יום הכיפורים – הסוד הכמוס של הפרקליטות

בכל כתב אישום ישנה נקודת מוצא, אם לוחצים שם במדוייק יש דרך להיחלץ מהצרה. גם לכתב האישום שלנו יש נקודה שכזו, ויום הכיפורים חושף אותה.

המשפט נמשך ללא קץ. כתב האישום איננו מרפה והתיק נעשה סבוך עוד יותר. כעת הוא מתגלגל בפעם המי יודע כמה, אל פתחו של עורך דין נוסף. קודמיו לא חסכו מאמצים, אך תוצאות של ממש מעולם לא הושגו. מבוך של ממש. עיון מעמיק בתיק, הוביל את עורך הדין הנבון להבנה חדשה ששפכה אור והובילה למוצא. מי שייצג עד היום את התיק, היה אולי עורך דין מעולה. הכיר את הנאשם, אך את כתב האישום, הפרקליטות וסגל השופטים, לא הכיר בכלל. לא ידע היכן ללחוץ, ועל איזה סעיף להטיל את כובד המשקל. לא הכיר את האינטרסים החשובים, את העקרונות ואת נקודות החולשה של הנוגעים בדבר. ללא פרטים חיוניים כל כך, אין שום סיכוי להשפיע ולו מעט על המערכת.

***

העולם בימי תשרי עומד בהיכל אדיר של בית משפט. יצורי בראשית עוברים כבני מרון. הדוממים, הצומחים, בעלי החיים והאנשים. כל מי שקיבל את חייו ומקומו בשנה האחרונה, ניצב כעת לפני מלכו של עולם במשפט. ההתייצבות מול האב הרחום, יחד עם המעשים שצברנו, מעלה בנו את הרצון הטהור ביותר. להיות בדיוק כפי שהוא רוצה. לתקן את כל אותן טעויות שגרמו לנו להיות במשך השנה רחוקים ממנו לפעמים, רדומים או עירניים בערך. שוכחים, שוגגים או מזידים.

לאמיתו של דבר, עלה בנו הרצון הזה כבר אי שם בעבר. לב יהודי צובט את בעליו מבפנים, לוחש לו שוב ושוב 'עשה תשובה'. במקום כלשהו, הדהדה בנו תמיד הידיעה שהחיים הולכים לקראת דין וחשבון. והמחשבה הזו גרמה לנו לדחות בפעם המי יודע כמה את מעשה התשובה. מדוע? משום שלא ממש ידענו איך מבצעים את הדבר הזה.

הצצה חד פעמית

ראש השנה הוא לא רק יום דין. זהו עיתוי חד פעמי בו נפתח השער, והשופט בעצמו מזמין את העומדים לדין לעיין בניירת, להציץ בתיק, וללמוד היכן בתוך כתב האישום וסעיפיו הרבים מצויה נקודת המוצא. המחווה הזה הוא חלומו של כל עורך דין ופרקליט. נקודת המוצא מכתב אישום נעוצה בהבנת התיק, בהכרה מעמיקה של מערכת המשפט, החוקה והאינטרסים המועדפים מבחינת סגל השופטים. בראש השנה, בעיצומו של הדין, בורא עולם 'פותח שער לדופקי בתשובה'. והאדם הקטן מבין סוף סוף מה עליו לעשות על מנת לזכות.

אז מבין לפתע הנברא שמכל אימת הדין וחרדת המשפט, מבקש שופט כל הארץ לחלץ ממנו רק דבר אחד, כניעה. נדמה היה לו לנברא, כאילו דורש ממנו הבורא מעשה של שלימות מוחלטת, תיקון וטהרה שלמעלה מכוחותיו. אך השופט עצמו מגלה, שאפילו שכתב האישום חמור וארוך, סבוך ונוגע לסעיפים רבים, התשובה איננה כה קשה, מהסיבה הפשוטה שהוא עצמו מעוניין בכל ליבו לסלוח לנו. האב הרחום ממתין, מצפה שרק נשכיל לגשת ולבקש בתחינה, סליחה. ותיכף הוא יושיט לנו את ימינו הפשוטה.

תענית – ביטול הרצון

על מנת שנבין כראוי את נקודת המוצא של יום הכיפורים, יש ללמוד משהו על התענית. "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם" מה טיבה של תענית – אומר הזוהר הקדוש, הכנעת הגוף והנפש. עינוי הנפש גורם לנפשות ישראל לבטל את עצמן, גופן, ומאוייהן לרצון השם. התענית תכליתה "לאכנעא ליבא לאדבקא רעותא דליבא לקוב"ה" (זהר פנחס ס"ח כמובא בדברי רביז"ל ליקו"מ סי' קע"ט). נקודת המרכז של עבודת ימי ר"ה ויה"כ היא השגת הדבקות המוחלטת ברצון השם. זה הדבר היחיד שיוכל להמתיק ולתקן כל עוון וחטא.

אף אחד מאיתנו אינו מסוגל לכפר על עוונותיו, ולתקן את קלקוליו. בורא עולם מצפה מאיתנו לדבר אחד בלבד, שנבטל את כל רצונותינו לרצונו. ברגע שנעשה זאת, הבריאה תתוקן ועיצומו של יום יכפר. עינוי הנפש, מלמד רביז"ל, הוא ביטול הרצון האישי. נפש מלשון רצון, כמו "אם יש את נפשכם" כלומר 'האם אתם רוצים'. הרצון הוא הנפש, והתענית כוללת את הנפש יחד עם הגוף ומבטלת את מאווייהם האישיים, רצונותיהם ותאוותיהם לרצון השם.

להחיות ימים מתים  

התענית, מוסיף רביז"ל לגלות, מסוגלת גם להחיות מתים. כל יום הוא בריאה, ועל מנת שהיא תתקיים יש להזין אותה. המעשים הטובים שאנו עושים לכבוד השם במשך היום, מצדיקים את קיומו, וצינור מיוחד של שפע מחייה אותו. מהסיבה הזו, יום שאיננו מנוצל למעשים נכונים וטובים, מפסיד את מזונו הרוחני, הוא ניזון בצמצום. ואם מנצלים אותו למעשים לא ראויים, יונקים ממנו ח"ו גם חיותו המצומצמת והוא מת. גוף נטול חיים נעשה כבד ומעיק, והימים הללו הופכים את החיים למשהו כבד, עצוב ונעדר חיות.

ביום של צום, הגוף שואב חיות מימים קודמים. וכשעובדים את הבורא בכוחות הללו, מנצלים בעצם כוחות מימים עברו לכבוד השם. כך משיבים ימים אבודים אל ארץ החיים. יום כיפור הוא הזדמנות של פעם בשנה. זוהי התענית היחידה עליה צוותה התורה. היום הזה מגלם ומכיל את כל ימות השנה. "יום אחד יוודע להשם", הבורא בחר לעצמו מתוך שלוש מאות שישים וחמשה ימים, יום בודד עבור עצמו. והיום הזה מייצג את כל השאר. יהודי ביום כיפור, חי ונושם את כל שלוש מאות שישים וחמשה ימות השנה. משום שהימים כולם יצאו מיום הכיפורים "ימים יוצרו ולו אחד בהם". וכמו אבני יעקב שנכללו ונעשה אבן אחת, אבן שתיה. גם השנה כולה מתקפלת תחת רגליו של כל יהודי ביום הכיפורים.

התענית ביום הזה, מתוך הכנעה, שמחה והתחדשות. הופכת את כל השנה החולפת, כנועה לרצון השם. והביטול הזה מסיר מעלינו כל גזירה ודין קשה. מרעיף עלינו טללי רחמים ורצון, מחיה את הנפש ומשיב אל הימים והשעות האבודות את השמחה.

 

711 סך כל הצפיות 2 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים