מפחד משינויים? מי שמאמין לא מפחד!

השמעתם מעודכם על פחד מפני שינויים?

ובכן, זוהי אחת הנכויות החמורות. שינויים עלולים להטיל עלינו פחד כה מצמית, שנעדיף לבלות את חיינו במקומות ובמצבים לא סימפתיים, רק כדי לחסוך מפגש עם שינוי מאיים.

החיים מורכבים מתנועות, והתנועות יוצרות בהכרח שינויים. "משנה מקום משנה מזל", פעמים שההצלחה והצמיחה תלויה בשינוי מקום. שיפור וייעול עצמי נובעים אף הם ממוכנות לעבור שינויים. מי שאינו מוכן לעבור את סף השינוי, לעולם לא יוכל לבצע ולו צעד אחד לפנים.

בחנויות המרכול העתיקות שבפאתי שכונות וותיקות, ניתן אולי עוד למצוא חנווני ישיש אחד – שריד לדור חנוונים שחלף זה מכבר משווקי העולם, האוחז בידיו בעקשנות של מי שהגיע לגבורות, עיפרון עבה עמו הוא מתעקש לערוך את החשבון לקהל לקוחותיו הממתין בחוסר סבלנות בתור. הישיש והעיפרון יכלו להתייעל אולי, ולהביא לחנות הקטנה קצב מהיר יותר שיתאים לאופי החיים בסביבה. אך לשם כך יש להיפרד מחפץ מוכר ואהוב שליווה את החיים זה שנים רבות. הדבקות בעיפרון אינה נובעת מתוך הערצה לכלי הפרימיטיבי והשביר. אף לא ממש מרגש נוסטלגי בריא. הדבקות בעיפרון – ברוב המקרים, נובעת מפחד סתום ונעלם. הפחד מפני שינויים. וכדאי הוא פחד זה, להקריב עבורו נוחות וחסכון בזמן ואנרגיות, ואולי אפילו לא מעט רווחים. צאו וראו כוחו של הרגל.

השינוי כמפתח להצלחה

השינוי מפחיד משום שהוא טומן בחובו את הלא נודע ואת חוסר הוודאות. על מנת לחולל בחיים האישיים שינוי- ויהי זה השינוי הטוב והמזמין ביותר, יש להסכים לנטוש מאחור הרגל קבוע ומוכר. הטבע האנושי מפתיע גם כאן בנטיותיו המוזרות. אדם עשוי להעדיף את המצב הכי פחות סימפתי, רק על מנת שלא להיקלע לחוסר וודאות. וזה מה שגורם לכל כך הרבה אנשים לקבור את שארית חייהם בבור ההרגלים הישנים והאומללים.

שינוי מכל סוג, מהווה סתירה חמורה לתחושת האמון. זו הסיבה שחברות ותאגידים לא ימהרו לערוך שינוי בצורת האריזה של המוצרים המוכרים – מה לא עושים על מנת לשמר את אמונו של קהל הלקוחות. שינוי עשוי לפגוע באמון, משום שהוא מערער את תחושת היציבות. מציאות קבועה נטולת אירועים חריגים ותופעות מבלתי מוכרות, יוצרת תחושת סביבה בטוחה ויציבה. שינוי מערער את היציבות הזו.

אך אם נכיר טוב יותר את השינוי. נגלה שדווקא אודות לתכונותיו המאיימות, הוא זה שעשוי לשמש מפתח לדלתות נעולות.

"מי ברא אלה"

באור כשדים, ערש פולחני האליל והעבודות הזרות. תחת שלטונו המאיים של נימרוד עובד האליל הקנאי. יושב לו נער קט, ובליבו רוגשת שאלה עצומה "מי ברא אלה". אברהם, בנו של תרח – מאמין אדוק בפסילים עשויי עץ ואבן, אינו מוצא מנוח בתפיסות העולם הרווחות. הצלמים והפסלים המרשימים הגודשים את בית אביו, אינם מניחים את דעתו בנוגע לסיבת קיום העולם. דבר מה, טמיר ונעלם צורב ברוחו הגדולה, תובע ממנו חיפוש עמוק ובלתי מתפשר.

אברהם אבינו, ראש וראשון למאמינים. הנברא עליו הציץ ונגלה בורא עולם בכבודו ובעצמו. הכיר את אלוקיו מתוך השינויים. הוא הצליח, מנקודת מבט בראשיתית לחלוטין, להסיר את הלוט מעל פניהם של העצמים החזקים והמרשימים בתבל, ולגלות מאחורי עוצמתם הטבעית את האחד והיחיד. ואת הגילוי המפעים הזה הוא חשף מתוך הסדקים שיצרו סביבו השינויים.

בתחילה, כשראה אברהם אבינו לראשונה את גלגל החמה הבוער ברקיע, סבר לתומו שזהו אדוני הארץ. השמש נראתה אז כמציאות אין בלתה. מחממת ומאירה לארץ וליושביה. מקיפה מלמעלה ומשקיפה על הכל. לפנות ערב נסדקה האמונה. הגלגל האדיר צנח אט אט אל שפולי הרקיע, מותיר אחריו חושך סמיך וצונן. על הליל האפל השתלט עד מהרה גלגל בוהק באור יקרות. הלבנה הציפה את מרחבי היקום בנוגהות אור. ואברהם סבר כעת שזהו בעל הבית בכבודו ובעצמו. גם האמונה הזו הופרכה מספר שעות מאוחר יותר, בעלות השחר. או אז, מתוך התבוננות וחיפוש, גילה אברהם אבינו את האדון היחיד. מי שהשינויים כולם סרים למשמעותו.

כמו אצל אבינו הראשון, גם בחייו הפרטיים של כל אדם, השינויים מהווים בסיס לא מבוטל לצמיחה והתקדמות. שינויים עשויים לערער תפיסות עולם מוטעות, לפתוח צהר לאמונה פנימית ואמיצה יותר. אך שינויים עלולים גם לבלבל ולהטעות. השאלה היא, האם מצאנו מעבר להם את האחד והיחיד, האדון והבעלים לכל התמורות והשינויים.

שני כדורים, פעמיים ביום

תקופת חילופי עונות נחשבת קשה ולא ממש נעימה. תחלואים שונים ומשונים פוקדים את העולם, אנשים נתפסים למצבי רוח מורכבים, והאווירה באופן כללי פחות יציבה. החולי הוא תוצאה של התערערות מצב יציב ובטוח. וכך קובעים חז"ל: שינוי – ויהיה זה אפילו שינוי לטובה, עלול לגרום לחולי ופגיעה. זו הסיבה שמעבר גם "מנווה הרעה לנווה הטובה" נחשב לפי המשנה להרעת תנאים. דוגמה מרתקת לכך אנו מוציאם בפסוק במשלי: "כל ימי עני רעים" שואלים על כך חז"ל 'והלא ישנם שבתות וימים טובים'. בימים אלו לא יתכן יהודי רעב. חזקה על יהודים טובים שלא יניחו לעני לבלות את ימי השבת והמועד ברעב ובחוסר. אלא מאי? אומרים חז"ל "שינוי ווסת תחילת חולי מעיים". גם כאן השינוי לטובה, אך התנאים עצמם נעשים גרועים יותר.

איך שומרים על יציבות בריאה גם בעיצומם של שינויים?

לאמתו של דבר כלל ישראל מחזיק ברשותו את התרופה הטובה והיעילה ביותר לשינויים מכל סוג. והוא אף מקפיד ליטול אותה פעמיים ביום. ערב וגם בוקר "פעמיים ביום שמע אומרים".

קריאת שמע, משפט המפתח של כל נשמה יהודית, נאמרת בכל יום פעמים. והפעמיים הללו מכוונות בדיוק אל הרגעים בהם מתחוללים בבריאה שינויים משמעותיים למדי. קריאת שמע של שחרית מיוסדת על הכתוב "יראוך עם שמש" ואילו זו של ערבית מבוססת על ההמשך "ולפני ירח דור דורים". לילה ויום מהווים שני עברי מתרס, נגדיים ומשונים זה מזה. פעמיים בכל יום אנו חווים את השינוי הזה. בשעה שהליל נמוג לעומת היום, ובשעה שהשמש נגנזת לטובת הירח. בפרק הזמן הזה, בו הופך העולם את עורו. עלולה להזדחל אל התודעה תחושת חוסר וודאות. התחושה הזו עלולה חלילה להפוך לפחד ואימה. אך התחושה הזו עשויה גם לפתוח צוהר להיכרות פנימית ועמוקה יותר עם בעל הבירה. משום כך, מנצלים כלל ישראל את התערערותה של מערכת הטבע ומכריזים "שמע ישראל…אחד". לאמור: השינויים כולם מתרחשים בבעלותו ובשליטתו המוחלטת של מי שאמר והיה העולם. האמונה, היא הקרקע היחידה המסוגלת לשאת ולסבול את השינויים והתמורות כולם.

 

'אמונת הייחוד' היא המפתח לחיי יציבות גם בתוככי עולם משתנה. האמונה היא המחנה המשותף היחיד המכיל בתוכו את כל תמורות הטבע בבריאה. ניתן לראות זאת בחוש. ארבע העונות למשל, נחשבות למרכיבי השוני הבולטים בעולם. בחורף העולם לובש ארשת חורפית, החורף משפיע על כל חלקי החיים, משנה את המאכלים, הלבושים, הפעילויות וההתרחשויות. הקיץ מנהל בתקופת כהונתו סדרי חיים שונים בתכלית. כך גם האביב והסתיו. וכל ההתרחשויות הללו, אינן מתקיימות כמה מטרים למעלה מגובה העננים. הקיץ והחורף, האביב והסתיו, אחד הם עבור נוסעי מטוסים. ללמדך, שהשינויים והתמורות אינם דבר מוחלט. מנקודת מבט גבוהה יותר, לא חשים בהם כל עיקר.

את נקודת המבט הזו בדיוק מקנה ליהודי, אמונתו. האמונה בכוחה להעפיל אל מעבר לשינויים ולתמורות. וממילא, גם מעל ומעבר לכל חולי ומכאוב, בלבול ופחד.

לא מפחדים משינויים

שינויים, כבר אמרנו, הם הבסיס לחיים ולצמיחה. אך האנושות ברובה מדשדשת באותה המשבצת, הפחד מפני שינויים חונק את רוחה.

הפחד, אם נתחקה אחר שורשיו, נובע מתחושת חוסר בטחון. ולכן, אמונה ובטחון ירפאו אותו. אדם חושש לשנות מקום עבודה, הרגלי אכילה, שינה או שגרת חיים כלשהי, רק מפני שהפחד מפני חוסר הוודאות מרתק אותו למקומו. אילו ידענו בבירור, שגם המקום הבלתי מוכר, מצוי בבעלותו המוחלטת של מי שמשגיח עלינו כאן, לא פחדנו כל עיקר.

האמונה הופכת את מחוזות החיים כולם, לאכסניה אחת מוגנת ובטוחה. האמונה האמיתית מכילה על כל השינויים רשות אחת אחידה.  המאמין מניח את עצמו ואת גורלו בידי השם. במקום זה לא פועלים השינויים מאומה. לא קור ולא חום, לא עוני ולא עושר. גם לא זקנה ועייפות. ממעוף הציפור, מסוגל היהודי הקטן להשקיף על חייו ועל השינויים הרבים האופפים אותם ונכפים עליו, להביט בהם ולצחוק. משום שלגבי האמונה והתכלית, השינויים אינם לא אמצעי להכיר את גדולת הבורא מזוויות מבט נוספות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2194 סך כל הצפיות 3 צפיות היום
2 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים