כלות הנפש או כיליון – סודות פרשת התמיד

שני כוחות קיימים בעולם, זה לעומת זה. כוח הכיליון המכלה ומתליע הכל, ולעומתו כוח ההתחדשות המחייה ומרענן ארץ ויושביה. פרי נאה גדל על עץ, מבשיל ועוטה מראה טעם וריח. לאחר זמן הוא מזקין. קמטים עולים בו, צבעו דוהה. פג ריחו וסר טעמו. בסופו של דבר מתליע. התולעים מכלים את הנבראים שבא זמנם. תולעת נבראת מהבשר המת, אוכלת אותו ואובדת מן העולם יחד עימו. בכל יום, מלמד רבינו האריז"ל, מתעורר בעולם כוח של כיליון. הוא ניעור עם שחר, ושמו תול"ע.

הבלאי והריקבון נוצרים בעקבות כוחות הקרויים עש ותולעת. על אומות העולם נאמר: "עש יאכלם", וכדברי המפרשים שאלו מיני תולעים האוכלים ומכלים את הבגדים. העש והתולעת על פי פנימיות הם מיני קליפות שתכליתם לכלות את הבריאה כדרך שהעש והתולעת מרקיבים ומבלים את הבגדים. וכך נאמר ברשעים: "כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה" (ישעיהו ס"ו כ"ד). כך גם בעניין הריקבון הנאחז בעצמות המת שאף הוא תוצאה של הידבקות הקליפות בגוף, כדכתיב "רקב עצמות קנאה" (משלי י"ד ל'). שהקנאה היא שמרקיבה העצמות.

תולעים רוחשים במקום הרקב. הריקבון הוא שמכלה את הבריאה, מפרק את החומר ומפוררו ליסודותיו עד אובדן צורה. הרפואה לקליפת התול"ע גנוזה באותן אותיות, כשנהפוך את סדרן. אל תקרי תול"ע אלא עול"ת – עולת התמיד.

שני כבשי התמיד שהוקרבו בבית המקדש, אחד בבוקר והשני בין הערביים, תכליתם לטהר את עולם העשייה מכוח הריקבון והכיליון של קליפת תול"ע. משום שכנגד כוח הכיליון שבסטרא אחרא, יש בקדושה כוח מופלא של חסד והתחדשות הקרוי תול"ע. בטרם נבוא בסודו של קרבן התמיד, עלינו להבין מעט את עניינה של התולעת מצד הקדושה.

בעם ישראל נאמר "האמונים עלי תולע" (איכה ד'), כלומר מגודלים בבגדי צבעונין, בגדים יקרים. התולעת כאן היא לשבח. "אנשי חייל מתולעים" (נחום ב'), גם כאן לשון שבח. התולעת מיוחסת גם למהותם הפנימית של ישראל "אל תראי תועלת יעקב" וכדרשות חז"ל על אותה תולעת שאין כוחה אלא בפיה, כך ישראל כוחם בפיהם, בתפילה. גם דוד המלך המפליא במעשי גבורה בשדה הקרב ומתעדן בענווה וביטול בעסק תורתו, נמשל בפי חז"ל לתולעת, שמתקשה כעץ ומתעדן כתולעת. התולעת אם כן נושאת משמעויות לכאן ולכאן. וזה בדיוק עניינה – כוח שיש בו טוב והיפוכו. קרבן התמיד מכריע אותו אל צד הקדושה.

גם בקדושה לתולעת משמעות של כיליון, אלא שאין זה כיליון של חורבן אלא אמצעי לדבקות ושיבה אל המקור. בבחינת כלות הנפש. התולעת שלא בקדושה מתליעה את הבריאה ומחריבה את קיומה. תולעת שבקדושה אף היא באה מצד הגבורה והביטול, אך עניינה הוא 'חסד שבגבורה', לקמן נרחיב. בכל יום מבקשת הבריאה לשוב אל שורשה ולהתחדש. השיבה אל השורש כרוכה בביטול החומריות, ולשם כך היו מעלים על גבי המזבח שבבית המקדש מדי יום קרבנות. קרבן מלשון קרבה. ההקרבה היא מעשה של קירוב החומר אל השורש שברוח. אין החומריות הכבידה מסוגלת להתרומם לשורשה אלא באמצעות כוח עליון שיופיע עליה, יאכל אותה, ויבטל את מוסרות החומר ויעלה את קיומה לנחת ולרצון. אודות כוח הכיליון דקדושה נאמר "כי הוי"ה אלוקיך אש אוכלה". גם השכינה קרויה על שם כך 'תכלת' – דאכלא כלא', שאוכלת ומכלה את הכל. זהו סודו של אריה האש הרובץ על גבי המזבח ('עמק המלך' שער י' פרק ו'), האוכל ומעלה הקרבנות לעילא. היום זוהי התפילה שבפה. כנגד תולעת המרקיבה והורסת בכוחה שבפה, גם לנו כוח בפה. כוחה של תפילה ודביקות.

מה בין תולע המתליעה לתולע שבקדושה? היפוך האותיות, עול"ת – עליה וכלות הנפש. עולת התמיד היא הדרך שהחומר עושה בחזרה, מחומריות לרוחניות. היפוכה של זו הדרך היא הרקבוביות. ריקבון הוא האופן בו שפע רוחני של חסד וטוב, הופך למיאוס וכליה. זהו תהליך של הסתאבות הקשור בשמם של רשעים שתולעתם לא תמות. כי אכן השימוש בשפע שלא על מנת להשיבו לתכליתו שבקדושה, הוא המזמין והבורא מתוכו עצמו את הקלקול, הרקב והתולעת. כדרך בשר המת המעלה תולעים. צדיקים לעומת זאת, המקדשים את חומריותם ומשתוקקים בכלות הנפש להשיב את חומריותם לשורשה, נאמר בהם "אף בשרי ישכון לבטח" (תהילים ט"ז ט') – אין לרימה ותולעה שליטה בהם.

מדי בוקר, מלמד האריז"ל, מתעורר בעולם חסד שלא מצד הקדושה, עליו נאמר "חסד לאומים חטאת". חסד זה מבקש להתליע את העולם בשפע מדומה. זהו האופן בו נעשה שימוש בשפע שלא כראוי. כך אירע למותרי המן מיום ליום – "וירום תולעים". נטילת שפע רוחני שלא באמונה, בורא ממנו תולעים. תיקונו הוא באמצעות עולת התמיד, ובימינו בקריאת פרשת התמיד.

רמז בשמות הקודש

תפילת 'אנא בכוח' המיוסדת על שבעה קבוצות של שש תיבות כל אחת, היא שם קדוש הקרוי 'שם בן מ"ב אותיות' (נרחיב אודותיו בפרקים הבאים בעז"ה). ראשי התיבות של השורה הראשונה – אבגית"ץ – עולים בגימטרייה כמניין 'תולע'. משמעותו של שם זה הוא 'חסד', אך התפילה כולה (שם מ"ב) מיוחסת לצד הגבורה. נמצא ש'תולע' שבקדושה משמעותו חסד שבצד הגבורה. כי אכן הוא כוח של כיליון אך פעולתו היא חסד. גם השם האחרון היוצא מששת התיבות הרמוזות בר"ת שקוצי"ת עולה בגימטרייה 'תולעת'. השם הזה הוא כנגד מלכות, מידת האמונה. לאמור, אמונה היא לעשות עצמו תולעת, כדברי נעים זמירות ישראל "ואנכי תולעת ולא איש". בספרי הקודש מבוארת כאן עצה נפלאה: רצונך להינצל מקליפת 'תולע' המכלה ומרקיבה – שפיל לסייפא דקרא, ועשה עצמך תולעת. ביטול. שפלות. זה יהפך לך את התולע לחסד ושפע (עי' ליקו"מ כ"ח).

(ע"פ שער הכוונות דרושי תפילת השחר ג').

659 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים