חודש ניסן – תנועה מתוך בלימה

האם נגזר עלינו לחיות תמיד בין רצון להפרעה? אם כן, כדאי אולי ללמוד משהו חדש על מניעות.

אנשים סבורים שרוחניות זו עליה והתרוממות בלבד, ולא היא! רוחניות אמיתית זו צעידה בתוך הפרעות ועליה מתוך ירידות. כמו מנגנון השעון.

אנשים בעולם עסוקים כל אחד בענייניו. רצונך לידע מה מניע אותם, מה גורם להם לזוז ולהתקדם לפעול ולהתמיד? חפש אי שם בתוך כל עיסוק את הסיבה שבהכרח מצויה שם. אין זה משנה איך ייקראו לה, היא תמיד תהיה סוג מסוים של מגנט. כוח משיכה.

יתכן שהעיסוק מצא אי פעם חן בעיניו, תיתכן סיבה אחרת. העיקר יש כאן כוח משיכה. הדבר קל וחומר בעיסוקים הדורשים מאמץ רב יותר. אנשים לומדים מקצוע משך שנים, מחרפים נפש בעבודות פרך, מתאמצים לעמוד בדרישות גבוהות – לא לחינם. סיבה כלשהי מושכת אותם.

*

ברוחניות זהו יסוד חיוני. עמלי תורה מחוברים בעבותות ליגיעתם בזכות כוח המושך בנפשם: זכו לטעום פעם מתיקות אמיתית של תורה. לחוש משהו מגדולתה של החכמה העצומה. אנשים רודפים להשיג עבודת הבורא, תפילה ודבקות – משום שהם יודעים מן הסתם דבר מה שאין העולם הרדום יודע עדיין. היסוד הוא כוח משיכה.

ניצבים אנו על מפתן חודש ניסן. כאן טמון מגנט רוחני סביבו נע עם ישראל מדי שנה אל נקודת ההתחלה. בראשית. המגנט הנפלא הזה דלה אותנו בימים ההם ממ"ט שערים של טומאה. הוא מוכרח היה להיות בעל כושר משיכה עצום, שכן במצבנו הירוד כל אור חלש יותר לא היה מסוגל לגאול אותנו. יציאת מצרים גילתה בתוכנו הרגשה מחודשת באבהותו של בורא עולם. יש לנו אב רחום. ניסן מחדש מדי שנה את התגלית הזו, המגנט שואב אותנו מסוף שנה להתחלה חדשה.

למשוך את המכריח

כאן המקום להבחין: לכל אדם כוח מושך המעורר אותו להשיג מעלות טובות ויעדים מבורכים. לעומת זאת יש את "הכוח המכריח", אלו המניעות המרתקות אותו אל הקרקע באילוצים שונים.

יש לך אדם שכוח המושך שבו כה חזק שהוא מדלג על פני המכריחים ודבק במטרה, מתאמץ ומנצח. אך האם באמת די בכך? האם ניתן לפתור את מאבק האיתנים בין כוח 'המושך' ל'מכריח' באמצעות התגברות גרידא? כן, תיתכן הצלחה לפרק זמן. לא לאורך זמן, בוודאי שלא לנצח. אדרבה, כמידת התשוקה להשיג דבר מה – המניעות וההפרעות מייאשות יותר. לא מעט גיבורים שניצחו את הקושי בזרוע, נפלו ברבות הימים ונואשו אף מלהשיג את הדברים הפעוטים יותר. את המאבק בין כוח המושך למכריח בלתי אפשר להכריע רק בכוח. טמון כאן עניין רחב הרבה יותר. הוא כרוך בהמצאה נפלאה מימים קדמונים – השעון.

אי פעם כאשר ביקשו לדעת את השעה לא רק על פי השמש או גרגרי חול, הומצא השעון. מה יש בו? מחוגים כמובן, וספרות מאחת עד שתיים עשרה. מה חסר עדיין? מספרים יש, מחוגים גם כן. השאלה מי יניע את המחוגים על פני המספרים בקצב הנכון. באין אנרגיה חשמלית נדרשו קדמונינו למצוא כוח הנעה מזן אחר.

ההמצאה התגלמה בדמותו של קפיץ. הוא סייע למגוון ייעודים – מהנעת מוכנות ענק ועד יצירת סיבובם של מחוגי השעון. הקפיץ חולל נפלאות אך גורלו שלו כלל לא היה פשוט. לא היה זה אלא חוט מתכת קטן ישר שתנועות סיבוביות עיקמו את צורתו וליפפו אותו על כורחו לכדי סליל. החוט מעולם לא הסתגל למצבו החדש ושאף תמיד להתיישר כאוות רצונו. כאן הוסיפו הממציאים צער על צערו וריתקו אותו לגלגל שיניים. רק צעד אחד הותר לו לעשות אל עבר החופש. לאחר מכן צעד נוסף. פעימות, פעימות. גלגל השיניים מחובר היה לגלגל נוסף שהניע בעקבותיו עוד גלגל ועוד. החוט נע לאיטו אל חירותו, ובינתיים הניע את הגלגל שהזיז את שאר הגלגלים, מכוחם חגו המחוגים ויצרו את השעון.

מורה השעות הנפלא אינו אלא פרי המאבק בין שאיפת הקפיץ להתיישר לבין המוגבלות שגלגל השיניים כופה עליו. עיקר גדול למדנו כאן: הכוח המכריח והמונע חיוני לקיום העולם ולהצלחת הנפש בדיוק כמו כוח המושך. תפקידנו אינו לסלק את המונע, התכלית היא לרתום אותו עצמו לעבודת השם. אילו שאיפתנו תהיה רק למגר את העצלות לסלק את הקשיים, להשמיד את המונעים – אולי ננצח לעת עתה. אך תמיד ניוותר מועדים לפורעות וחולשה. הדרך היחידה להשיג חירות נפש היא להכניס את כוח המשיכה אל המונע בעצמו, לעשות ממנו כלי לעבודת הבורא.

בניסן עתידין להיגאל

כמו מחוגי השעון, גם בנו מתנהל מאבק בין כוחות סותרים. אדם המבורך בשכל ישר מבין: עלי רק לעשות צעדים קטנים. להימשך אל השם בתוך המניעות, לנוע בנקודות טובות. לעשות התחלות חדשות. כל תנועה שאעשה כלפי מעלה, אף אם ירבצו עליה טונות של חומריות וכבידות, מניעה את המחוגים, עושה נחת רוח עצומה למעלה.

נכנסים לחודש הגאולה. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. תיכף נקרא בהגדה על ניסי יציאת מצרים. עין בעין נראה השגחה, איך מופיע לפתע כוח משיכה עליון נורא ומושך בחבלי הנפשות אל חירות הנפש והדרור.

סיפור פלאי זה על איזה רקע הוא מופיע? גלות, נכון. דהיינו, כל התגלות גדולת השם של יציאת מצרים לא נעשתה אלא בזכות הרקע של מצרים. כוח המכריח הנכנע לכוח המושך בעבותות הנפש. הגשמיות הקורסת למרגלות האמונה. כל אלו הם-הם גילוי האמונה. אנשים סבורים שרוחניות זו עליה של קפיצת הדרך. מה פתאום, רוחניות אמיתית זה התגלות מתוך הסתרה. הימשכות מתוך מניעה. כך יוצרים מתוך זמן חומרי ומגושם -זמן רוחני. נצחי.

829 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים