מתי נברא העולם, בתשרי או בניסן?

ממשמשים ובאים ימי ניסן, הזמן מסוגל לגאולה והתחדשות. זה הזמן והמקום לברר אימתי הוא ראש השנה, בתשרי אם בניסן? על פי תורתנו הקדושה "החודש הזה לכם ראש חודשים", ניסן ראש לחודשים. אולם בתשרי קבוע ראש השנה. כמובן יש כאן שתי דרכים, אחת לחמה ואחת ללבנה. ר"ה של תשרי למולדות ושל ניסן לתקופות. זה לחודשי הלבנה וזה לימות החמה. עניינים רבים מקבילים בין תשרי לניסן, הבולט שביניהם הוא הדין והרחמים. בכתבים מובא שעבודתנו בימי תשרי מתקנת את מידת הגבורה, ואילו בניסן אנו עוסקים בתיקון מידת החסד. להבנת המשמעות ניגש לבירור שאלת תאריך בריאת העולם.

הסוגיה ערוכה בגמרא (ר"ה י' ע"ב): נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע אימתי נברא העולם. ר"א אומר בתשרי נברא העולם, ור"י אומר בניסן. והמפרשים כולם מתמיהים, וכי שייך לחלוק במציאות? רבינו האריז"ל (שעה"כ ר"ה דרוש א') כדרכו מיישב את השיטות באופן שאינן סותרות אלא משתלבות ומשלימות אחת את רעותה. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. אמת, העולם נברא בתשרי ואף נברא בניסן, ואלו שני פנים בבריאת העולם.

עולמות ונשמות

במציאות ישנם שני פנים, פן אחד קרוי 'עולמות', והשני 'נשמות'. כמו הגוף והנשמה שבאדם כך גם בבריאה בכלליותה יש הבחנה של 'עולם' ושל 'נשמה'. פנימיות וחיצוניות. וכך מיישב רבינו האר"י את מחלוקת ר"א ור"י: שיטת רבי אליעזר שבתשרי נברא עולם איירי על בריאת הפן החיצוני של הבריאה, ואילו לרבי יהושע שבניסן הוא נברא, הכוונה על בריאת הפן הפנימי של הנשמות. הרעיון מדויק גם בראיות שהביאו התנאים לשיטותיהם. רבי אליעזר הביא סימוכין לדבריו משום "שבאותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצימחו הפירות והדשאים". כלומר ראייתו מבריאת עולם הצומח והחומרי. רבי יהושע סומך את שיטתו לעובדה שאותו הפרק זמן התרבות ובריאת נפשות בעלי החיים כנדרש מהפסוק "לבשו כרים הצאן", ראייתו נסמכת על בריאת הנפשות והפנימיות (ע"פ נהר שלום נ"ג.).

בריאה בכוח ובריאה בפועל

סוגיית שני התאריכים לבריאת העולם מיושבת גם על פי נגלה: בתשרי עלה במחשבה להיבראות ובניסן נברא בפועל (תוס' ר"ה כ"ז.). כלומר, יש לבריאת העולם שני שלבים, במחשבה ובמעשה. הבריאה במחשבה נעשתה בתשרי, התגלות הבריאה בפועל נעשתה בניסן. והנה ידוע מאמר חז"ל שבתחילה ביקש לברוא את העולם במידת הדין ולאחר מכן עמד ושיתף בהנהגה את מידת הרחמים. הספרים הקדושים (עי' שם משמואל שמות תרע"ב) מלמדים שחלילה אין זו הווה אמינה ומסקנה, אלא שני בחינות: הבריאה במחשבה אכן נבראה במידת הדין, לכך בתשרי העולם נידון, בדין. הוצאת הבריאה אל הפועל נעשתה בשיתוף מידת הרחמים, לפיכך הגאולה נועדה לחודש ניסן.

יש לנו אם כן שני קצוות למעגל השנה שהם למעשה שני קצוות למציאות: בריאה בכוח ובריאה בפועל. הבריאה שבכוח היא הבריאה שבעולם המחשבה, אודותיה נאמר בזוהר שהעולמות כולם נבראו במחשבה. מאידך כתיב "בדבר השם שמים נעשו" כלומר, בדיבור. לא במחשבה. אלא שהבריאה בכוח היא הבריאה שבמחשבה, זו הבריאה הנסתרת. בריאה בפועל היא בריאה שבדיבור, נגלית.

המונח 'בריאה בכוח' ו'בריאה בפועל' הוא יסוד גדול בסוד אמונת חידוש העולם (עי' ליקו"מ סי' ח'): בתפילה ואמונה יהודי מחדש את מעשי בראשית, זוהי בריאה בכוח, במחשבה. כי בתפילתו מעורר המתפלל את עשרה מאמרות של בריאת העולם, הוא מחדש את המקור של כל הנבראים. התורה קרויה 'בריאה בפועל', בדיבורי התורה נבראים 'שמים חדשים', חוקות שמים וארץ. ההקדמות הללו מובילות אותנו להבנה נפלאה בסדר העבודה שבמעגל השנה.

הסתר וגילוי – גלות וגאולה

כאמור חודשי תשרי וניסן קבועים כראשים לשני בחינות שבמעגל השנה. בתשרי ראש השנה למולדות דהיינו לחשבון ימות החמה. בניסן ראש השנה לתקופות, דהיינו לימות הלבנה. תשרי הוא גם תחילתו של חורף וניסן ראש לימות הקיץ. בסדר העבודה והפנימיות  הרעיון הוא כזה: בתשרי העולם הרוחני כמו הגשמי נברא בדרך של 'עיבור'. הגרעין מונח באדמה. לאורך ימות החורף הוא נסתר ומכוסה. הבריאה נעלמת וביטוי לכך אנו מוצאים בהתנהגות הטבע המשיל את הדרו ומתכנס אל תוך עצמו, בעיבור. לפיכך נאמר בראש השנה של תשרי "היום הרת עולם" – עיבור. בעיבור יש גם לשון עבר"ה, דין והסתרה. לעומת זאת ניסן זמן ההתגלות הוא. האביב והפריחה. בעיצומו של חודש זה יצאו בני ישראל ממצרים. כלומר ראש השנה של ניסן הוא תחילתה של התגלות. לפיכך גם הארץ מעלה תבואה והעצים מלבלבים. ההתגלות הזו היא-היא גילויו של הגרעין שנזרע בתשרי. כלומר, בראש השנה ובימים הנוראים זרענו את גרעין העבודה, בניסן הוא מתגלה ומתגדל. זהו ביטוי נוסף למושג 'גאולה'. הגלות היא הצפנת הגרעין באדמה, הגאולה היא לידתו וצמיחתו.

תהליך זה נעשה בעולם החומרי וכנגדו גם בהנהגה העליונה, וכנגדם הוא משתקף גם בנפשות בני אדם היוצאים בחודש ניסן מהסתר לגילוי. כעת נבין את שלימד רבינו האר"י שעבודת ימי תשרי מתקנת במידת הגבורה, משום שאז נברא העולם שבמחשבה, העולם שבעיבור. זוהי עבודה של דין. עבודת ימי ניסן לעומת זאת, פועלת בבריאה הגלויה, זוהי עבודה שבחסד.

שני ראשי השנים מורים גם על שני חלקים שבבריאה, המעשה והטעם. המשל הוא למעשה בני אדם, שכל מעשה שייעשה יש בו את חלק העשייה הגלוי לעין, והטעם הגורם לעשייה, והוא נסתר. והנה בתשרי נברא העולם אך הטעם לבריאתו נותר סתום. בניסן התגלה הטעם, שהוא שיעשו ישראל רצונו וישתעשע בהם (עי' קדושת לוי, דרוש לפסח).

2590 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים