מה זה 'השגות' ומי צריך אותן?

העיסוק בתורת הסוד והפנימיות, קבלה וחסידות, מפגיש אותנו רבות עם מושגים מעולמות טמירים, כאן אדם עשוי לשאול את עצמו: לשם מה? מדוע בחיי הארציים הצמודים למבט הרציונלי חסרות לי השגות מעולמות אחרים, ובעצם מה זה השגה?

אכן, ההבהרה הנחוצה ביותר היא – המונח 'מושג', או 'השגה'. למשמע אוזן 'השגות' נשמעות כעניין לבעלי השגה, שלא לומר בעלי רוח הקודש ממש. הלא כן? ובכן, הבה נתבונן במילה 'השגה'. אם הגדרנו דבר מה כבר השגה, לכאורה כוונתנו לומר שהוא מצוי בהישג יד – ניתן להשגה. מה שבלתי ניתן לתפיסה, אינו יכול להיחשב 'השגה'. ומכאן הבהרה חשובה: מה שהעולם קורין 'השגות אלוקות' בשום אופן אינם עניינים ערטילאיים. אכן, בעיני מי שטרם זכה להשיג זאת, רוחניות עשויה להתפרש כרחוקה וערטילאית. בדיוק כפי שעני המחזר אחר פרוטות מצייר בדמיונו מיליון דולר. בעל הון שידו משגת סכום שכזה, לא מוצא במיליון דולר את מה שהעולם מבקשים להגדיר במונח המהדהד 'מליון דולר'. כעניין זה אתה אומר: אין לך אדם שאינו בר השגה. רק שאצל אחד החומר מושג והרוח בלתי מושגת. ואצל אחר, להיפך. בעל השגה אינו רואה בהשגות דבר נשגב מבינה. עבורו, הרגשת יראה מפני נוכחות אלוקית, זהה להרגשתו של איש המוני בנוכחותו של שוטר מאיים. בבחינת ברכת רבן יוחנן בן זכאי: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם" (ברכות כ"ח:).

הבה נגדיר את מגמת פנינו. המצע הזה אינו מתעתד להציג 'השגות', כי אם להשתדל להביא אל הישג היד משהו מפנימיותם האינסופית של הדברים המצויים זה מכבר תחת ידינו. לפיכך נדלג על הקדמות הנוגעות לעצם עניין לימוד קבלה, אימתי ועבור מי. הדברים שיבואו כאן אינם בגדר לימוד קבלה, כי אם הארת הפשטות לאורם של הקדמות מחכמת הקבלה.

מה מסוגלת חכמת הקבלה להוסיף ליהדותו של יהודי פשוט?

הבה נראה איך הדברים באים לידי ביטוי בענייני דיומא. חג הסוכות עתיר מצוות, סוכה על שלל הלכותיה. לולב ומיניו על דקדוקיהם והידוריהם. הלל. שמחה. יהודי מבקש לאחוז ולו בקצות כנפיהן של המצוות. לעשות אותם עם שייכות, חיבור ומשמעות. היריעה הפשטנית תציע את דקדוק ההלכה, ומדרגות ההידור. כלל ישראל קדושים ומקיימים מצוות בהתלהבות. אולם אף אחרי היציאה ידי כל גדרי ההלכה, המנהג וההידור. האם הסוכה גופא הופכת מקשה אחת עמך ועולמך? האם הלולב ונענועיו לד' רוחות וששה קצוות בא עימך אל חדרי עצמיותך, ויתרה מכך – נוטל אותך אל מעבר לד' אמותיך של שגרה?

על פי חכמת הקבלה נענועי הלולב נעשים על פי סדר כוונות מדוקדק. אף גם צורתו של הלולב, תוארו של האתרוג, שילושם של ההדסים, יבשות טעמן של הערבות, כל אלו נושאים רמזים וכוונות מדוקדקות ומדויקות. בסוד הצורה, ברזי האותיות והשמות ובגדרי ההלכה. שמא תאמר מה לי ולכוונות נעלמות?

אכן כן. כפי אשר אמרנו השגה איננה חישוב גימטריות וציור שמות קודש גרידא. ההשגה מבקשת להביא אל הישג ידך את מרחבי החיוניות העצומים המסתתרים בכל פרט פעוט כביכול, ובכל דקדוק של הלכה, מנהג או הידור. ומה תועלת יש בכך? באופן זה מצליחה חכמת הקבלה להפוך למעלה מארבעים סימני שו"ע של הלכות סוכה ולולב למציאות ממשית בחייך. הקבלה לא רק מעמיקה ברמזי הלולב ובדרשות ענייני הסוכה – היא מציבה אותך, יהודי של היום ועכשיו, בתוך רוחנית נשגבה אך באותה מידה גם מציאותית, ממשית, ומוחשית, המושפעת ומתנהגת כפועל יוצא ממעשיך, הרגשותיו ואף מחשבותיך הכמוסות, ומשפיעה עליך באופן חוזר חלילה.

וכך הופכות דפנות של עץ, לידיו של קודשא – בריך – הוא המחבק אותך בסוד "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני" (שע"כ דרושי חג הסוכות ד'). והסכך וכוכביו הזורחים מבעד לחרכי ענפיו מזריח עליך מאה ברכות מעולם הבינה (שם). שוב אינך אוחז בידיך מיני ירקות וצמחים, ד' אותיות הוי"ה הם עצמן ולבדן מצויות בין כפות ידיך (שם, דרוש ה'). ובעצם אף אתה עצמך שם. שדרתך ואיבריך, הרגשותיך ומדות הנפש שלך. ובנענועים, בהולכות ובהבאות. לופת הינך את עצמיותך הרוחשת כאן בתחתיות ארץ. מגביה כלפי מעלה, אל המקום בו שוכנים המוחין, הדעת – ומנענע. מעורר את המוח מתרדמתו, מקיץ את המחשבה הנאצלת משאננותה, ומושך כלפי עצמך קדושה, חיות וחדוות רוחניות אל תוך הלב, אל ציר המרכז של המידות וההרגשות (שם). וכך הינך מתייגע, מוליך ומביא, מעלה ומוריד. לא במקומך שבבית הכנסת. בין ר' חצק'ל לר' שכנא. רק בתוך תוכיות עולמך העשיר והרחב עד בלי גבול. עולם של פנימיות שרק הסח הדעת עושק ממך את הזכות לחיות בו.

 

 

718 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים