משפטים – האור הגנוז אצלך

בס"ד

 

האור הגנוז צפון לצדיקים ולמתבודדים. במקום שיהודי עורך לעצמו משפט ויורד לפרטיו הקטנים, גם האלוקים ניצב שם, להאיר לו.

הסודות הגדולים ביותר, האור הגנוז והתורה של לעתיד לבוא, מופיעים בתוך גילוי קטן שיהודי מגלה את ה' יתברך איתו עימו ואצלו.

 

פרשתנו ממוקמת במקום נורא הוד, בין שני חלקיו של תיאור שמימי ממעמד הר סיני ומתן תורה, אבל היא כשלעצמה פשוטה ולמראית אין כלל לא שמימית. בעיצומו של מעמד הר סיני עוצרת התורה ומתחילה לדבר על הדברים הכי אנושיים ופשוטים: מריבות של בין אדם לחברו, נזקי שכנים, הוציא מרפסת בלי רישיון, לקח לי הרס לי, מגיע לי – איך כל זה נכנס בין 'וירד ה' על הר סיני' (יתרו י"ט, כ) לבין 'ויעל משה אל הר האלוקים' (משפטים כד, יג)?

ובכן, כאן ממש מוצפנים סודות התורה והאור הגנוז.

*

מה צריך לעשות מי שחשקה נפשו לגשת אל סודות התורה ולטעום מן האור הגנוז? ההוראות מופיעות בתורה ט"ו שבליקוטי מוהר"ן והדברים מסתכמים בסעיף אחד – להרבות בהתבודדות ולשפוט את עצמו בכל עת על כל מעשיו ועסקיו אם כך ראוי להתנהג (ליקוטי עצות – התבודדות). זו הדרכה ברורה מאוד לחיים יהודיים ראויים ולהתנהגות נאותה בין אדם לחברו, אבל איפה זורח כאן אור גנוז וסודות תורה שיתגלו לעתיד?

אור הגנוז

האור הגנוז הוא אורו של היום הראשון שזרח בעולם והוצפן כדי לא לאפשר לרשעים להיות ניזונים ממנו ולנצלו לרעה. ההארה שמורה עבור הצדיקים ולעתיד לבוא. סגולותיו של האור הקדמון, על פי מאמר הגמרא הן: שאדם צופה בו ומביט מסוף העולם ועד סופו. רשע כשמאיר לו, מה הוא אומר: נהדר, עכשיו אפשר להשיג עוד קצת גשמיות. אבל האור הגנוז נברא כדי לאפשר לאדם להביט אפילו דרך הגשמיות ולראות בכל מקום את ה', היינו לראות מסוף העולם – מקצה החומר והגשמיות, ועד סופו – עד החלק אלוק' ממעל שבאותו גוש עפר מעופר.

 

התחום שעשוי להיראות הכי פחות רוחני ובוודאי שלא קשור לעתיד לבוא, הוא השטח שבין אדם לחברו כמו גם שאר סעיפיו של חלק חושן משפט שבשולחן ערוך. זו תורה של פרטים קטנים ולעיתים גם של אנשים קטנים שמעוללים תעלולים, גונבים ומרמים ולוטשים עינם לממון חבריהם. אבל בדיוק בשטח הזה מוצפנים הסודות הכמוסים של האור הגנוז. כותב רבי נתן: "אֲפִלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ בָּהֶם סוֹדוֹת עֲמֻקִּים וְרָזִין גְּדוֹלִים מְאֹד עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית, וְכֻלָּם בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן לְמַעַן יֵיטִיב לָנוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ וְטוֹב". בהקדמתו לליקוטי הלכות מציין מוהרנ"ת שעל פי ההקדמות המבוארות בספריו "יוּכַל כָּל אָדָם לְהָבִין וּלְהַשְֹכִּיל מֵרָחוֹק גְּדֻלּוֹת נוֹרְאוֹת וְנִפְלְאוֹת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְכָל דִּין וְדִין מִפְּרָטֵי הַמִּצְוָה, וַאֲפִלּוּ הַדִּינִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַמְבֹאָרִים בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט, אֲשֶׁר אֵין אִישׁ שָֹם עַל לֵב לְהָבִין מֵהֶם רְמָזִים וּדְרָכִים לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ".

חושן משפט הוא גם מה שבין האדם לעצמו. ההתבודדות היא עצה עליונה וגדולה מן הכל, אבל היא נרקמת במקום שגרתי ופשוט עד מאוד. ההתבודדות דומה מאוד ל'חושן משפט' – עשויה  מפרטים קטנים ומפשפשת במעשים של יום-יום. להתבודד זה לדבר עם השי"ת על מה שעבר עליי היום, בפשטות. איך התנהגתי ומה עשיתי, והיכן אני בעולם. היכן כאן הסוד?

סודות התורה

מדברים על סודות התורה, מהו הסוד הכי שמור בעולם? למען האמת נוכחותו של ה' כאן בעולם הזה, היא העניין היותר סודי ובלתי ידוע, וגם הנשמה שלך. העובדה שהשם יתברך נמצא בכל דבר ממש ובכל רגע ובכל מצב ומציאות, גם השגרתית ביותר – היא סוד. אחד המקומות האחרונים שאנשים מצפים לגלות בו את ה', אלו העניינים הקטנוניים כביכול שבין אדם לחברו: 'זה עניין שלי איתו, מה הקשר להשם?!' גיוואעלד הנה הסוד הכי גנוז. כשהאיר האור הגנוז בעולם, אדם ידע נאמנה שבכל דבר ממש יש ה', אפילו בתוך ההרגשות היומיומיות והמחשבות שאני עצמי איני מצליח להבחין בהן, לפיכך יכול היה להביט באור ולראות מסוף העולם ועד סופו. אבל האור הוצפן מפני הרשעים שאינם מחפשים את ה', והוא שמור לצדיקים ולמתבודדים שמחפשים אמונה ואלוקות בכל דבר.

 

בפרשת השבוע, בין עליה להר סיני לעלייה השמיימה, יורדת התורה ומגלה היכן באמת השמים ואיפה הגבהים. גובה הוא מידת הקרבה לה'. הר סיני נמוך מכל ההרים סביבותיו, הוא נבחר מחמת ענוותנותו, וענווה אמיתית היא ההסכמה להיות היכן שהשם יתברך הניח אותי ולחפש בפינצטה עוד רצון של ה' כדי למלא אותו בשמחה ובהתלהבות. בנוגע למצווה להגיש לפני הדיינים כל ריב ומבוכה נאמר "עד האלוקים יבוא דבר שניהם", לומר לך שהבעיה הכי גדולה בין אדם לחברו זו לא עצם המריבה וחילוק הדעות, אלא העובדה שכרגע, מרוב התנצחות נלהבת עם החבר, אינך מצליח לראות ולמצוא כאן את ה'. ובכן, עד האלוקים יבוא דבר שניכם. הדיינים נקראים 'אלוקים' על שום שבאמצעותם אתה תגלה את האלוקות שניצבת שם, אצל הדיינים ואצלך ממש גם בתוקף הוויכוח והקטנות.

 

 

 

 

1630 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים