כור ההיתוך – רקע קבלי להגדה של פסח

בפסח חוגגים חירות וגאולה, אולם יציאת מצרים גופא מלווה את היהודי כל ימיו, היא מגדירה את מהותו. בעיצומם של ימי ההכנה לפסח, ננסה לפרוס מעט רקע מאחורי ענייני דיומא.

מלמד רבינו האר"י כי גלות מצרים וגאולתה הינם תוצאה והמשך מחטא עץ הדעת. הנפשות שירדו לגלות מצרים ושועבדו שם משך רד"ו שנים, הן אותן ניצוצות שנולדו באופן בלתי מתוקן בעקבות החטא, לאחר מכן התגלגלו בבני דור המבול, שבו והופיעו בדור ההפלגה עד שירדו מצרימה לבוא שם על תיקונם. מצרים קרויה 'כור ההיתוך' על שום ששם הותכו וצורפו הנפשות הבלתי מתוקנות מהסיגים והפסולת. נמצא שהגלות רפואה למכה. בכתבים נמשלים בני ישראל המשועבדים במצרים לזהב הנוצר בבטן האדמה מעורב בסיגים, וכשחפצים להפיק ממנו זהב טהור, יש להכניסו לכבשן ולהתיכו עד זיקוקו שבעתיים. זהו סוד הירידה למצרים.

שיעבוד וקטנות                     

הגלות נושאת שני סמלים עיקריים: שיעבוד וקטנות, והא בהא תליא: הקטנות גורמת לשעבוד, ונגרמת בעטיו. הדברים יורחבו להלן אך קודם לכן עלינו להבין מי היו המשעבדים. מצרים, מלמד האריז"ל היא סוד 'מיצר הגרון'. רוצה לומר כפי שבקומת האדם חיבורו של הראש אל הגוף באמצעות הצוואר והגרון, ובמקום זה תלויים חיי האדם, כך ברוחניות יש בחינה של 'מיצר הגרון', במקום זה מתרחשת למעשה גלות מצרים. מיצר הגרון קרוי גם 'מעבר יבוק' דרכו 'עוברים' ויורדים המוחין אשר בראש ומתפשטים בגוף. מכיוון שהגרון משמש מעבר בין ראש לגוף ומפני שהמקום צר, זוהי נקודת תורפה. החיצוניים המבקשים לינוק וליהנות משפע המוח והקדושה, נאחזים שם ואם מצבן הירוד של הנפשות מאפשר זאת, הרי שהם מצליחים לגזול לעצמם את שפע מוחין. המשמעות הרת אסון. כדי למנוע מכוחות הקליפה להטות לעצמם חלילה את מעין המוחין, עשה המאציל העליון בחכמתו ומנע מהשפע להתפשט מטה. באין מוחין הרי ההנהגה שרויה בקטנות, בלי אור ובהירות. אך מצב זה הוא הרע במיעוטו שאילו ימשכו המוחין והחיצוניים יהיו ניזונים מהם, הקלקול יגדל לאין שיעור.

פרעה ושריו הם כוחות הקליפה האחוזים בגרון. פרע"ה אותיות הער"ף על שום אחיזתו בעורף. הוא ושלושת שריו, המשקים והאופים והטבחים, נאחזים בשלושת צינורות השפע העוברים לאורך העורף והגרון – קנה וושט וורידים. בקנה הנשימה, רוח החיים. בוושט המאכל והמשקה ובוורידים הדם. על כך זועק דוד המלך 'נחר גרוני'. משמעות אחיזה זו היא התגברות תאוות אכילה ושתייה ודברים בטלים. שיעבוד הגופים במצרים הוא אפוא ביטוי למצבו הרוחני של העם, הראש שהוא משכן המוח והחיות מנותק מהגוף היורד ומשתעבד לפרעה ושלושת שריו. נמצא ששני הנושאים תלויים זה בזה. הקטנות כאמור גורמת לשעבוד ונגרמת כתוצאה ממנו, כדי למנוע יניקה גדולה יותר.

יציאת מצרים היא למעשה ההיחלצות ממייצר הגרון, כלומר היחלצות המוחין שהיו מנוּעים מלרדת ולהתפשט בגוף, והתפשטותם המחודשת בגוף ובקרב נשמות ישראל. איך התאפשרה לפתע התפשטות והחירות? זהו סודו הפלאי של חג הפסח – גדלות פתאומית שלא בהדרגה. נרחיב אודותיה במאמר הבא בעז"ה.

תשביתו שאור מבתיכם

עניינו המרכזי של החג הוא ללא ספק ציווי השבתת חמץ ושאור. בפסח הכל קשור למוחין. חמץ אלו מוחין דקטנות. מאי משמע קטנות? על פי פשוטו זהו שכל נמוך ופשוט. כאן המקום להבהרת המושג 'מוחין'. מוח הוא מקור החיות, הנשמה שרויה במוח והכוח הרוחני הזה מבטא מידה מסוימת של חיות או ערנות רוחנית. מנת שכלו של ילד אינה זהה לזו של מבוגר, גם ברוחניות מידות ומצבים שונים בהארה. קטנות וגדלות הם מצבי עליה וירידה של הקומה הרוחנית וההנהגה העליונה המשתקפים בהחלט גם במצבן של הנפשות, בכלליות ובפרטיות.

במצב 'גדלות' המוח מהיר, גדול, ואינו מתעכב על זוטות. בזמן 'קטנות' המחשבה יורדת לפרטים, בוחנת חילוקים ומשתהה עד להבנה מלאה. יש כמובן צורך בשני סוגי המוחין. קטנות אינה מיותרת או פסולה, היא נצרכת אלא שיש בה סיכון. מפני אותו סיכון אנו מצווים בכל משך שבעת ימי הפסח להשבית חמץ ושאור מבתינו ורשותנו. מהו הסיכון? מלמדים הצדיקים כך: מוח הקטנות יורד כאמור לפרטים, צורת הפעולה שלו היא 'חימוץ'. כמו תהליך תפיחתו של בצק, שהשאור שבעיסה מחמיץ אותה ומעניק לה טעם ומראה. כך גם המוח בקטנותו, על מנת לרדת אל הבנת הדברים, ניתוחם וההבחנה בפרטי הפרטים – הרי הוא שוהה על המושכל, מחמיץ ומבשל את ההבנה בטעם וריח. אולם, מוחין דקטנות מפני איטיותם וקומתם הנמוכה קרובים אל מדור החיצוניים. גם מחשבה 'מוחמצת' עלולה למעוד ולתפוח בהבלי עולם הזה חלילה. בשעה שפרעה ומצרים אוחזים בעורף אין פנאי למחשבות חמוצות. יציאה ממצרים תיעשה אך ורק בחיפזון. באורח נס. "כי לא חמץ".

במצוות ההשבתה והביעור, מוזכר החמץ בתורה בכמה לשונות: 'חמץ' 'שאור' 'מחמצת' 'משארת'. כל אחד מהלשונות רומז למוח ממוחי הקטנות. חמץ הוא מצב הקטנות של מח חכמה, שאור הוא קטנות מוח בינה. מחמצת ומשארת רומזים למוחי האמונה. מבחינה זו שאור קשה מחמץ, כי החמץ חמץ לעצמו ואילו השאור מחמיץ אחרים. מוח החכמה נוטה לצד הימין והחסד לפיכך חימוצו קל. מוח הבינה נוטה לצד הגבורה ומשום כך חימוצו קשה יותר.

החמץ והשאור מסמלים את כוחות הקליפה האוחזים בנפש כנאמר "פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ". לפיכך הציעו חז"ל ארבעה אופנים של ביעור: מפורר, שורפו, זורה לרוח, או זורק לים. כנגד ד' יסודות: הפירור ליסוד העפר, שריפה באש או זריקה ברוח ובמים. להבדיל ולהפריש את כוחות הרע מכל ד' יסודות (רמ"ע מפאנו). מצוותו בשעה השישית לפני השביעית. לרמוז על ביטול וביעור חמצו של יצר הרע מן העולם בסוף האלף השישי קודם האלף השביעי.

668 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים