך מדוע? "משום דחלשה דעתה". הצד האפל והחסר בלבנה יהיה תמיד מוסב לכיוון ההפוך מהשמש, זהו אחד הסימנים המופיעים בבדיקת העדים בעדות החודש. יש לפרט זה משמעות עמוקה בפנימיות: כפי שעוד נחזה החמה היא השכל והלבנה אמונה. יש עניין מהותי מאוד ביניהם. שכל משתבח ככל שמעיינים בו וחוקרים את תכניו. האמונה להיפך. חקירה מפסידה את האמונה ומפוגגת את הארתה. האמונה מוארת מאורו של השכל, אך באופן ובתנאי שיזרח עליה השכל אך לא יביט בה. מה הכוונה?

רבים שואלים: האם באמת אמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר? התשובה היא כך: אמונה נשענת על חכמה ושכל, אך שטח המחייה שלה מצוי מחוץ לתחומי שליטת השכל. כי במקום שהשכל מבין אין אמונה. באותה מידה, אמונתו של היהודי מתעצמת ומשתבחת כאשר השכל מזין אותה במשמעויות ופנימיות, אך בתנאי שהוא מוכן להניח לה מבלי לחקור את תוכנה או לעקוב אחריה. הבטת השמש בפגימת הירח משמעותה – חקירה שכלית בחולשתה של האמונה. מהי חולשתה של אמונה? נקודת החולשה היא שאין לה מעצמה מאום. אם תבקש להגדירה, למקם את נוכחותה, לכמת את תכולתה – תגלה שהיא איננה. האמונה קיימת במלא ממשיותה רק כאשר חיים לצידה כדבר הברור ומובן מאליו. אז גם השכל ישכון בה, גם ההבנה, וגם ההיגיון.

חידוש הלבנה

הזכרנו את יחסי משפיע-מקבל השוררים בין שמש לירח, נקודת השיא ביחסים אלו קרויה בלשון הזוהר הקדוש 'חדתותי דסיהרא' (חידוש הלבנה), ומשמעותו תיקון פגם הירח. תיקון זה מתרחש בראש חודש והוא תוכנו הפנימי של יום זה. נשים לב לעובדה שבראש חודש מצויה הלבנה בנקודת השפל היותר גדולה, ודווקא אז היא מקבלת את התחדשותה. טמון כאן רעיון נפלא: הדבר הנחשק והיקר בעולם הוא רגע של תיקון. לפי שהעולם כולו מצוי על חורבות שבירת הכלים ועל עקבות קלקולי הדורות. משמעותו היחידה של הקיום הוא רגע של תיקון. הווי אומר: חלף עבר עלינו יום חיים. עשינו כך ופעלנו כך, דאגנו ושמחנו, דיברנו והילכנו. מה נותר? מה שתוקן בנפשנו פנימה תוך כדי כל מה שעשינו, זה המחנה נותר לפליטה. והנה לך כלל: תמיד אדם מצוי בין קלקול לתיקון, ותפקידו "לתקן עולם במלכות שד-י". התיקון מתבצע מתוך הקלקול, שכן אי אפשר לתקן אלא את אשר התקלקל. במבט שטחי נדמה שהדבר השלם והמפואר חשוב יותר, אך מה שבאמת נחשב הוא הדבר המיתקן. הווי אומר, היציאה מקלקול לתיקון זו המציאות הנעלה יותר. לפיכך דווקא בראשית החודש מצויה הלבנה ברגעי גדולתה, אף שט"ו בחודש היא מלאה ושלימה ובראש חודש נעלמת ומכוסה. משום שאז היא יוצאת מחשכה לאורה.

חידושה של הלבנה נעשה על ידי התקרבותה אל השמש וקבלת הארה ממנה. לפיכך קיימא לן: "טעה בערבית ולא הזכיר של ראש חודש – אינו חוזר", והסיבה מפני שאין מקדשים את הירח בלילה, אלא ביום. קידוש הלבנה נעשה על ידי קבלתה מאור השמש, לפיכך מקדשים אותה רק ביום (הרקאנאטי, וארא).

קידוש החודש וקידושין

את החידוש הזה אנו מכנים בשם 'קידוש' – קידוש החודש. גם נשואי איש ואישה קרואים 'קידושין', והעניין אחד. כאשר האיש מקדש את האישה הוא אומר לה "הרי את מקודשת לי", משמעותו 'מיוחדת לי'. כבר אמרנו שחידוש הלבנה בידי החמה הוא מעשה תיקון. התוצאה של פגם או קלקול היא הפסד הייחוד והייחודיות. כאשר חפץ כשיר למלאכתו, יש בו תועלת והיא המייחדת אותו ומשמרתו מפני התבזבזות בתואר 'פסולת'. הוא הדין לגבי אדם וכל מציאות אחרת. מה שחסר תועלת – גם נעדר ייחודיות, ממילא לא יכירנו מקומו. בנישואין החתן אוסף את הכלה מהמון הנפשות ומאציל עליה ייחודיות בכך שהוא מקדשה לו ולשמו. באופן זה הקדוש ברוך הוא נוהג בנו כשהוא מייחד שמו עלינו ומקדש אותנו לשמו לבדו. השייכות מאצילה ייחודיות וגואלת מגלות הפיזור בהמוניות. קידוש החודש הוא למעשה חיבורם של חמה ולבנה. חיבור יוצר חידוש. הבה נרחיב:

מילוי פגימת הלבנה קרוי בשם 'חידוש הלבנה', זאת מפני שהחידוש במהותו הוא תוצאה של חיבור שני הבחינות היסודיות בעולם – משפיע ומקבל. חמה ולבנה. אין חידוש מבלי חיבור של שניים. אין הכוונה לחידוש יש מאין, אלא יש מיש. חידוש זה משמעותו: הפקת שפע פנימי שהיה גנוז ונעלם עד עתה. לשם כך דרושים שניים – משפיע ומקבל. המשפיע כשלעצמו נעדר חידוש מפני שטובו גנוז בגוויה. הוא זקוק שיעוררו אותו, והמעורר הוא המקבל. מצוות החידוש מוטלת בעיקר על הצד המקבל. לפיכך נאמר "החודש הזה לכם" לכם ועליכם דייקא מוטלת חובת ההתחדשות. זו אגב גם משמעותו של החידוש בתורה. חידושי תורה הינם בהכרח תוצאה של חיבור תורה שבכתב עם תורה שבעל פה. התורה הכתובה היא צד המשפיע, בה גנוז וכלול כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש. תורה שבעל פה היא עיונו של הלומד בתוך התורה. חידוש הוא תוצאה של כתב ועל פה. מה שכתוב ומה שהלומד דלה ממנו, הקיש וגזר בגזירה שווה.

חדתותי סיהרא (חידוש הלבנה) – השמש והירח מייצגים את בחינות המשפיע והמקבל. כיום אורה של הלבנה חסר וקטן מאור החמה. מציאות זו נוצרה בעקבות קטרוג הלבנה, אז נאמר לה 'לכי ומעטי עצמך'. הלבנה היא השכינה, והשמש בחינת קודשא בריך הוא. טבע הלבנה להתמעט תמיד, ורק אורה של השמש ממלא אותה ומחדש את קיומה. מדי חודש בראש חודש, מקבלת הלבנה אור חדש מהשמש לתקן את חסרונה. לעתיד לבוא תתגשם התקווה בשלמות, אז יהיה אור הלבנה כאור החמה. בבחינת "את שני המאורות הגדולים". בראשי חודשים מאירה בעולם בבואה של החזון הזה.  

 

 

9152 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
3 תגובות
    • דוד גבירצמן says:

      שלום וברכה,
      הבדלי הגרסאות נובעים לכאורה מפרשנות שונה לברכת הלבנה. ההגדרה 'ברכת הלבנה' מתייחסת לברכה כאל ברכה גרידא בסדר הברכות. ההגדרה 'קידוש הלבנה' נובעת מהייחוס של הברכה לקידוש החודש שאין לנו היום. על פי התפיסה הזו קידוש הלבנה הוא מעין 'תיקון' שנוגע למחזוריות הלבנה וקשור לקידוש החודש על כל משמעויותיו הפנימיות. ולכן מבחינת היגיון הדברים, אם נתייחס לברכה כאל ברכה, מתאים יותר לומר 'ברכת הלבנה', אבל אם מתייחסים לרבדים העמוקים של הברכה היא הופכת למעין תיקון שמתאים לו יותר השם 'קידוש הלבנה'. והחילוקים הללו נידונים כבר בין הפוסקים.

      להגיב
  1. רפי חתוכה says:

    החודש הזה לכם ראש חודשים
    פירש רש"י: "נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו [הקב"ה] באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו: 'כזה ראה וקדש'".
    רמב"ם: " במראה הנבואה".
    המדרש מתאר כיצד למד מושה את הלכות קידוש החודש. השאלה שלי: מי קידש את החודש הראשון, את חודש ניסן של יציאת מצרים. על פי המדרש : בית דין של שלושה: הקב"ה ומשה ואהרון. אבל על פי איזה מולד ? זה של א"י – שהראה הקב"ה
    למשה (ולאהרון ?) ואם יאמר על פי המולד בארץ מצרים אז יש לנו בעיה
    עם הלוח היהודי, שכן , מן הסתם – קידוש החודש על פי המולד במצרים יביא
    אולי לתוצאה אחרת מאשר קידוש החודש בארץ ישראל ?
    אודה לתגובתכם.

    להגיב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים