לעשות חיל – כוונות קריאת שמע (פרק שביעי)

בס"ד

 

החלק הבא בכוונות קריאת שמע מכניס אותנו לסוגיה יסודית מאוד ברוחניות ובעבודת הבורא. מהיכן לוקחים את הכוח לבקש מבורא עולם כוח. נסביר זאת:

אחד מכללי היסוד של צורת ההשפעה הרוחנית קובע שהתחתון והעליון תלויים זה בזה. התחתון מושפע מהעליון אבל העליון כבול לתחתון, משום שבלעדיו אין שום דבר שיכול לגרום לו להשפיע.   תלות זו יוצרת לכאורה מבוכה: מכיוון שהעליונים מחזיקים ברשותם את ברזי השפע, ומאידך הם תלויים בתחתונים שיעוררו אותם להשפיע, מה יעלה בגורל המציאות אם התחתונים אינם כשירים לעורר עליונים?  זה המצב בגלות. בעקבות החורבן אין כוח בתחתונים לעורר כראוי את העליונים, ולפיכך הייחוד העליון אמור לכאורה להיפסק ומעין השפע להתייבש חלילה.

נתרגם את המושגים לשפת קבלה: אנו שואפים לייחד בתפילתנו קודשא בריך הוא ושכינתיה. דרושים לשם כך מוחין דגדלות הניתנים להשגה רק ממקור עליון יותר, מאבא ואימא. ולכן לפני תפילת שמונה עשרה קוראים את שמע, בה גנוז ייחוד עליון של אבא ואימא. אולם את הייחוד הזה מסוגלים לעורר רק מלמטה, משום שהתחתון יעורר את העליון. דא עקא שלאחר החורבן אין בכוחם של התחתונים לעורר ייחוד בעליונים, ואנחנו לא נדע מה נעשה. כאן נצרכת סוגיית שני הייחודים – הפנימי והחיצון. סוד זה מגלם את נס קיומנו הרוחני.

ייחוד דלא פסיק

קודם לעצם הסוגיה במילים פשוטות. חכמים בגמרא דרשו: "נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה", הכניסה בירושלים של מעלה היא ביטוי לקיומו של הייחוד העליון. הצהרה זו מבהירה שהשלמות לא תושג למעלה קודם שהיא תוגשם למטה, והמשמעות היא שכיום, כאשר המציאות התחתונה חסרת שלימות, גם למעלה יש כביכול פירוד. מאידך מופיע רבות בזוהר (ח"ג, ס"א ע"ב אדר"ז) שהפירוד קיים רק למטה, למעלה האחדות והדבקות שוררים באופן תדירי, כנרמז בפסוק "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" הכוונה למקור ההשפעה שאינו מש לעולם מאת הגן. לפיכך ננקט הפועל "יוצא" בלשון הווה. תמיד הוא יוצא ומרווה את הגן.

רבינו האר"י מלמד שאין זו סתירה, בפרצופי אבא ואימא מתקיימות שתי בחינות של ייחוד – פנימי וחיצוני. הייחוד החיצון תמידי ואינו נפסק לעולם, לגביו נכון תיאורו של הנהר היוצא מעדן להשקות תמיד את הגן. הייחוד הפנימי אינו תמידי, הוא נפסק לעיתים ורק בפעולה יזומה ניתן לשוב ולחדש אותו. עליו נאמר התנאי של לא אבוא בירושלים של מעלה עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה.

נרד לעמקם של דברים. ייחוד החיצוני חלוש יותר מהפנימי והוא נחשב מקור השפע והקיום של המלאכים והעולמות. ייחוד הפנימי מעולה יותר, הוא המקור לבריאתן ופרנסתן של נשמות חדשות. הייחוד החיצון מבטא למעשה את הרצון העצמי של האינסוף ב"ה לקיים את עולמו גם מבלי שיתוף הפעולה מצד בני האדם. השי"ת מקיים את המציאות משום שהוא חפץ בה. הרצון הזה עומד מאחורי צינור השפעה בלתי תלוי, המפרנס ומקיים את המציאות אף בלי יוזמתם של המקבלים. הוא מסוגל להזין את המציאות אך לא לחולל נשמות חדשות, לשם כך דרוש כבר ייחוד פנימי אותו ניתן לעורר רק ביוזמתם ושיתוף הפעולה של התחתונים.

בין מלאכים לבני אדם

שתי צורות ההשפעה הללו מחוללות את ההבדל שבין אדם למלאך. המלאכים קרויים "עומדים" ואילו בני האדם נקראים "מהלכים". בעולמם של מלאכים אין בחירה, מאידך אין גם אפשרות להעפיל מדרגה לדרגה. מלאך קבוע במקום שניתן לו. בעולם של אנשים יש בחירה, ומשמעות הדבר שאפשר ליפול ולשגות, אך גם השמים פתוחים וניתן להעלות מעבר למקומך. ההבדלים הללו קשורים לאופן בו מופיע השפע הרוחני בעולם המלאכים לבין הצורה בה הוא מתקבל בעולמם של בני אדם.

מלאכים מתקיימים במציאות רוחנית גבוהה ונקייה, לפיכך די להם במזון שמקורו בייחוד החיצון. השפעה זו, בעולם המלאכים, מתקבלת בבהירות ולא מותירה מקום לשגיאות. יודע המלאך מי מזין אותו, וחרד מרוממות נוכחותו. אולם כאשר שפע זה יורד אל העולמות התחתונים, מפאת בהירותו וריבוי אורו הוא לא יוכל להופיע כאן אלא כהתנוצצות בעלמא, בבחינת רמז והבזק אור. וזה בדיוק מה שיוצר בעולמו של האדם את הבחירה. מלאך ניזון מרוחניות ברורה שלא מותירה אפשרויות שונות לבחירה. בעולמו של אדם מזון זה מופיע בהעלמה גדולה, כשהוא מותיר מרחב רב לתהיות וספקות, מה שמזמין את הבחירה. מה אמור לעשות אדם עם מזון רוחני מתעתע שכזה?

האתגר הוא להשתמש בשפע החיצוני כדי לעורר יחוד פנימי. נסביר זאת: לכשנתבונן נבחין בשני סוגים של משאבים. יש את הקיים זה מכבר, בחינם, ומבלי שעשינו משהו להשגתו. ויש דברים שהושגו על ידי מאמץ והשתדלות. המשאב הראשון קיים סביבנו כל הזמן ועל פי רוב איננו מבחינים בו. העולם מלא באוצרות טבע ומזון. אדם שעושה שימוש נכון והגון באוצרות החינם יפיק באמצעותם דברים נפלאים. הוא ייצר ימציא ויועיל לעולם. ההבדל בין שפע החינם לבין התנובה שהופקה באמצעות השתדלות האדם, ברור: שפע החינם אינו מותאם במדויק לצרכיו של כל אדם. לעומת זאת התוצרת שאדם מפיק לאחר מחשבה ומאמץ, מותאמת לצרכיו ומהונדסת לפי צורך השעה. הראשון שפעל כך הוא נח; כל העולם ניזון מן ההפקר וחי את חייו מבלי להתערב בטבע ולהועיל לסביבה. נח שהמציא את המחרישה, הביא לעולם יצירה מקורית ופנימית יותר, פרי מחשבה ושימת לב. הוא מצא עצה לתועלת האדם. זהו משל לרעיון רוחני נפלא.

שפע של מסירות נפש

קיימים שני סוגים של רוחניות; מה שמקורו בייחוד חיצוני אינו דורש מסירות נפש, הוא קיים ממילא ביקום. אולם כדי להביא יבול רוחני פנימי יותר, נדרשת נקיטת פעולה ומסירות נפש. מה חסר ברוחניות החיצונית שמכריח אותנו לחתור אל המקור הפנימי? כפי שנראה מתוך המשל הגשמי, שפע חיצוני לא מסוגל לספק עצה ממשית, הוא מזין באופן כללי ומותיר בידך את הבחירה. כל עוד לא השגת באמצעותו שפע פנימי, יתכן מאוד שהוא יתפזר ולא ינוצל לעולם. הבה נתבונן:

אנשים לפני המצאת המחרשה פעלו עם הקיים, חרשו באצבעותיהם. אבל נח הצדיק אינו מסתפק בקיים, משום שמה שקיים עדיין לא מותאם במדויק לצרכי האדם, הוא מתייגע וממציא את המחרשה. בהעתקה לרוחניות המשמעות היא שהצדיק לעולם אינו מסתפק בחיות שהושגה בחינם, הוא חותר תמיד פנימה, לדלות מהמעמקים עצה פרטית, מזון מיוחד ומדויק יותר. זה נקרא "להביא מוחין". המעבר הזה, מתזונה חיצונית למזון פנימי, עומד במרכז הסוגיה שלנו. מטרתנו היא לעשות שימוש בשפע של יחוד חיצון כדי לעורר יחוד פנימי יותר. יש למהלך הזה דוגמה מובהקת בטבעי הטבע האנושי.

אדם הרי "ניזון ועושה". הוא צורך מאכלים שמזינים אותו ומעניקים לו כוחות, ואת הכוחות הללו הוא מוציא בעבודה שמפיקה תוצאות מבורכות. ברור לנו שבמעשי ידיו מולבש גם המזון שהזין אותו ואִפשר לעשות את החיל הזה. מה שאירע כאן הוא, שהמזון הפך באמצעות מלאכה ומאמץ לתנובה חדשה. המשל הזה מסביר את פעולת העלאת מ"ן; כדי לעורר את העליונים להביא לכאן משהו חדש, עליך למסור להם את השפע הישן שהפך והיה חלק מעצמך. כלומר עליך למסור את עצמך, את נפשך. בתמורה ירד לעולם שפע חדש ומקורי יותר.

אם כן יש לנו שלושה שלבים: תזונה משפע חיצוני, מסירות נפש שתכליתה לעורר רצון עליון, יחוד פנימי שהוא מקור לשפע חדש ופנימי. שלושת השלבים הללו מרכיבים את הפסוק הראשון שבקריאת שמע. המילים "שמע ישראל" מגלמות את השלב הראשון – שפע מייחוד חיצוני. באמצעות המילים הללו מתקבלים כוחות עליונים שמקורם בייחוד החיצון, משאבים רוחניים אלו נועדו לאפשר לנו להביא לעליונים משהו שתמורתו ניתן יהיה להעניק לנו שפע פנימי, מוחין, נשמה, התחדשות.

צדיק אוכל לשובע

לאורן של הקדמות אלו תוסק ההבנה הבאה: כל ההבדל בין צדיק לרשע ובין עובד ה' לאשר לא עבדו. גם כל ההבדל בין ישראל לעמים ובין עולם הזה לעתיד לבוא, מסתכם ברעיון הזה – עד כמה נעשתה השתדלות להמיר שפע חיצוני בשפע פנימי. ובשפה פשוטה: המציאות מושפעת תדיר במזון חינם, כוחות חינם והשראה חינמית. הרשע מסתפק בתזונת הפקר. הוא ממלא כריסו ודי לו. הצדיק אמנם אוכל לשובע נפשו, אולם "לשובע" דייקא. משום ששביעה היא תוצאה של הסתפקות, כלומר הצטמצמות. מבחינה רוחנית השפע הוא אור. רמז. בת קול: "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב" העולם מלא ברוחניות אבל אין מי שיאזין לה. קול ילבש משמעות רק לכשיצטלצל על אוזן שומעת, שאם לא כן הוא יתפזר באוויר. השפע הרוחני הוא קול, אם לא אוספים אותו לתוך מעשים ומלבישים אותו במאמצים, הוא נמוג. האנשים שאוזנם כרויה לקול ה', משתדלים לגמול לכל רמז או הבזק אור בהיענות מהירה. בבחינת "משכני אחריך, נרוצה". אתה מושך אותי מעט מלמעלה, ואני גומל לך בריצה.

ככל שאדם מסגל דריכות וגומל לכל הארת פנים ולכל רמז של אמונה במאמץ, אפילו מאמץ קל, הוא זוכה להמיר מזון חיצוני במזון פנימי. שפע שמקורו בייחוד פנימי יהיה תמיד מדויק ומכוון יותר, הוא יופיע בצורה בהירה ומדויקת. למעשה הוא יבטל את הבחירה. וזה החילוק בין צדיק לבין מי שעדין אינו כזה. גם העולם של משיח יהיה שונה ומואר בעיקר בזכות העניין הזה; יהיה בכוחו של משיח למסור נפש עבור כל עם ישראל, ולתרגם את כל מאגרי המזון החיצוני בשפע חדש של מזון פנימי. לפיכך תהיה לו עצה טובה לכל יהודי ועצה טובה לתחלואי הגלות.

כשאנו מצוידים בהקדמות אלו נעבור בעז"ה בשבוע הבא לחלק הכוונה.

(עפ"י שעה"כ דרושי קריאת שמע ו', ליקו"ה תחומין ה', שער הכללים פרק יג).

כוח לעלות מ"ן – הייחודים הם מקור השפע, והסדר הוא שהעליון משפיע לתחתון. אך לשם כך דרוש התחתון לעורר את ייחודו של העליון ובכך להזמין את השפע. ההתעוררות הזו שהמקבל מעורר אצל המשפיע נעשית באמצעות מ"ן (מיין נוקבין), אולם גם כדי לחולל התעוררות שכזו דרוש המקבל לכוח – כוח להעלות מ"ן. יכולת זו ניתנת לו גם כן מהעליון, מייחוד חיצוני שאינו דורש את השתדלותו של המקבל. 

4397 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
1 תגובה

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים