"כתר יתנו לך" – על ספירת כתר ומהותה

 "אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן,

הַשֵּׂכֶל הַנֶּעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן,

עִלַּת הָעִלּוֹת מֻכְתָּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן,

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ"

ספירת הכתר היא ראשונה מעשר ספירות. סידרנוה באחרונה כדרך שמניחים את הכתר על הראש באחרונה. זו באמת ייחודיותה של ספירת הכתר, המקובלים מבחינים בין תשע הספירות שמחכמה ועד מלכות, לבין ספירת הכתר הניצבת על גביהן. כשם שהכתר אינו בתוך הראש, אלא מונח על גביו – כך ספירת הכתר איננה כמו שאר הספירות. היא שרויה מלמעלה. הכתר הוא מעין כוח היולי, ממוצע. מחציו ומעלה הוא קרוי 'עתיק' מלשון נעתק ונבדל, הכוונה שהוא נכלל באין-סוף. מחציו ומטה הוא קרוי 'אריך אנפין' וזוהי מדרגה נמוכה יותר המקושרת עם שאר הספירות.

כתר – המתן לי

הכתר הוא המקור הקדום של כל ההוויה וממנו יצאו כל שאר הספירות. כידוע, בעשרה מאמרות נברא העולם. המאמר הראשון הוא תיבת "בראשית", כנגד ספירת הכתר. מאמר זה נחשב 'מאמר סתום', משום שלא נכתב בפירוש מה נאמר בו. הרמב"ן בתחילת ספר בראשית מבאר את עניינו של המאמר הסתום ומלמד שבתיבת בראשית כלולות וגנוזות כל שאר המאמרות ונמצאו שם בהעלם כל כוחות הבריאה העתידים להיבראות. תשע המאמרות המפורשים, פירטו והוציאו מהכוח על הפועל את הפרטים השונים שהיו כלולים במאמר הראשון, כל אחד למינו ולסוגו. זה עניינו של הכתר – כוח קדמוני הכולל בתוכו את כל ההשתלשלות שתבוא. הדבר ניכר גם בכוחות הנפש. הכתר הוא הרצון, פנימיות הכתר הוא התענוג. הרצון הוא ההתגלות הקדמונית ביותר של כל פעולה ועשייה. כאשר המעשים מצויים עדיין ברמת הרצון, הם אינם גלויים לעין ואינם נפרטים לפרטים נפרדים. הכל נכלל ברצון אחד. לאחר מכן באה ההפרטה והעשייה. הרצון, בשונה משאר כוחות הנפש, אינו שרוי באיבר מיוחד. הוא מתפשט בכל הגוף כמו ספירת הכתר המקיפה את כל הספירות.

משמעויות שונות סובלת התיבה 'כתר'. ראשית יש כאן לשון הַקָפָה, כמו 'הכתרה' או 'כותרת' דהינו הקפה וסיבוב. הכתר מסובב ומקיף את הראש.  לעתיד לבוא נאמר על הצדיקים שיהיו יושבים "ועטרותיהם בראשיהם", הכוונה שישיגו אז את ההשגות שנחשבות כיום בלתי מושגות, כלומר את השגות הכתר. כתר גם מלשון המתנה, כמו: "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ" – המתן לי מעט ואראךּ. מכיוון שכל מהותו של הכתר היא היותו בלתי מושג, נבדל, נעתק – ממילא ההתקשרות עם מדרגת הכתר היא באמצעות המתנה וציפייה. שם הכתר, 'א-ה-י-ה', מורה אף הוא על העניין כמפורש בזוהר "א-ה-י-ה, דא אנא זמין למהווי", כלומר אני מזומן להתגלות ולהיות. ספירת הכתר מורה על הכנה להתגלות בשאר הספירות, אולם הכתר כשלעצמו מבטא העלם, הסתרה של קודם ההתגלות.

איה מקום כבודו

זיהוי נוכחותו של השי"ת במציאות, מבוטא בפסוקים בשני אופנים מנוגדים לכאורה: כתיב "מלא כל הארץ כבודו", היינו ששכינתו שרויה כאן וממלאת את הארץ בנוכחות ההשגחה וגילוי אלוקות. וכתיב "איה מקום כבודו", מלאכים שואלים זאת. כלומר מקומו נעלם ונסתר אף מעיני מלאכי רום. תרתי דסתרי? מלמדים הצדיקים שאלו שני אופנים של גילוי אלוקות. יש היבט של "ממלא כל עלמין" ולעומתו בחינה של "סובב כל עלמין". על ההתגלות שבתוך העולמות נאמר "מלא כל הארץ כבודו", ואילו על המציאות האלוקית המקיפה את העולמות מבחוץ נאמר "איה מקום כבודו". 'איה' זו שאלה, שאלה גבוהה. היא נחשבת לקריאה הנשגבת ביותר שנברא יכול לפנות באמצעותה לבוראו. בשבת, בקדושת 'כתר' של מוסף, אנו מזכירים את שאלת המלאכים "איה". האריז"ל מלמד שבתיבות אלו מתעלה השכינה באופן מופלא, עד כדי כך שאפילו מלאכים מתמיהים ושואלים 'איה', איך ולהיכן התעלתה כך. צדיקים מלמדים שהקריאה 'איה' מיוחסת למאמר בראשית הסתום. כאשר יהודי שרוי במצב של חושך וחוסר בהירות, הוא יכול להתקשר לאלוקיו דווקא מתוך מדרגת הכתר שעניינה העלם והסתרה. הוא יכול רק לשאול ולבקש 'איה'. כה מסוגלת הקריאה הזו שהיא נחשבת כהעלאת קרבן עולה, כנרמז בכתוב "ואיה השה לעולה" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן יב).

כתר מלכות

קשר מיוחד שורר בין ראש הספירות לסיומן. ספירת הכתר היא הראשונה והמלכות אחרונה. דווקא בשל כך מקושרת המלכות במיוחד בכתר. המלכות שבעולם העליון הופכת להיות כתר בעולם התחתון ממנו. בדרכי הנפש, האמונה נמשכת מהרצון העליון, והרצון משפיע ומתבטא בעיקר באמונה פשוטה.

יש בעובדה שהכתר הוא ראשון ועליון לכל הספירות, גם ביטוי הפוך – דווקא בשל היותו כה קרוב אל מקור האור וכה משויך לאינסופיות, נחשב הכתר לחשוך כביכול. כלשון התיקונים "כתר אוכמא איהו". בספרים דנים רבות בעובדה שהכתר דווקא משום קרבתו למקור האור, נעלם ונסתר ואף שרוי במעין חשכה של עומק המושג. המשל הוא נר המפיץ את הארתו למרחוק אך סמוך אליו מקיפה חשיכה. הספירות נרמזות בד' אותיות הוי"ה, חכמה באות י', בינה באות ה' ראשונה, שש מידות באות ו' ומלכות בה' אחרונה. לספירת הכתר אין אות בפני עצמה, היא רמוזה בקוצו של אות י'. מדוע? מפני רוב העלמה. הכתר קרוי 'פלא', ופליאה היא הסתרה (שפע טל). עניין זה מקבל ביטוי גם ביחס שבין הספירות לניקוד. כמובא, ניקוד קמץ מקביל לכתר, הוא מורה על קמיצת וסגירת האור. פַתַח הוא ניקוד החכמה. מלשון פתיחה. כאן מתחילה התגלות, אך עדיין אין לה ציור, זו התגלות גולמית. צֵיירי בבינה, מלשון ציור. בבינה מצטיירת המציאות ומקבלת צורה.

הכתר אף הוא מספירות קו האמצע, אולם הוא הנעלה מכולם. עניינו רחמים מוחלטים. רחמיו כה מוחלטים שאינם מתחשבים במידת המשפט ובשאלת 'ראוי אם לאו'. לפיכך כאשר ביקש השי"ת להוציא את ישראל ממצרים, קודם הזמן, ומבלי שהיתה לנו הזכות להיגאל – הוא שלח את בשורת הגאולה בשם הכתר, א-היה. כפי שציווה את משה "כה תאמר לבני ישראל א-היה שלחני אליכם". הצדיקים היודעים את סוד כוונת התפילות, כאשר הם מבקשים להשפיע רוב טובה על העולם, מכוונים ליבם ודעתם אל הנהגת הכתר וכדברי 'שערי אורה': "כי פעולת השם העליון שהוא אהי"ה הוא פעולת הרחמים הגמורים, והוא השם המטיב והנותן מתנת חינם ומרחם שלא מצד הדין אלא מצד הרחמים הגמורים" (שערי אורה, השער העשירי).

 

1527 סך כל הצפיות 2 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים