חסיד משכיל ברסלב'ר – לדמותו של ר' הלל צייטלין הי"ד

בס"ד

"…הצדיק, בבחינת צדיק האמת או צדיק הדורות, הוא לא רק מעבר אל המשיח, כי אם דמות דיוקן, או יותר נכון, גילוי קדום של המשיח בעצמו".

מי הוא הכותב של המילים הללו?

הוא נשמע כחסיד נלהב, עובד השם מופלג, בעל השגה…

מילים אלו נשתיירו לנו מאחורי מסך זיכרונות האש של חורבן יהדות אירופה, והן מובילות אותנו בעקבות הכותב המופלא:

מבעד למחיצת העשן וגלי האפר שעל עיי חרבות ווארשה היהודית. בעולם של שחור לבן ואפור שמצא מנוחתו בקבר אחים נאלם דומיה. מאחורי סבך חוטים שארגה סביבו האגדה, לעיתים על דעת עצמה ולפעמים על סמך חצאי עובדות – חומקת לה דמותו רבת האנפין של אחד המסתוריים והמסקרנים שבין אנשי הרוח היהודיים במזרח אירופה הנרצחת.

 

חסיד חבד"י נלהב, או מורה לעברית נודד בין כפרים. משכיל שנון ופובליציסט עז מבע או סופר חסידי של תורת הפנימיות והמסתורין. איש מפלגה או א מפלגתי. ציוני נלהב או נביא בודד בעל חזון משיחי. או שמא בכלל חסיד ברסלבאי המשרטט את פעמי משיח… כל הפנים הללו ועוד רבות מהן שוזרות את עלילת חייו של הסופר ואיש הרוח האגדי, ר' הלל צייטלין הי"ד.

 

הוא אולי האיש היחיד בדורו שחצה פעמיים ממש את הקווים – פעם אל החוץ, ופעם שנייה אל הפנים. צייטלין קינן בצמרת של ההשכלה הארורה, הפך כל אבן וערער על כל יסוד קדוש. בסופו של דבר שב אל צור מחצבתו בתשובה תמה. דמותו מסעירה, חייו מסתורין, סביבתו אגדה, וטלטולי נפשו מרעידים עד היום את הנימים של כל קורא. האיש מאחורי האגדה.

*

ר' הלל צייטלין נולד בשנת תרל"א למשפחה חבדי"ת שורשית, בעיירה 'קורמה' שבפלך 'מוהילב' בתחום המושב הרוסי. משפחתו התייחסה לאילן חסידי רב תפארת ונמנתה על צאצאיו של ר' יוסף "דער אלטער חזן" מקורמא שהיה מתלמידיו של בעל התניא. הלל הצעיר גדל והתבגר על ברכיה של החסידות ובתוך הווי חסידי לוהט. הוא קיבל תורה וחסידות מרבה של העיירה הרב זלמן דוכמן, ובמשך שנה למד תורה מפי הרב ר' שלום בער מרצ'יצא, נכדו של ה'צמח צדק'.

הנער נודע כעילוי. הוא התגדל על ברכם של חסידים והושפע מתורתם. בגיל צעיר הוכנס לפרד"ס הפנימיות, רכש בקיאות בכל חלקי התורה, בנגלה ואף בנסתר. בשנים אלו ליהטה בקרבו אש יוקדת של עבודת ה'. מוחו העילוי גמע את תורתם של החסידים הישישים, וליבו רץ אחרי המושׂכלות כאייל צעיר. היו אלו שנותיו הענוגות, אליהן התגעגע ולימים ניסה להתחקות אחריהן שוב. אולם ימי חסד אלו נגדעו באיבם. שנים רבות מאוחר יותר, בתקופת עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון, תיאר ר' הלל צייטלין את זיכרונותיו מהימים הללו:

"עודני ילד כבן עשר ואני בוחר שעה שאין אבי בביתי ואין כל איש זר בבית, ואני פותח את ספר התהלים וקורא ושופך דמעות בקראי בתהלים כ"ב, ל"ח ועוד.

הרגשתי רגש של הקלה אחר שבכיתי למדי בקריאת המזמורים ההם.

קורא אני: 'א-לי, א-לי, למה עזבתני' ובוכה,

קורא 'תפלה לעני כי יעטוף' ובוכה…

אינני יודע עוד מה טיבו של אדם המרגיש עצמו עזוב מא-להים… ואינני יודע עוד מה זה היות נרדף על לא חמס ומעונה בידי רשעים, ואני לבי קרוע לקרעים על עניים של כל אלה" ('דממה וקול', בתוך: ספרן של יחידים, עמ' 59).

בהיותו כבן שש עשרה התמוטט עליו עולמו. אביו נפטר וככל הנראה עוד קודם לכן ירד מנכסיו. משפחתו ידעה ימי עוני ומחסור קשים מנשוא, והנער הלל נאלץ לנטוש את ביתו ועיירתו בחיפושיו הנואשים אחר פרנסה. כאן החלה מסכת גלות הפרט שלו. הוא נדד מעיר למחוז ומקהילה לעיירה. לפרנסתו עסק בהוראה בכפרים ובעיירות שונות. בד בבד עם גלגוליו הפיזיים עברו אף על נפשו גלגולים מגלגולים שונים. הנער הפיקח וברוך הכישרונות נפלט ללא כל הכנה מבין כותלי הישיבה ומרפידת הקטיפה של העיירה אל העולם הגדול, והעולם בעת הזאת אף הוא שרוי בגלגולים שונים ומשונים ובחיבוטי אישיות ותמורות נפש.

יהדות מזרח אירופה נאכלת במלתעותיה של ההשכלה הארורה, מחוזות שלמים נתונים לשליטתה הרעיונית של רפובליקת ספרות משכילית עליה נמנים סופרים משוררים פזמונאים מתרגמים ומחזאים, כולם מולעטים דעות נוכריות ורוויים ארס אפיקורסי. העולם כולו שרוי במין בהלה לכפירה. כל הכופר מחברו – מקולס הימנו. ואיזה טרף אהוב על עולם זה יותר מעילוי-יתום-עני-ומטולטל? העילוי הצעיר וצמא הדעת צלל עד מהרה בתשעה קבין של חקירה, ויחד עם 'הרחבת האופקים' שקעה תחתיו הקרקע היציבה. הוא התהלך כערער, בודד ברעיונו, נרדף בקושיותיו נוהה אחר שיטות פילוסופיות שונות, ושותה בשיכרון חושים מים מרים-מאררים של כפירות, ספיקות, ותהיות קיומיות. צייטלין הצעיר שאף להשתלב במעגל מכתיבי סדר היום התרבותי העברי, ובדרכו להגשמת חולמו עבר להתגורר בעיר הומל, שם פגש בחבריו אורי ניסן גנסין ויסוף חיים ברנר, האחרון אף הוא בן ישיבה לשעבר ובהווה בחור עני וסופר מתחיל, נעשה לידיד נפשו. יחדיו, כדוגמת שני החכמים שבמעשה מ'חכם ותם', שקעו בפילוסופיות שאין להן סוף וערערו על כל יסודות הקיום. תוהים על הראשונות ועל האחרונות, על עצמם ועל העולם. צייטלין הנמרץ החל לכתוב בעיתונים שונים וכתבי עת עבריים, הוא אף שילב בסדר יומו פעילות בשורות התנועה הציונית, התעניין במפלגות ותנועות חברתיות, בפוליטיקה מקומית ובהשלכותיה על העולם היהודי. תקופה מסוימת אף שימש כנציגה של הומל בקונגרס הציוני החמישי. עד מהרה הצליח הכותב הצעיר חד ההבעה והמבט לפלס לעצמו מקום בתשומת הלב הציבורית בקרב קוראי העברית.

 

השלב המשמעותי הבא בחייו של צייטלין נפתח כאשר עבר להתגורר בווארשה, כאן החל לכתוב בעיתוני האידיש המפורסמים, כמו "היינט" ומאוחר יותר החל לעבוד בקביעות במערכת העיתון היהודי "דער מאמענט". העיר הגדולה העלתה את קרנו של הסופר ואיש הרוח האמיץ והעצמאי. עם  הזמן הלכה ונתעבתה סביבו הילה מעריצה של תאבי דעת וידע, הוא נחשב דמות מכובדת ברחוב היהודי. וורשאים מבני התקופה מתארים את דמותו המרשימה, כשהוא מהלך ברחובה של עיר מוקף קהל מעריצים. בנו, הסופר אהרון צייטלין, נשא בזיכרונות ילדותו את הליכה ברחוב לצד האב הדגול, כשהאנשים ברחוב משקיטים לרגע את השאון ומתלחשים תוך שהם מצביעים לעבר דמותו הטמירה של הסופר הנערץ "ר' הלל, ר' הלל". אך במסתרים, בתהליך תת-קרקעי עמוק ורווי התבוננות, כבר עושה היתה נפשו השוקקת של ר' הלל את דרכה בחזרה אל צור מחצבתה. דרך זו התמשכה ללא הרף, בעקביות וברדיפת אמת, עד לחתימתו של תהליך תשובה מפעים שהסתיים על מזבח העקדה, כקדוש בין קדושים. על תהליך התשובה שלו עתיד ר' הלל להעיד שהיתה "כתשובת אנשי נינווה", חודרת עד תהומות נפש.

חרף טלטולי הנפש העמוקים ושינויי הצורה החמורים שחלפו עברו עליו, ניתן להסיק שבפנימיותו היה הלל צייטלין ונותר כל העת "דורש אלוקים", אלא שתלאות הזמן והדעת איבדו ממנו את התווים.  דומה הוא בימים ההם למנגן רב השראה שאיבד את דרכו בתוך היצירה, ומבין הצלילים המשתברים והמזדייפים ניתן לשמוע את השירה שמבקשת לחזור לעצמה. חזירתו הביתה לוותה ותועדה היטב באלפי המאמרים שלא חדל לפרסם. במשך כשלושה עשורים פרסם סדרות רצופות של מאמרים בהם נגע בכל פינות החיים, באקטואליה ובגורל היהודי, בתורה ובעיקר בחסידות וקבלה. במקביל למסלולו האישי אף מאמריו 'חזרו בתשובה' ובאמצעות העיתון התמסר להעביר לקוראיו השקפה ייחודית של אמונה, התבוננות, ופנימיות.

כיוון שכל דבר נהג צייטלין לעשות במו ידיו, בגישתו הישירה וברעיוניו הייחודיים, גם אמונתו התהוותה מתוך חיפוש אישי תמידי. הוא שאף תמיד אל הנקודה המאחדת בין הקצוות, אל מה שמצוי מעל ומעבר לכל מה שניתן לדעת. גישתו הייחודית ומקומו הלא שגרתי בנוף עירו ועמו, עוררו עליו לא פעם זעם או תמיהה והוא נקלע לעיתים לפולמוסים נוקבים. ובכל זאת מאמריו כבשו להם מקום נכבד בספרות היידיש של ווארשה. הוא היה למעין מבשר 'ייחודא עילאה' בתוך מציאות של 'ייחודא תתאה'. איש שלשונו קודש וגיליונותיו חול. לא כולם ראו זאת בעין יפה, אך האדמו"ר החבד"י הריי"צ חיזק את ידו ועודד את אנשיו להידבר עימו בדבר הפצת החסידות. סדרת מאמרים על חסידות פרי עטו שנדפסה בשנות תרח"צ, הופיעה אף היא בהזמנתו הישירה של הריי"צ.

כתיבתו הפובליציסטית מתאפיינת לכל אורכה בחיפוש בלתי נדלה אחר קרבת אלוקים. חיפושיו פושטים ולובשים צורות שונות. מוריו מתחלפים. מחוזותיו משתנים. אבל הוא נותר נטוע באדמת הפשפוש אחר השכל הנעלם מכל רעיון. בשלב זה הולך צייטלין ומתרחק ממוריו הפילוסופיים הנוכריים והחילוניים. תפיסת עולמו משתנה עד בלי הכר ובמאמריו הוא שב לאחוריו ומרסק בנייני מחשבה עליהם השתית בימים עברו את תפיסת עולמו וגישתו. דווקא הכפירה העמוקה בהגותם של ניטשה ולב שסטוב מהם ינק רבות, הדפוהו בחזרה אל מולדתו. בנוסף תרמה לכך התוודעותו והזדהותו העמוקה עם סבל בני עמו במזרח אירופה. מצבם העגום ההולך ומתדרדר, הפוגרומים הגדולים של טרום מלחמת העולם הראשונה, התוהו ובוהו הקיומי שהתאחד עם הכאוס המחשבתי שיצרה הפילוסופיה הכפרנית, הובילו את המחפש הנואש בחזרה הביתה. עד כמה נתרחק ר' הלל מכל אותם ספרי מינים שהיה רגיל בהם לפנים מעיד בנו, זכורה לו פעם שהגיש לאביו את ספרו של אחד ממוריו הגדולים, פילוסוף נודע. "אבא השליך את הספר בסלידה. איני מעוניין להביט בו – לָאַט בסערה – הוא כפר באלוקים – – -"

אבל קודם ששב במלואו אל מקורותיו, בין שלב לשלב, מתקלפת דמותו המשכילית של צייטלין ותחתיה נגלה הטיפוס 'התועה במבוך החיים'. המבקש שאינו יודע את מה הוא מבקש, אך יודע הוא היטב שמבקש הוא. שלב ביניים זה ממלא מקום נכבד בגילויים שפקדוהו והובילוהו לעיסוקו המרכזי בערוב ימיו – מוהר"ן מברסלב.

 

*

נפש תועה יש בו בר' הלל, שכן התעייה והחיפוש אחר הדבר הזה שמציץ עליו וחוזר ומתכסה ושוב מציץ ושוב מתכסה, ובכן הרדיפה הזו שכל הווייתה גישוש וכל מהותה דבקות ביסוד הגעגוע והשוועתיות – הן לו לר' הלל מקל הליכה בעולם שכולו מהמורות וחידות קיום. וכיוון שהתעתו האלוקות מביתו ומכל מה שהוסכם ונחקר בדעתו, לא מוצא המחפש הבלתי נלאה הזה מנוח בשום מקום. רץ אל ההרים, מתרפק על סלעים שמביטים עליו משתוממים, מבקש לברוח לגמרי מאחיו כלומר מבני העולם, ולנדוד אל מחוץ לחושיו ואנושיותו. צמא הוא, צמא ר' הלל, ובשוועו לרוויה הוא לומד את צימאונו בעיון:

"אין הצמא יודע "יש" ו"אין", הצמא יודע רק את החסר והלוך ילך לבקשהוּ".

והצימאון מנחה את דרכו…

"הנה צמאתי מאד. הבה ארדה נא ואשתה מִמֵי הנחל הזכים אשר לפני. הנה צמאתי. גם טרם אשתה מן המים אשר לפני, ידוֹע אֵדע את המים. יודע אני את החסר לי. יודע אני אל מה  אני שוקק…

הנה צמאה נפשי לא-להים. הולך אני לבקשהו. ואולם גם טרם אמצאהו – אדעהו. יודע אני את החסר לי, יודע אני אל מה נפשי הומיה…

עוד טרם אטעם מן המים אשר לפני, עוד טרם אדע את טיבם, ואולם ידוֹע אֵדע כי צמא אני להם.

ואם גם ייבש הנחל, ואם גם כל מעין ונחל יבש ייבש – צימאוני לא יחדל.

ואם גם אֲדַמֶה כי דבר המים – הנה ריק הוא, כי חזון המים – חזון-שווא הוא, גם אז לא יחדל צימאוני.

אם יש מים בעולם ואם אינם, צמאי ישנו בודאי".

הצמא הזה הוא ביטוי חד יותר בנפשו דורשת האלוקים של צייטלין. הוא מתקרב לאמצע העשור הרביעי בחייו, כשעשרים שונות משכילות וחקירה בלתי פוסקת מאחוריו. כעת כבן שלושים וחמש לערך מתעוררת בקרבו אש ימי עלומיו האצורה. התבערה החסידית כובשת שוב את חייו, והוא ששנה ופרש ונפלט מן התיבה, מוצא עצמו נידח ונידף אף מן החוץ. העולם, על שלל מרחביו הדמיוניים. החקירה על מגוון סגנונותיה ואסכולותיה שהוא ידע את כולם מבפנים – נעשים לו זרים. החיפוש, רעו הטוב מימים ימימה, גורר אותו אל מחוץ ליישוב, והפעם בדרכו בחזרה אל עצמו, אל תשובה.

בתקופת ביניים זו, כשרגליו מגששות אחר אי יציב באוקיאנוס של חוסר וודאות מקודשת עד אמש, כותב צייטלין את ה"צימאון" או "חזון הלב" – מין יצירה ספרותית שבין מאמר לשירה, בסגנון הנביאים ובגילוי לב נדיר. צייטלין נודד שם כהלך תועה, ודוחה אחת לאחת את כל ההצעות שהעולם הזה מציע לו כדי להשקיט את צימאונו העמוק. החיפוש הזה שחציו התבודדות פנימית וחציו חיזיון שהלב הכוסף מעלה לפני העיניים הכלות ברעב אחרית הימים, משרטט אולי את המסלול שעושה צייטלין המשכיל אל חיק דמותו היהודית של ר' הלל צייטלין החסיד.

מסלול זה אינו מסתיים עד שהוא חותר לעצמו דרך יותר ויותר פנימה, אל הנחל נובע, אל דמותו של 'הצדיק הגואל' כהגדרתו, ומשם אל נקודת משיח וגאולה עולמית שאת בבואתה הוא מזהה נשקפת אליו מספרי רבי נחמן.

*

אפשר לומר שר' הלל צייטלין היה מוטרד באמת ובתמים מגורל ישראל, במידה שאדם אמור להיות מודאג מגורלו האישי. הוא לא חדל להגות בכך, ומאמריו הרבים התחבטו בסוגיה זו שוב ושוב. בנפשו ההומייה ובשירתו הקסומה היטיב לבטא את מצבה הנורא של יהדות מזרח אירופה בתקופת ערב השואה. כמין רוח נבואית נכנסה בו, הוא חזה מראש את אשר יקרה לעמו, ספד לו ואף ערך קינה נוגעת ללב, עוד בטרם עלה הכורת על אילן החיים. וכך הוא מקונן והולך:

"ה' אלוקי! לאן אלך? כל האורות כבויים! כל הדרכים חסומות! חושך מצריים. מי רואה דרך? מי רואה שביל?

בכל עץ אתה נכשל,

בכל בור אתה נופל…

אי הדרך המוציאה מן הגלות?

אי הדרך המוליכה לציון?"

 

צייטלין שהיה לשעבר פעיל ציוני נלהב, התאכזב עמוקות מהבשורה שנישאה לשווא. המרחק העצום בין האידיאות הנשגבות שהציגה הציונות לבין המציאות האומללה הרוחשת בעליבותה בראש כל חוצות, הובילוהו להתנתקות מהחזון האכזב. הוא לא האמין שהחילוניות תצליח להשתית את יסודותיה של שיבת ציון וגאולת ישראל בארץ הקודש. יתכן שביטוי להלך רוח זה מבצבץ גם מפיסקה זו בקינה:

"…כבר מזמן עייף ויגע אני מדרכי ציון הנוכחיות, לא אל עיר קדשך הוליכו הן אלא אל פילוג. אבוי לי!"

בעיניים כלות צופה היה משורר משורש נבואי זה בתנודות הפנימיות הקורעות את העם לגזרים, באיום ההיטלריסטי הרושף עליו אש מבחוץ, ובעיקר במבוכת הדעות המשקעת אותו בביב של מים עכורים. צופה היה ועיניו כלות…

מה שמעסיק את ההוגה היהודי המיוסר הזה בתקופה הרת גורל זו, היא בעיקר התחייה. תחיית הנשמה היהודית. סביב הכמיהה הזו התפתח גרעין הרעיון של "בני יבנה". יוזמה זו העסיקה רבות את ר' הלל והוא קיווה לפתור באמצעותה את בעיות העם. תקווה כלל-ישראלית זו התגלמה ברעיונו בדמות תחיית החסידות, או בהגדרתו "חסידות שלעתיד לבוא". צייטלין ניסה לייסד תשתית יהודית חדשה ברוח הבעל שם טוב הקדוש, ועל יסודות המוסר הזך. הוא שהתאכזב כל כך מהתנועות והמפלגות העבריות והיהודיות שמילאו את מזרח אירופה והפיחו שוב ושוב תקוות-נפל בלבבות השבורים, ביקש להפנות את תשומת הלב היהודית לאפשרות אחרת – יהדות הנושמת אוויר עליון, מושתתת על יסודות מוסר, מעוגנת בהיצמדות לעקרונות תורניים, יהודיים, כימים ימימה. את יוזמתו ביקש להציע להמונים שישכילו לירד לסוף דעתו, וייאותו להצטרף לקהילת "בני יבנה". בחוברת הנושאת את השם "התיבה" הוא סידר י"ד תקנות ("הזהרות") המיועדות ל"בן יבנה" פוטנציאלי המעוניין להשתלב בשורות החברה. קונטרס זה אותו ייעד "לכל הרוצה להינצל מהשקר המציף כיום את העולם", כולל את הזהרות והנהגות טובות בתחום הבית והחוץ, הקדושה והצניעות, הפרנסה והמוסר, ואפילו הבריאות. בין ההנהגות המומלצות הוא מונה מספר ספרים שיש לעסוק בהם כל יום וביניהם את הספר "ליקוטי עצות", ובסעיף מיוחד על "קדושת החיים הפנימיים", ממליץ ר' הלל לקורא לסגל לעצמו הרגל "לגזול" מדי יום חמש או עשר דקות לסוג מסוים של התבודדות על ידי התייחדות בקרן זווית, חשבון נפש ותפילה אישית קצרה.

הוא חותם את החוברת בהערה: "כל קורא שגמר אומר בליבו בהחלט, להתחיל לחיות לפי י"ד האזהרות הנמנות לעיל, אף אם לא בבת אחת, כי אם בהדרגה, יכול לפנות בנוגע לזאת, אם בעל-פה ואם בכתב  – אל הלל צייטלין, שליזקא 60, וורשה".

*

על קרקע רווית ייסורי נפש זו, החלה מנביטה את עצמה בתוכיות נפשו הרחבה של ר' הלל ציפייה חדשה – הכמיהה למשיח. ככל שנקפו ימיה של יהדות מזרח אירופה לקראת קיצה האיום, כך התחדדו אצל צייטלין החושים. ממעבה האדמה הרועשת בתזזית דם ואש ותמרות עשן, נשמעו באוזניו פעמי משיח. ובת קול זו נישאה לה על כנפי הרוח, רוחו של הצדיק אליו החל להתוודע ואחריו החל רוקם את מסכת תעיותיו החדשה, המתבררת ומתבהרת אט-אט.

ר' הלל צייטלין גילה את רבי נחמן.

במהלך שנות "החזרה לעצמו" שהחלו בעיצומו של העשור הרביעי לחייו, רקם ר' הלל קשרים מעניינים ומורכבים עם אישיות מופת בעולם התורני והחסידי. השפיעו עליו הרבי מחב"ד, הרבי מפיאסצנה, האדמו"ר החלוץ וכמובן חסידי ברסלב האגדיים וביניהם רבי יצחק ברייטער הי"ד. מאמריו הרבים עוסקים בכל פינות החכמה היהודית, ובין חיבוריו הרבים בולטים החיבורים על הרמב"ם, מדעי היהדות, הנסתר והמסתורין שבישראל, על האר"י, הבעש"ט, בעל התניא, וכמובן על מוהר"ן מברסלב. יוזמות ספרותיות רבות היו לו, ואחת המיוחדות השאפתניות שבהן היא תרגום ספר הזהר לעברית. ר' הלל שהכיל בקיאות עצומה בכל מכמני תורת הנסתר, מושגיה ולשונותיה אף הנדירים והייחודיות ביותר, נטל את המשימה על שכמו לבקשתו של אחד מידידיו, סופר ומלומד. ספר הזוהר היה מהחיבורים הקרובים לליבו. הוא בילה רבות במחיצתו ודומה שהתהלך בו כבמעונו האישי. יוזמה זו נגדעה בשלביה המוקדמים ולא ראתה אור.

 

מאמרים רבים הקדיש צייטלין לתורת ברסלב ולצדיק האמת אליו הולך הוא ומתוודע. בהפרש של עשרים ושמונה שנים זו מזו הוא כותב שתי יצירות משמעותיות על מוהר"ן מברסלב, והמרחקים שהוא גומע בין מאמר למשנהו ניכרים היטב מבין השורות. ביצירתו הראשונה הוא מתפעם מדמותו של הצדיק מברסלב ומנסה לתהות על קנקנו, וניכרים עדיין הקדמותיו המשכיליות מהן הוא הולך ומתנער. בחיבורו המאוחר יותר שקוע צייטלין כליל בהתפעמות מחיזיון משיח שנגלה אליו מתוך כתבי מוהר"ן. המחזה הזה שר' הלל תוהה אודותיו כל ימיו, מופיע ביצירתו "אורו של משיח", כמסלול של הבנה ויישוב הדעת, מהגלות ותמיהותיה הסתומות ועד ההתגלות העתידה לבוא. ודומה שמחזה זה מניח את דעתו ומרגיע קמעא את רוחו הסוערת של משורר הצָמָא והתעייה.

מאמרים רבים הקדיש צייטלין לתורת ברסלב ולצדיק האמת אליו הולך הוא ומתוודע. בהפרש של … שנים הוא כותב שתי מסות משמעותיות על מוהר"ן מברסלב, והמרחקים שהוא גומע בין מאמר למשנהו ניכרים היטב מבין השורות. ביצירתו הראשונה הוא מתפעם מדמותו של הצדיק מברסלב ומנסה לתהות על קנקנו, וניכרים עדיין הקדמותיו המשכיליות מהן הוא הולך ומתנער. בחיבורו המאוחר יותר שקוע צייטלין כליל בהתפעמות מחיזיון משיח שנגלה אליו מתוך כתבי מוהר"ן. המחזה הזה שר' הלל תוהה אודותיו כל ימיו, מופיע ביצירתו "אורו של משיח", כמסלול של הבנה ויישוב הדעת, מהגלות ותמיהותיה הסתומות ועד ההתגלות העתידה לבוא. ודומה שמחזה זה מניח את דעתו ומרגיע קמעא את רוחו הסוערת של משורר הצָמָא והתעייה.

 

יצירתו פותחת בבירור הגדרתו של צדיק אמת משאר צדיקים.

"צדיקי־האמת או צדיק־הדורות הוא זה שפותח שערים חדשים לגמרי בהיכלות העליונים, מגלה שמיים חדשים וארץ חדשה, מוריד השפעות מעולמות רחוקים ביותר, מגלה הוד־קודש שהיה מכוסה ונעלם דורות רבים: צדיק, שהוא מפתחם של העולמות מריש כל דרגין ועד סוף כל דרגין, "ופתח ואין סוגר, וסגר ואין פותח"…

בהמשך הוא שוזר את הצדיק המופלא הזה עם דמותו של משיח שמפציעה, כפי שמתברר למפרע, כבר בדמותו של הצדיק "…ובמידה שהוא, הצדיק, בבחינת צדיק האמת או צדיק הדורות, הוא לא רק מעבר אל המשיח, כי אם דמות דיוקן, או יותר נכון, גילוי קדום של המשיח בעצמו".

כתיבתו של ר' הלל מתאפיינת ביכולת ניתוח והסברה מיוחדת במינה, וכך הוא מדלג מתורה למאמר וממאמר לשיחה, ודולה בזו אחר זו הבחנות נפלאות, חדות בבהירותן ונהדרות בציוריותן. את נסיעתו של רבינו ז"ל לארץ ישראל למשל הוא לומד מתוך תורה ב' בליקוטי מוהר"ן:

"נסיעתו של רבי נחמן לארץ ישראלמתוך מסירות נפש שאין כמוה בעצם ימי מלחמת נאפוליאון בארצות המזרח. בעצם התבערה של המלחמה. בלי שום ידיעה במפות. בלי שום הכרת העולם. בלי שום יכולת ואפשרות להשתמש לעת הצורך בכלי נשק גשמיים כדי להגן על החיים…הנסיעה הזאת לא באה אלא לשם כיבוש רוחני של הארץ".

או התיאור המופלא הזה הלקוח אף הוא מאותה תורה, ומתורגם בציוריות ובנוסח שירה:

"הצדיק הגואל, צדיק הדורות, הוא כלוויתן בים האין סוף, וכל התפילות שלא היתה להן עלייה באות אליו ונדבקות כחול קודח סביבו. והוא, הצדיק, מתקן אותן את התפילות ואת הנשמות, בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, מכניס כל תפילה במקום הראוי לה וכל נשמה במקום הראוי לה, וכך הוא בונה לאט לאט את קומת השכינה עד שהוא מקים את המשכן הקדוש במלואו, ואז נכמרים רחמי הקדוש ברוך הוא על העולם כולו, ובפרט על ישראל השרוי תמיד בצרות,  יגונות ואנחות, וכל המציאות כולה מתמלאה חסדים גלויים ועצומי".

בסופו של דבר מעלה צייטלין את המסקנה המרכזית בנוגע לאופן התגלותו של מושא חיבורו – המשיח, ואת השאלה המזדעקת בצידה:

"התגלותו של המשיח תבוא רק על ידי צדיק הדורות, שהוא כלול מכל הנשמות ומאיר לכולן בתפילותיו, עצותיו והדרכותיו. במה דברים אמורים? כשהנשמות מכירות את אביהן מדריכן, והן שומעות בקולו והולכות בדרך עצתו. אבל כיצד יבוא על ידי כל זה תיקונן של אותן הנשמות, שאינן מכירות כלל את צדיקם של דורות או שאינן נענות לו?"

גם כאן כדרכו, תורם צייטלין לקוראיו את ההקדמות שהוא – איש מסעות וותיק שכמותו – ליקט ואסף במהלך היסטוריית התעייה והחיפוש שלו, כהכנה לגילוי העמוק והיחידאי בציור חזון הגאולה, הממשי והמוחשי. הוא מציין את הרמב"ם המתאר את התרחשות הגאולה על פי פשוטן של מקראות. מזכיר את הקבלה המעמיקה את אירועי הגאולה לרבדים נשגבים. מביא את הרב מלאדי בספר התניא ואת הנתיבות שסללו לשאלה זו בשיטת חב"ד. לבסוף גם מאזכר את המאמר "העמוק שבעמוקים" על "כללות הניסים" בספר קדושת לוי.

"…ואולם רבי נחמן הוא האחד בכל מבקשי המשיח ומבשרי הדרך אליו, אשר הראה דרכים כמעט מוחשים ונגלים, שעל ידם נוכל להשיג איך יסיר ד' את לב האבן מעל הגרועים והפחותים שבבני ישראל, איך יהפוך ה' אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ואיך ישפיע המלך המשיח את שפע אורו על הרחוקים מאד ממנו גם בגזע, גם במקום, גם בשפה, גם בדעת והכרה, גם במנהג והרגל, גם בדת ודרכי חיים".

צייטלין לומד את התורות שבליקוטי מוהר"ן ואת שיחותיו של רבינו ז"ל כפירוש בהיר להתרחשויות של זמנו. הוא ממליץ לכל הנגועים בדבר להשתחרר מהיחס "המשכילי- מתנגדי" אל יוצרי החסידות "ואל היוצר היותר מקורי והיותר פלאי שבהם – רבי נחמן" ולמצוא בתוך דבריו פתרון תהומי ושמימי כאחד, לתהליכים שונים באקטואליה דוגמת תנועת הגירות של הסובוטניקים ברוסיה או לפנים בימי בית שני. בהמשך הוא מוצא פתרונים לתנועה האללית המפתחת בימיו על ידי ההיטלריזם או תנועת התשובה מנגד. הוא מסיק שהפירוש הנכון לכל ההתרחשויות הללו תלוי וקשור בפעולותיו של הצדיק שמתוארות בפרוטרוט בתורותיו:

  "צדיק האמת מכניס קרני אורו לתוך נשמות אנשים רחוקים, ואף גם לתוך

נשמות עמים רחוקים, לא רק על ידי האהבה,  שבכוחה הוא יוצר שטח גדול

של אויר טהור, שדרכו,  דרך אותו אויר, הוא שולח את דברו־פעולתו במהירות

הבזק -אלא גם על ידי הנגינה שלו וסיפורי המעשיות שלו".

 

צייטלין, כך מסתבר, היה חלוץ לחוקרי החסידות שהצליחו להתנתק מדעותיהם הקדומות וליצנותם הצוננת ולהציץ מבין החרכים הצצה של ממש אל פנים היכלו של הרבי מברסלב. בעקבותיהם נהו עוד סופרים וחוקרים. ר' הלל העורק משורות המשכילים, מתעמת כל העת עם עמיתיו הישנים. שהלא הוא מכיר אותם מבפנים ויודע את נגעיהם ודעותיהם המשובשות. צייטלין הנלהב, איש המסעות הרוחניים, מנסה לשכנע את העולם המתנכר שקורס תחתיו במזרח אירופה אכולת ההשכלה ומפויחת מאנטישמיות גואה, לפקוח עיניים נקיות ולהביט בדמות דיוקנה של האמונה הטהרה והתום האינסופי הנשקף מאישיותו של הרבי מברסלב אותו הוא לא חדל מלגלות שוב ושוב ולהתפעם מרוחו. הנה דוגמה לצורת הסתכלות – כל כך לא אופיינית בתקופה זו בקרב משכילים  – על סיפורי מעשיות של רבינו ז"ל:

"כל סיפוריו של רבי נחמן הם מצד אחד סיפור ההוויה כולה, ומצד אחר

גם סיפור חיי עצמולא סיפורי החיים החיצוניים שלו, ואף לא סיפורי החיים

הפנימיים שלו, כי אם סיפור החיים הכמוסים שלו, החיים האציליים־עליונים,

חיי נשמה נשגבה, שירדה לתקן תיקונים,  להעלות נשמות נפולות,  ללחום את

המלחמה אשר לה' ולהתוות את הדרך לגאולה האחרונה.

אם תתעמקו בחיי רבי נחמן ובכל התורה אשר הורה ובכל המעשים

אמר עשה,  ותסירו מליבותיכם כל מיני תיאוריות מודרניות וכל מיני השקפות

משכיליות וחקירות של מה בכך, תיראו ותיווכחו, כי במובן ידוע רבי נחמן עצמו

הוא גם השני למלך, המבקש את בת המלך שנשבתה,  הוא עצמו ה'בערגיר',

(שהציל את אשת העני (בסיפור 'מעשה מבערגיר ועני' (מחיילותיו של ה'יעדנעראל'

והתחבא עימה בבור ובמיקווה, באגמים ובמעיין ובנחלים ובנהרות ובימים;  הוא

הוא גם בנו של אותו ה'עני', ה'בחור', שעברו עליו הרפתקאות רבות עד שנשא

את בת הבערגער שנעשה מלך.  רבי נחמן עצמו הואבמובן הסובייקטיביאחד מן ה'בעטלערס' שלו, או גם כללותם של כל הז' 'בעטלערס', והוא הואבאותו המובןגם בעל התפילה, כלומר בעל התפילה של הדורות האחרונים לפני התגלותו בבעל־התפילה, הגואל האחרון".

 

*

ולא שגה החוזה בנבואת הזעם.

ענני המלחמה שהקדירו את שמי אירופה הנחיתו מכת אש וגופרית על ראשיהם של מיליוני יהודים. ווארשה העיר הפכה למלכודת תופת, מוקפת חומה ונצורה בגטאות. בקרב אחיו הדוויים והסחופים נמצא אף ר' הלל צייטלין. שנות חייו האחרונות בגטו אפופות מסתורין ואגדות שונות נכרכו סביבו. בשנת ת"ש, בעיצומה של המלחמה, עשה האדמו"ר הריי"צ מאמצים להצלתו של הסופר הישיש ממלתעות המוות, ושיגר מכתב בעניינו אל רבה הראשי של ארץ ישראל הגרי"א הרצוג:

"כיומיים טרם עזבי את ווארשא ביקרני ידידי הסופר המפורסם הישיש ר' הלל שי' צייטלין, ויבקשני בדמעות על עיניו לבקש את כת"ר בשמו שכת"ר ישתדל אצל הסוכנות – שהוא אחד מחבריה – לשלוח לו סרטיפקט, כי מצבו בגשם וברוח מסוכן הוא, וגם אני מצדי מבקש את כת"ר בזה, וכן לשלוח לו כרטיס-ספינה עבורו ועבור רעיתו תחי'".

מאמצי ההצלה לא צלחו, ובעיצומה של האקציה הגדולה שהתקיימה בגטו, בערב ראש השנה של שנת תש"ג, נלכד הוא אף כשתפילין בראשו, וספר הזהר בידו.

"5 דקות נתנו לו לחותני" – העידה כלתו לימים – "כדי שיארוז את חפציו". הוא התעטף בטלית, התעטר בתפילין, לקח את ה'זוהר' בידו – והלך.

"הליכה מופלאה היתה זאת" כך על פי עד ראיה, "בצעדי-און בוטחים צעד בתוך מחנה האומללים. קומתו הגבוהה, דמותו הנאצלה, עיניו המבריקות וצעדיו האיתנים הטילו אימה. אפילו המיליציונרים האוקריאינים הרצחנים נתרשמו, לא האיצו בו בגסות אלא עזבוהו לנפשו. והוא פסע ופסע, ושפתיו לא חדלו מלרחוש ועיניו הביטו הרחק – הרחק…"

 

 

37418 סך כל הצפיות 360 צפיות היום
1 תגובה
  1. יאיר says:

    שלום
    גיליתי את הלל צייטלין לארונה, אני יודע שיש לו ספר על רבי נחמן באידיש. וכחיפשתי אם יש לו תרגום הגעתי לפה.
    ברצוני לשאול אם תוכל לעזור לי בעיניין
    בתודה מראש א. יאיר צנרו.

    להגיב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים