סודות ורמזים בפסוקי 'יהי כבוד'

הקומה האנושית ומקבילתה קומתה של הבריאה, נסמכת על עמוד שדרה. שמונה עשרה חוליות בשדרה, הם מקנים לא רק את זקיפות הקומה גם החיות זורמת בעדם. החיים שרויים במוח, ומשם הם שופעים אל הגוף באמצעות חוט השדרה העובר בין י"ח החוליות. לפיכך החיים קשורים בשדרה, ולא לחינם נחתם שם במספר החוליות – ח"י.

בשלב זה של התפילה רצוננו לשבח להודות ולהלל לצור כל העולמים, איך משבחים? אדם משתבח מתוך פעולותיו ומלבושיו הנאים. העולם הוא  לבושו של יוצר בראשית. לשם כך עלינו להעמיד את העולם להעניק לו קומה זקופה, למען נוכל להכיר ממנו את מי שאמר והיה העולם. מזמורי יהי כבוד מעמידים את המציאות וסומכים אתה על י"ח חוליותיה כהכנה לשבחי פסוקי דזמרה.

ח"י ברכות

כוונותיו של יהי כבוד משייכות אותו לפרצוף זעיר אנפין של עולם היצירה. הכוונות הללו מוצפנות בכמה וכמה מקומות בפסוקי יהי כבוד. המזמור כשלעצמו מורכב משמונה עשר פסוקים מלוקטים, כאשר בכל אחד מהם מופיעה אזכרה אחת לפחות. סודו של המזמור צפון בראשי התיבות, מספר המילים, מספרם של הפסוקים, ובסופי התיבות. הכוונות הללו נוגעות בכמה עניינים החוברים לכדי מקשה אחת: הם מתארות שפע, אמצעי המשכת השפע, והמקום אליו יורד השפע.

המשפיע הוא זעיר אנפין, המושפעת זו השכינה הקדושה. השפע אלו שמות הקודש. צינור השפע זו מידת היסוד. בנוסח התחינה שלאחר 'אזמר בשבחין' של ליל שבת, אנו מבקשים "דְּיִתְמְשֵּׁךְ טַלָּא עִלָּאָה מִנֵּהּ לְמַלָּיָא רֵישֵׁהּ דִּזְעֵיר אַנְפִּין וּלְהָטִיל בַּחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין". זהו האופן בו יורד השפע הרוחני מדרגה לדרגה. הוא מגיע מאילנא דחיי, יורד וממלא את המידות הקדושות הקרויות 'זעיר אנפין', ומשם נוטף ושופע אל ספירת המלכות, היא השכינה הקדושה. את המסע הזה מתארים כוונותיו של מזמור יהי כבוד: י"ח האזכרות שבו כנגד ח"י ברכות. וסימנך "חי חי הוא יודך" (ישעיהו, לח). תכליתה של ברכת החיות להגיע אל היעד, היא מידת המלכות. האמונה. הלב. הדרך לשם עוברת באמצעות מידת היסוד ששמה שד"י.

הקדוש ברוך הוא קרוי שד"י על שם שאמר לעולמו די. האמירה 'די' מבטאת שובע. היא מיוחסת גם לבורא עולם בהקשר לבלימת התפתחות הבריאה, וקביעת גבולותיה. ומוזכרת גם ביחס לבני האדם שיבלו שפתותיהם לעתיד לבוא מלומר די, לנוכח ריבוי השפע. השביעה קשורה כמובן להשפעה, אך איננה מחויבת כתוצאה טבעית מהשפע. יש לך אדם עתיר נכסים ומלא בשפע, ועודנו רעב. חסר. עני. שביעה היא תכונה משלימה לשפע. רק מי שמסוגל לשבוע יכול לאגור שפע, שאם לא כן דומה הוא לבור בלי תחתית. את תחושת השובע יוצרת מידה מסוימת, זו מידת היסוד. לפיכך שביעה ויכולת השפעה קשורים זה בזה. שימו לב לכך שהקמצן שאינו מסוגל לחלץ מכיסו צדקה לעניים, גם בינו לבין עצמו אינו שבע. תמיד רעב ותאב וחצי תאוותו איננה בידו. מי שמסוגל לשבוע – מסוגל גם להשביע.

מידת השביעה

מידת היסוד כשהיא מתוקנת, מעניקה שובע, סיפוק. מכאן גם ההקשר בין ספירת היסוד לשם שד"י, וכדרשת חז"ל "שיש די באלוקותי לכל בריה ובריה". אלוקות משביעה, אלא שכאשר מידת היסוד שבנפש לקויה, אין הבריות מסוגלות לשבוע מטובה. אדם נותר ברעבונו. בכוונות 'יהי כבוד' מופיעה לצד כל פסקה אות אחת משלוש אותיות ש' ד' י', יחדיו הן יוצרות את הצירוף שד"י בששה אופנים שונים. שלוש אותיות תצורנה ששה צירופים, ומבין כולם תצאנה שמונה עשר אותיות כמניין פסוקי 'יהי כבוד'. לומר לך שהמזמור הזה עוסק במידת ההשפעה והשובע דקדושה.

מהיכן שפע זה בא?

מקורו של כל שפע בשמו של הקדוש ברוך הוא. ידועים לנו על פי הקבלה שבעה שמות הנחשבים כמקור השפע – ארבעת המילויים הבסיסיים של שם הוי"ה, ושלושת המילויים של שם אהי"ה. הגימטרייה של שלושתם גם יחד היא פור"ת, "בן פורת יוסף". יוסף זו ספירת היסוד, והיא מבורכת וטעונה באורות והשפעות כמניין תרפ"ו – פורת. המספר הזה בדיוק מוצפן בראשי התיבות של מזמורי 'יהי כבוד'. סך כל תיבות המזמור הם מאה שלושים ושבע, עם הכולל הם יעלו למניין חק"ל. זהו כינוייה של המלכות הנקראת 'חקל תפוחין'.

בנוסף, סופי התיבות של פסוקי יהי כבוד, יוצרים את הגימטרייה כת"ר. לומר לך שמידת היסוד הרמוזה בכל צירופי שם שד"י, משפיעה שפע שמקורו בשבע השמות הרמוזים בר"ת של המזמור, למידת המלכות הקרויה חק"ל ורמוזה במניין התיבות. כתוצאה מכך ניתן כתר בראש המלכות, כנרמז בסופי התיבות.

אנו מבחינים בסגוליותו של המספר י"ח. הוא מקודש ברמזים והקשרים נשגבים שונים. בזוהר הקדוש מוזכר לעיתים השפע הרוחני בתואר 'חי ברכות' (חי ברכאן). המספר הזה רומז לחיות וחיוניות. זו באמת תמציתה של ברכה – להחיות. ברכה דרכה שהיא מגיעה מהגדול אל הקטן, הגדול מאציל את ברכתו על ראש הקטן. ברכה נועדה להגדיל את קומת המתברך, להוסיף בו חיים. לפיכך היא מגיעה מלמעלה ושואפת כלפי מטה. זו הסיבה לכך שהתואר 'חי' קשור למידת היסוד הקרוי 'חי עלמין', לצדיק הנקרא אף במותו חי, לקדושה שסימנה חיים והיפוכה מוות. מידתו של הצדיק היא ספירת היסוד, תיקונה של ספירה זו הינה יעד עליון עבור כל יהודי בעולם. כאשר מידה זו מתוקנת כראוי היא יוצרת את החיים, מפרנסת את החיים, מברכת, מגדילה, מחייה מתים ברחמים רבים.

המילה חי מורכבת מגימטרייה של אות ט' כפולה. הכפל הזה מורה על שתי בחינות או תנועות שיש במידת היסוד. כידוע, ספירת היסוד היא היחידה שבכוחה לעלות למעלה ממקומה ולרדת למטה ממנו. החיים האמתיים הם תנועה תמידית בין ירידה לעליה. עליה כדי להביא את השפע, ירידה כדי להביא אותו אל המקום הנכון.

שד"י – זהו שמה של ספירת היסוד. משמעותו של השם הוא "שיש די באלוקותו לכל בריה" – כלומר תחושת שובע. בששה צירופים ניתן לצרף את השם שד"י, יחדיו הם מונים שמונה עשרה אותיות, כמניין ח"י. החיים תלויים בספירת היסוד המשפיעה שפע וחיות לעולם. בפרצוף זעיר אנפין ישנם כל הששה צירופים של שם שד"י.

 

 

1796 סך כל הצפיות 5 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים