מפתח הפרנסה (כוונות 'פותח את ידיך')

"החותך חיים לכל חי"

מפתח הפרנסה וסוד הגבהת הידיים

מזמור 'תהילה לדוד' – 'אשרי' הוא במדרגת כתר וסגולותיו רבות. אמרו חז"ל (ברכות, ד) שכל האומרו ג' פעמים ביום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אחד משני הטעמים של חכמינו למעלתו של המזמור זו העובדה שמוזכר בו עניין הפרנסה. כפי שגילו לנו חכמי הסוד, במרכז המזמור גנוז בכוונות מיוחדות מפתח הפרנסה.

המפתח מוצפן בראשי ובסופי התיבות "פותח את ידיך" –פא"י, זהו שם קדוש, אחד משבעים ושניים שמות קודש המרכיבים את שם ע"ב (הוא השם היוצא משלושת הפסוקים "ויסע", "ויבוא", "ויט" (שמות יד, יט, כא) הקודמים לשירת הים. מפסוקים אלו יוצאים שבעים ושניים צירופים שונים, כל אחד של שלוש אותיות. עניינו המשכה של שפע חסד). נשים לב לגימטרייה של פא"י – תשעים ואחת, צ"א. זהו הערך המספרי המשותף לשני השמות, הוי"ה ואדנות. שילובם מבטא תמיד ייחוד. התקשרות משפיע ומקבל. שם הוי"ה מייצג את המשפיע, אדנות הוא הצד המקבל. לפיכך המספר צ"א מסמל ייחוד.

את חלקו השני של מפתח הפרנסה משלימים סופי התיבות של "פותח את ידיך". אף הם יוצרים את אותה גימטרייה, צ"א, באופן זה: חת"ך הוא שמו של המלאך הממונה על פרנסה. כאשר נמיר את אותיות חת"ך בא"ת-ב"ש נקבל את הצירוף סא"ל, זהו שם נוסף משבעים ושניים שמות של ע"ב. הגימטרייה של שם זה אף היא תשעים ואחת. הגימטרייה המיוחדת הזו הנרמזת כאן פעם שנייה, מובילה אותנו לעסוק בשילוב השכיח יותר בין שמות קודש, שילוב הוי"ה ואדנות. בסידורי נוסח עדות המזרח הוא מצוין במפורש בכל אחת מהאזכרות. בסידורים אחרים הוא רק נרמז באותיות י"י. לשילוב זה, במיוחד לשני היודי"ם שבקצוות, קשר מיוחד להבאת שפע פרנסה. להלן נראה.

להוציא מכוח לפועל

הוי"ה ואדנות נחשבים שם העצם ושם הכינוי. הם מורים על ייחוד הקב"ה והשכינה. השילוב הזה ככלל מסמל את מושג הייחוד. מובא מצדיקים שייחוד הוי"ה ואדנות מבטא בכלליות את כל צורות הייחוד למדרגותיהם. בכל אחד מהשמות הללו ארבעה אותיות. שם הוי"ה מורה על עצמותו יתברך ועל המציאות כאשר עודנה בכוח, טרם צאתה לפועל. נמצא ששם זה מתייחס למחשבה– שם גנוזים הדברים קודם בואם לכלל מציאות בפועל. שם הכינוי מסמל את המציאות שיצאה זה מכבר מכוח לפועל. ארבע האותיות שבכל אחד מהשמות מסמלות בחינות שונות שיש בכוח ובפועל. שילוב שמות נעשה באופן של 'השחלה', משלבים את שם אדנות בתוך אותיותיו של שם הוי"ה או להיפך, כך – יאקדונקי. בשילוב הוי"ה ואדנות ישנם שמונה אותיות, יוד בראש ויוד בסוף ובתווך שש אותיות נוספות. אלו שש מדרגות, שלוש במחשבה ושלוש במעשה, המוציאות כל דבר מכוח לפועל.

נבין באמצעות משל: אדם משתוקק לבנות בית. תחילה הוא מתכנן את ביתו במחשבה, ולאחר מכן נדרש לבנותו במציאות. שני השלבים ההכרחיים הללו הם הכוח והפועל. כל מה שקיים בפועל היה קודם לכן בכוח, כלומר באפשרות המופשטת. בעוד היצירה במוח היוצר הרי היא מתוחמת בגבול עולם המחשבה. יתכן שתלבש צורה ממשית ותכיל פרטי פרטים, עדיין כל קיומה אך ורק במחשבה. על מנת להפוך מחשבה למציאות, יש להוציאה מכוח אל הפועל. זוהי בעצם המשימה החשובה ביותר בעולם. אדם עשוי להיות עשיר במחשבה ומוצלח בתוכנית, גאון על פי כישוריו ומיועד לגדולות ונצורות. אם לא יטרח להוציא אותם מהכוח אל הפועל, יוותרו התארים רעיון רוח ותו לא. הכוח והפועל מיוצגים בשם העצם ושם הכינוי. הוי"ה מורה על המציאות כאשר עודנה בכוח, אדנות על המציאות בפועל.

כל דבר בעולם, במציאות ואף בדמיון, מוכרח להיאחז בשלוש נקודות עגינה: מקום, זמן, וציור. לכל דבר יש מקום, גם זמן, בוודאי צורה. האיש המתכנן את ביתו, מן הסתם נדרש להחליט היכן יקים אותו. אימתי יחל לבנותו. עד מתי. כמה זמן יקדיש לבנייתו. הוא נדרש בהחלט לחשוב על צורתו, גודלו, מספר קומותיו, עיצובו האדריכלי הפנימי והחיצוני, וכולי. לאחר מכן יאלץ לשוב ולנטוע את ביתו במציאות בכל שלוש הנקודות הללו. במקום, בזמן, ובצורה המסוימת. ההוצאה מהכוח אל הפועל דרך שש הנקודות – מקום זמן וציור במחשבה ובמעשה, מבוטאת בשילובם של שם העצם ושם הכינוי, באופן זה:

שם הוי"ה מתחיל באות י', שם אדנות מסתיים באות י'. על כך נאמר "פותח את ידיך" ודרשו בזוהר ובתיקונים "אל תקרי ידיך אל –יודיך". הכוונה לשני היודי"ם, זו שבראש שם העצם וזו שבסוף שם הכינוי. כדי להביא לעולם השפעה חדשה וליצור מציאות יש להפריד בין הדבקים, לפתוח, להרחיק. משמעות הדברים היא, שבשורשם הכוח והפועל קשורים זה בזה כשלהבת בגחלת. היוד שבמחשבה תחילה והיוד שבסוף המעשה מחוברים יחד. הדבר דומה לשלב בו אדם משתוקק לעשות דבר מה. טרם חשב איך לעשותו, עדיין לא צייר לעצמו איך ייראה הדבר. עוד לא שאל את עצמו היכן, איך, מתי. בשלב זה הכוח והפועל מאוחדים לגמרי בתוכיותו. ההוצאה מכוח אל הפועל דורשת הרחקה – להרחיק את סוף המעשה מתחילת המחשבה על ידי ירידה לשלבים.לצמצום. כאשר המחשבה מציירת את הרצון לבנות בית במושגים של מקום זמן וצורה, היא מתרחקת אט-אט מנוקדת ההתחלה, ומתקדמת לקראת המעשה. התרחקות זו מבוטאת בשש האותיות המפרידות בין שני היודי"ם של שילוב הוי"ה ואדנות. שלוש האותיות האחרונות שבשם העצם -הו"ה, מסמלות את המקום הזמן והציור שבמחשבה. שלוש האותיות הראשונות, אד"נ, הקודמות לאות יוד שבשם הכינוי מרמזות על המקום הזמן והציור שבמעשה.

הרחקה כסיבת ההשפעה

הידיים הם מקור השפע, באמצעותם עושה השפע את דרכו מרשות המשפיע לתחום המקבל. אך למעשה קיימת אף זיקה עמוקה יותר בין ידיים לשפע, והיא קשורה דווקא להפרדתן זו מזו. יד ימין מסמלת חסד והשפעה, שמאל גבורה וצמצום. החסד והגבורה מייצגים שני כוחות בסיסיים ביותר בבריאה – השפעה וקבלה. שפע יכול להתהוות רק מהתוועדותם של שני אלו. יתרה מזו, שפע מופק רק משום שהשניים הללו מנוגדים בטבעם באופיים ובמהותם, זה מזה. החילוק המהותי שבין החסדים לגבורות ובין המשפיע למקבל, הוא שמחולל מבין שניהם בריאה. דבר חידוש. ההפרדה אפוא, היא הבסיס לייחוד (העניין קשור גם למושג 'נסירה' לו כבר ייחדנו פרק בפני עצמו). עניין זה נרמז בסופי התיבות של "פותח את ידיך" חת"ך. חתך זה מוזכר בגמרא בהקשר לנסירת הצלע מאדם "לא נצרכה אלא למקום החתך", זהו החתך המפריד בין המשפיע למקבל. זוהי היפרדותו של הפועל מהכוח, דהיינו הוצאת הדבר מהכוח אל הפועל. חת"ך הוא גם גימטרייה כפולה של המילה 'רוח', כלומר שתי רוחות. הכוונה לרוחות הצפונית והדרומית המסמלות את צד החסד והגבורה. פרנסה היא המתקה של הגבורות באמצעות חסדים (קהילות יעקב – ערך פרנסה).

דיברנו על שילובם של שני השמות הוי"ה ואדנות, שמנו ליבנו לעובדה שבין שני היודי"ם מפרידות ששה אותיות. שש היא האות ו' צורתה מזכירה את הניקוד פתח -. פתח מלשון פתיחה, "פותח את ידיך". העשייה תלויה בידיים שפעולתן מתאפשרת בזכות אודות להפרדתן זו מזו. הידיים מבטאות את מה שביכולת האדם לעשות כמו "יש לאל ידי לעשות" (בראשית לא, כט), באמצעותן מוציא אדם את חפצו מהכוח אל הפועל. בנקודה בה נפרדות הידיים זו מזו, מתאפשרת למעשה ההוצאה מהכוח אל הפועל. לפיכך זהו שלב משמעותי ביותר. הידיים לפני התפצלותן הם הרגע שלפני העשייה. כביכול לפני שנמסרה הבחירה לאדם. כאשר הידיים כבר נפרדות, הבחירה ניתנה לפעול ולעשות. כשיש עשייה יש גם טוב ורע. העולם אומרים: מי שאינו עושה – אינו טועה. במקום בו מתאפשרת הוצאה מהכוח אל הפועל, תתכן גם מעידה ושגיאה. האדם המבקש לשוב בתשובה שואף בעצם אל המקום הזה, אל הנקודה בה נפרדות הידיים. הוא מבקש לשוב אל הנקודה בה ניתנה לו הבחירה לעשות כך או כך, ולתקן שם.

נבין כעת. באמירת "פותח את ידיך" אנו נוגעים במקום פתיחת הידיים להורקת השפע. זה הזמן והמקום לשאת ידיים כלפי מעלה. הידיים הם כוח העשייה, הבחירה. אם אדם עלול לשגות בכוחי ועוצם ידי הרי ששגיאתו תיתפס בידיים. הרמת הידיים הופכת אותנו למקבלי שפע. אנו מבטלים את יכולותינו ומכירים במקור האחד והיחיד לכל שפע וברכה. מוכנים ומזומנים לקבל את שפעו הטוב.

שילוב שמות – ייחודים נרמזים באמצעות שילובם של שני שמות קדושים. כל שם מסמל הנהגה אלוקית מסוימת, הייחוד הוא התקשרותן של שתי הנהגות או בחינות. שילוב השמות זה בזה נעשה לסירוגים, אות אחת משם זה ולאחריה אות משם שני וחוזר חלילה. אופן השילוב יכול ללמד על מהות הייחוד, האם הוא חיצוני או פנימי, לפי השם ממנו נלקחת האות הראשונה בשילוב. למשל, אם נקדים את האות י' לאות א' או להיפך בשילובם של הוי"ה ואדנות.   

 

 

7571 סך כל הצפיות 15 צפיות היום
1 תגובה

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים