מראה לבנת הספיר – על ספירת המלכות והופעתה בליל שבועות

ספירת המלכות אחרונה מעשר הספירות, היא הנמוכה ביניהם, והיא גם המתאחרת בתיקונה עד השבוע האחרון לספירה. המיוחד במידת המלכות הוא טבעה השונה מכל ספירה אחרת. בעוד ושבע ספירות הבניין נושאות כל אחת אופי ועניין אישי: חסד משמעותו השפעה, גבורה עניינה התגברות ומסירות נפש, וכן הלאה. הרי שהמלכות כל מהותה חוסר גוון, ביטול, 'לית לה מגרמה כלום'.

המלכות קרויה גם 'אספקלריא', דהיינו מעין 'מראה רוחנית'. מפני שהיא האחרונה והנמוכה מכל שאר הספירות – היא משקפת ומאירה לכולם ממטה למעלה. כלומר שכל הספירות העליונות מצטיירות בה. המשמעות הזו באה לידי ביטוי בכמה אופנים: בעוד ולכל אחת מהספירות יש ניקוד מיוחד לו, כמו ניקוד הסגול לספירת החסד. שבא בגבורה. חולם בתפארת. חיריק בנצח וכו' למלכות אין ניקוד מיוחד. במשמעותה הרוחנית המלכות מורה על ביטול הכנעה וקבלה. היא מייצגת את כוח המקבל בבריאה.

המלכות, בתרגום למידות הנפש היא האמונה. בזכותה מאפשר כביכול קיומה של המציאות, משום שרצונו יתברך בבריאת העולם היה לגלות מלכותו בעולם ואי אפשר לגלות את מציאות השם אלא באמצעות מידת המלכות שהלא נאמר 'אין מלך בלא עם', כלומר – על מנת שייקרא 'מלך' זקוק המושל לנתינים, כשם שהעשיר על מנת שייחשב ל'נדיב' דרושים לו עניים ונצרכים. מבחינה זו מידת המלכות, במקום שאתה מוצא את ענוותנותה, שם הינך מוצא את גדולתה וייחודיותה. זו המידה הנצרכת ביותר, היא נמשלה ללבנה החסרה אור עצמי, נאמר עליה כי 'לית לה מגרמה כלום' – אין לה מאומה מעצמה. דווקא חוסר האונים הזה הוא שמכשיר אותה להיות 'כלי' ובית קיבול להתגלות כבוד מלכותו יתברך.

רגל רביעי למרכבה

כמו לכל הספירות, גם למלכות יש בחינות שונות ותארים רבים. היא השכינה הקדושה, הקרויה 'מטרוניתא'. היא האמונה הפועמת בפנימיותו של כל יהודי. היא 'אם כל חי', מפאת העובדה שכל יצורי בראשית וכל הנבראים משתלשלים ממנה. המלכות גם מזוהה עם יסוד העפר דקדושה.

מי שכל הווייתו וקיומו הוקדשו למידת המלכות הוא דוד מלכא משיחא. בכל תהלוכותיו ובתווי חייו משתקפת מידת המלכות. הוא 'עדינו העצני' שסובל את שני ההפכים בנושא אחד – מתעדן כתולעת בלימודו ומתקשה כארז במלחמתו. גם במידת המלכות יש את שני הקצוות, ענווה ושררה. נאמר עליה בזוהר הקדוש 'תכלת, דאכלא כולא ושצי כולא', כלומר שמידת המלכות המיוחסת לתכלת, אוכלת ומכלה את כל החיצוניים והקליפות. מאידך היא תכלית הביטול והענווה. זו אכן מהותה של המלכות.  דוד המלך זכה ונעשה 'רגל רביעית' במרכבה. שלוש הרגליים מיוחסות לשלושה אבות, כנגד מידות חסד גבורה ותפארת, הרגל הרביעית היא האמונה. דהיינו כלי הקיבול להתגלותן של המידות העליונות. את הרגל הזו, כפי המובא בספרים, קנה דוד המלך לא ברגעי שיא ועזוז, אדרבה הוא זכה לה בשעה של קטנות מאין כמותה, תוך כדי מנוסה מפני אבשלום בנו המורד, כאשר הוא צועד יחף על הר הזיתים, ושמעי בן גרא יוצא לעומתו ומקללו קללה נמרצת והוא משיב ואומר: ה' אמר לו קלל. או אז זכה ונעשה רגל רביעית במרכבה. משום שכל מהותה של הרגל הרביעית היא זו – הכנעה, שפלות, יסוד העפר שבקדושה.

ספירת המלכות רמוזה באות ד', על שום דלותה ועניותה שאין לה מעצמה כלום. לד' זו יש גם משמעות של דלת, בית שער ומבוא. כי אין לבוא אל היכל המלך אלא באמצעות מידת האמונה. לפיכך נחשבת האמונה כדלת כניסה לכל דבר שבקדושה (עי' שערי אורה – שער הספירה העשירית).

שם הקודש המיוחס לספירת המלכות הוא 'אדנ-י'. השם הזה קרוי גם 'היכל המלך', על שום שהוא משמש כהיכל לשם הוי"ה ברוך הוא. דהיינו, שאין להזכיר את שם בן ארבע אותיות בעצמו, אלא בלבוש כינויו 'אדנ-י'. הלימוד מהכתוב "והוי"ה בהיכל קודשו הס מפניו כל הארץ" (חבקוק ב', כ'). ה"ס בגימטרייה אדנ-י, העולה אף הוא בגימטרייה 'היכל'. כלומר, שם אדנות הוא היכל ולבוש לשם הוי"ה ב"ה.

 

 

 

515 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים