מה בין נר שבת לנר חנוכה

בשבת שבתוך החנוכה מאירים שני מיני נרות, אלו שתי הארות: נר שבת ונר חנוכה. סוגיה זו של נר שבת ונר חנוכה פותחת בפנינו צוהר לעניינו הנשגב של חנוכה. חג זה שלא נסדרה לו מסכת בפני עצמו, כלולה הסוגיה שלו בסוגיית נר שבת.

מה בין נר שבת לנר חנוכה?

אותו הדבר שביניהם הוא מהותו המרכזית של חנוכה. על מנת להבין עניינם של נרות החנוכייה יש להוסיף גרשיים לתיבה נ"ר. הגימטריה הזו שמספרה מאתיים וחמישים צופנת בקרבה שלושה ייחודים נשגבים, המפורסמים בשמם 'ייחוד נ"ר'. אלו הם שילובים של ששה שמות זה בזה. ג' שמות הוי-ה ולעומתם שמות אהי-ה, אלוקים, אדנ-י. הויה ראשונה משולבת באהי-ה, שנייה באלוקים, שלישית באדנ-י. בתורת הסוד שילובם של שמות מורה על חיבורן ואחדותן של הנהגות וספירות עליונות להאיר לארץ ולדרים עליה. הארות חג החנוכה צפונים בייחודים אלו.

ייחוד נ"ר מיוחד בכך שהוא מקיף את הקומה הרוחנית בשלמותה: ראש, תוך וסוף. שילוב שני השמות הראשונים מעורר ייחוד במדרגות המוחין, הראש והמחשבה. השילוב השני כנגד התעוררות קומת ההרגשה, המידות והלב. חיבור שני השמות האחרונים מורה על ייחוד בדרגת המעשה, הרגלים והעשייה.

הארה נשגבה ושמה נ"ר

בשבת, ביום טוב ובחנוכה מדליקים נרות. מהו נר?

נר הוא חיבור של כלי ואור. הלהבה נתפסת בפתילה ומאירה. זוהי מעין בבואה להתגלותה של הארה רוחנית. כעין נשמה המתקיימת בגוף. הארה שכזו היא נס בפני עצמו. וכאן ניכר חילוקו של נר חנוכה מנר שבת.

הנרות הללו, של שבת וחנוכה, שניהם מורים על ייחודים עליונים והמשכת קדושה. אולם בעוד ובשבת השכינה מתעלה אל העולמות העליונים ומקבלת שם את הארת הנ"ר – הרי שבחנוכה יורדת הארת נ"ר כלפי מטה, מתחת לעשרה טפחים, ומאירה לשכינה הקדושה במקום הארציות ובתחום ימי החול.  לפיכך אין הגבלה הלכתית לגובה הנחת והדלקת נרות השבת. מה שאין כן בנר החנוכה שאין להניחו למעלה מעשרים אמה. משום שמשם ולמעלה "לא שלטא ביה עינא". נר חנוכה צריך להאיר דווקא כאן בתוך גבול הארציות, במקום בו שולט המבט והארצי של אדם. בכך מתייחדת הארת החנוכה מכל חג ומועד.

במעגל השנה ישנם ימי חול, שבתות, חגים וזמנים. אין ימי החול כיום השבת. אין חג זהה לחברו. השינויים לפי עניין ההארות. לכל מועד הארה מיוחדת, ובכל זמן נמצאים אנו במקום רוחני אחר. למראית עין דירתנו של חול היא דירתנו של שבת. אך אין זה כך. ביום חול אנו כאן למטה, בשבת מיקומנו משתנה. העולמות עולים, המקום מתרומם, אנו שרויים למעלה ממקומנו הרגיל. גם חנוכה חג הוא, אך שונה.

חג החנוכה כאן הוא, ולא למעלה בעולמות עליונים. שמונת הימים הללו ימי חול הם, אפילו לא חולו של מועד. ובכל זאת עם רדת החשכה נוטל יהודי את חנוכייתו, שמנו, ופתילותיו. מברך ומדליק, ואור הגנוז יורד ממרומי מרומים, נוחת על פתח הבית ועל אדן החלון, ומפציע סביבו אור יקרות. חג זורח בנרותינו. זהו חידושו של חנוכה.

נר שבת דולק במרומים. במקום אליו אנו עולים אחרי הכנה ראויה. נר חנוכה דולק כאן. שניהם נרות. בשניהם מאירים ודולקים שלושה ייחודים נשגבים. ובכל זאת שבת מזמינה אותנו להתעלות לפסגתה. ואילו חנוכה יורד אלינו, מבקר אותנו במקומנו. משום כך מותרת ההנאה ועשיית השימוש באור נרות השבת, ואילו נרות חנוכה "אין לנו רשות להשתמש בהם". נר של שבת אינו דולק כאן, אין סכנה שהקליפות יאחזו וייהנו ממנו. נר החנוכה שרוי כאן, אילו תישלח יד ליהנות ממנו הנאה של חולין, עלולה הקליפה לינוק חלילה מאורו.

חנוכה – שבת במלבושי חולין

שמונת הנרות מזריחים את אור הנס המופלא. ומה היה אותו הנס? שנמצא פך קטן של שמן חתום בחותמו של כהן גדול. הסביבה מוכת טומאה. מעבר לחורבן הגופות מאיים על שארית ישראל חורבן בלתי נראה לעין – חורבן הטומאה. המציאות לאחר ניצחון בית חשמונאי, מציאות בלתי מוכשרת היא. הטהרה נעלמת והדרכים הרוחניות הרגילות שהיו מצויות בזמן הבית, אינן. בעיצומה של המהפכה מתגלה פך קטן של טוהר. הארת החנוכה יורדת למציאות שכזו. היא מביאה חג אל קרקעית הגלות. חנוכה הוא שבת בלבושי חולין. פלא!

על פי תורת הסוד, המנורה, נרותיה, וכל פרטיה, אפופים רזין עליאין: הכלי ובו השמן, הפתילה, שזירתה והשחלתה בנר. הדלקת האש והצתת הפתילה בלהבה. כל פרט מן הפרטים עמוס כוונות ועניינים. הינך מחזיק בידך את נר ה'שמש', מברך, ומשפיל ידך אל הנר. הרכנת היד ממשיכה בעקבותיה הארה עליונה ומתפיסה אותה בפתילה. זמן ההדלקה עם רדת הלילה. בזמן הזה 'יורדת' השכינה הקדושה אל העולמות הנמוכים. כוונתנו, להביא את ההארות הללו בעקבותיה, עד מקומה ממש.

כה נשגבת היא ההארה שאין ביכולתה להחזיק מעמד כאן באוויר העולם יותר מגבול "עד שתכלה רגל מן השוק". 'שוק' רומז לעולם העשייה. 'רגל' היא גימטרייה של שני השמות הקדושים בייחוד הראשון משלושת ייחודי נ"ר. ובכן, אותה מחצית השעה המסוגלת, היא פרק הזמן בו מאיר בעולם 'רשימו' מהארת נ"ר העליונה. עד שתכלה אותה רשימה של קדושה, זהו שיעור זמן הדלקת הנרות.

(עי' כוונת החנוכה בשער הכוונות, פרי עץ חיים שם, של"ה הק' מסכת תמיד, פרק תורה אור ה'. ליקו"ה או"ח שבת ו')

973 סך כל הצפיות 2 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים