חמש דקות על פרשת מטות (אודיו)

בס"ד

האזינו:

פרשה בחמש דקות – מטות

פרשת השבוע מובילה אותנו אל סיום המסע במדבר לקראת כניסה לארץ ישראל. ושם, מעבר לירדן, היא מגלה לנו כמה חשיבות מיחסים בשמים למילים שאנחנו מוציאים מהפה. אדם מסוגל לנדור נדר שיחייב אותו לעמוד בו מדאורייתא. הלימוד הזה חשוב דווקא כעת, מפני שהדיבור גרם לנו, ארבעים שנה קודם לכן, להפסיד את הכניסה לארץ. בעקבות חטא המרגלים שדיברו נגד ארץ ישראל, התעכבנו ארבעים שנה במדבר כדי לתקן את כוח הדיבור.

אנשים רגילים לייחס חשיבות למעשים, לדיבורים פחות. לכן הם מרשים לעצמם להשתמש בתחום המילולי בחופשיות. הפרשה מפתיעה בכובד ראש שהיא מקדישה למילים שנאמרו. אדם יכול להחליט ביוזמתו האישית להמציא לעצמו איסורים חדשים. הוא יכול להחיל נדר על חפץ מסוים ולגרום לעצמו  איסור להשתמש בו מהתורה. כלומר, הוא ממציא לעצמו מצווה. וזה מעניין, להמציא מצוות?!

כדאי לשים לב ללשון המיוחדת בה נמסרה מצוות נדרים "זה הדבר אשר ציווה ה'". חז"ל דורשים על כך: "משה נתנבא בכה וכל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא ב"זה הדבר". כלומר מה שמייחד את נבואת משה מנבואת שאר הנביאים זו העבודה שהוא קיבל את נבואתו גם בלשון "זה הדבר". ההבדל בין שתי הלשונות הוא המרחק שבין אספקלריא המאירה לאספקלריא שאינה מאירה. וזה למעשה כל הסוד של מצוות הנדרים.

 

הנדר הוא כלי רוחני נפלא שבכוחו להבהיר דברים מעורפלים. במציאות יש דברים ברורים ויש חלקים מעורפלים יותר. לפעמים אנחנו יודעים בדיוק מה השני רוצה ולעיתים ההעדפות שלו מעורפלות, וקשה לנחש. כביכול, גם בנוגע למציאות ה' יש שתי בחינות; יש דברים ברורים ויש עניינים מעורפלים.

כשמדברים איתנו ברור, אנחנו משתדלים בדרך כלל לקיים. הבעיה שלנו היא עם החלקים המעורפלים. הרבה חלקים בחיינו מוסתרים בערפל. אנחנו לא בדיוק יודעים מה רוצים מאיתנו, ולא בדיוק ברורים לגבי מה שאנחנו רוצים מעצמנו. גם ביהדות, יש לנו חלקים ברורים, אין לנו ספק שהדבר הזה אסור ומחוץ לתחום, וכאן יש בדרך כלל פחות ניסיונות. אבל יש חלקים מעורפלים מבחינתנו, שם יש הרבה יותר ניסיונות. הניסיון העיקרי הוא המחשבה שאולי לא כל כך משנה לבורא עולם מה אני עושה או לא עושה. זו חשיבה של ערפל, והרי כתוב "ויעמוד העם מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים".

ההבדל בין משה רבינו לסתם יהודי פשוט הוא, שכאשר יש ערפל אנחנו עומדים רחוק, כאילו לא מבינים בזה. אבל משה דווקא ניגש פנימה, ברור לו ששם בעצם נמצא האלוקים.

כל הנביאים התנבאו ב"כה" זו לשון מעורפלת, "כמו זה", כלומר בערך. לעומת זאת משה רבינו התנבא בלשון "זה הדבר" – הצבעה מפורשת, זה בדיוק הדבר. ההבדל בין משה רבינו לשאר נביאים, שהם הכירו את רצון השם בבחינת "כה אמר ה'", בהכרה כללית, וזו אספקלריא שאינה מאירה. משה רבינו זיהה את רצון השם בבחינת "זה הדבר" כמו מי שמצביע באופן מדויק על עצם הדבר, זה בדיוק רצון השם.

ההבדל עצום כמובן.

מצוות נדרים ניתנה בלשון "זה הדבר", משום שהיא מסוגלת לרומם כל אדם לרמת בהירות של אספקלריא המאירה.

כאשר אדם נודר נדר הוא כביכול ממציא לעצמו מצווה חדשה, אבל זו לא המצאה, משום שבאמת בכל דבר בעולם יש רצון השם. בכל מצב ובכל מקום ושעה יש לקדוש ברוך הוא רצון מסוים, מסוים מאוד, שהוא רוצה ממך. אלא שהרצון הזה מעורפל לדעתך, קשה לנו להיות בטוחים שכך בדיוק רוצים מאיתנו, וממילא אנחנו מפוזרים ומועדים לפורענות. הנדר מסייע לפיזור ערפל, יש לו כוח סגולי להבהיר לך שזה הדבר אשר צווה ה'.

ולמעשה זו כל המטרה של מצוות נדרים. בדרך כלל לא ראוי להרבות בשימוש בנדרים, אבל כאשר אדם מעוניין לבלום את עצמו מנפילות ולחזק את עצמו בקדושה, נדר מסוגל לסייע לו להימנע מהרגלים או מעשים שקשה לו להתנתק מהם.

אפשר להשתמש בכוח הזה גם מבלי לנדור נדרים. הדיבור שלנו מכיל תעצומות נפלאות. בעזרת כלי הדיבור אפשר להפוך גם ערפל לנוף בהיר. האתגר הגדול שלנו הוא להצליח לחלץ עוד ועוד חלקי חיים מהתחום המעורפל של "כה אמר ה'", ולהכניס את עצמנו להכרה של "זה הדבר אשר ציווה השם". להיות בטוחים וברורים שהקדוש ברוך הוא רוצה אותי ואותי בדיוק, והוא מעוניין בי במצב הזה, כאן ועכשיו, ויש לו ממש עכשיו וממני ממש נחת רוח עצום ורצון מסוים מאוד.

עם התובנה הזו אפשר לגשת לשער הכניסה של ארץ ישראל.

 

1623 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים