זכור, אל תשכח! שיטות קבליות למיגור השכחה

בשלהי ברכת 'אהבת עולם', בתיבות "מארבע כנפות הארץ" אנו אוספים את ד' כנפות הציצית בידינו כנגד הלב. כנפי הציצית משולים לכנפות הארץ. 'ארץ' הוא כינויה של ספירת המלכות, נמצא שבזו השעה אנו אוספים ומחזיקים את האמונה השלימה בידינו ומצמידים אל הלב, משם היא תקבל הארה חדשה. הציצית מסוגלת לזיכרון כדכתיב "וראיתם – וזכרתם", לפיכך במקום זה אנו מעלים על ליבנו שלושה מתוך ארבעה זיכרונות: מתן תורה. מלחמת עמלק. מעשה מרים. יציאת מצרים. ארבעתם נזכרו בפירוש בתורה, והם רמוזים כאן באופן זה: מתן תורה במילים "ובנו בחרת… וקרבתנו מלכנו" מלחמת עמלק בתיבות "לשמך הגדול", שהלא שלמות שמו יתברך מותנית במחיית עמלק. זיכרון מרים בתיבות "להודות לך", מפני שהלשון הפה והשפתיים הם כלי הדיבור שיצר בנו השם יתברך כדי להודות לו ולא נשתמש בהם בסיפור לשון הרע ח"ו. את יציאת מצרים אנו מזכירים מאוחר יותר בפרשת ציצית (שער הכוונות – דרושי תפילת השחר דרוש א).

זכירת עמלק נוגעת לענייני דיומא לפיכך עליה נרחיב את הדיבור. ב' מצוות יש כאן, זכירה ומחייה. מצוות המחייה תתאפשר רק לאחר התגשמות שני התנאים הנזכרים בפסוק "והיה כי יניח", הם אינם קיימים עדיין, אולם מצוות הזכירה נהוגה כבר היום. כל יום. זה המקום וזו השעה לליבון מהות מצוות הזכירה. השורש ז.כ.ר מופיע בהטיותיו השונות בכל הקשור למלחמת עמלק או מצוות ימי הפורים: "זכור את אשר עשה לך עמלק". "תמחה את זכר עמלק". "והימים האלה נזכרים ונעשים". "וזכרם לא יסוף מזרעם", ועוד. הזכירה אם כן מצווה מדאורייתא, אך הזיכרון עצמו מה הוא?

להלן נבין שזיכרון – בהיבט הרוחני – הוא מושג של ממש. הזכירה אינה רק כישרון והשכחה איננה רק חולשה, השתיים הללו מגדירות דרגות רוחניות שונות. נבחן שלושה ביטויים של המושג זכירה ושכחה.

משפיע ומקבל

מלמד האריז"ל: "הזכירה בזכר והשכחה בנקבה". על הקשר שבין זכר לזיכרון מצביע כמובן השורש – ז.כ.ר. הזיכרון מיוחס לזכר גם מפאת היותו משפיע, זיכרון מתקשר להשפעה. מבחינה רוחנית זיכרון הוא יכולת השפעה, הזוכר – משפיע. הנקבה מקבלת, יכולת הקבלה קשורה לשכחה. על מנת להשפיע זקוק הזכר לשפע, הזיכרון אוצר במוחו של הזוכר את המידע, גם המשפיע מסוגל להשפיע בזכות יכולתו לאצור ברשותו שפע. לעומת זאת למקבל דרושה יכולת הפוכה – שכחה. לא במובנה השלילי, אלא במשמעותה המועילה. דווקא השכחה היא שתאפשר לו לקבל ולספוג את השפע. שכחה היא ריקוּת, כלי ריק יכיל שפע. כאשר המטרה היא לקבל, יש בשכחה ברכה. נמצא שהזכר והנקבה התברכו בכישורים המותאמים לתכליתם עלי אדמות. התואר זכר ונקבה על פי פנימיות, מתייחס לאופי נפשו של האדם. יש נפשות שבחינתן זכר ויש שבחינתן נקבה. בכוונות לימוד תורה מלמד האריז"ל שהסיבה שיש אדם שלומד אך אינו זוכר את לימודו עשויה להיות קשורה לכך שנפשו מעולם הנוקבא. תיקונו שילמד ויחזור וילמד ולא יתייאש מפני השכחה, ובכך הוא מתקן את שורש נפשו.

לאור הביאור הזה מובנת מצוות הזכירה בהקשר למלחמת עמלק. בשני אופנים עמלק פוגע בישראל, בקרירות ובמלחמה. נאמר עליו "אשר קרך בדרך ויזנב בך…" כלומר זהו כוח של קרירות הפוגע בעיקר בשולי המחנה, בנפשות החלושות וברגעים התשושים של היהודי. מעבר לכך עמלק הוא גם גדול הלוחמים בישראל. כנגד כן נצטווינו בשני ציוויים – לזכור את מעשיו ולמחות את זכרו. הסכנה הגדולה הגלומה בעמלק היא יכולתו לקרר. קרירות היא היפך הזיכרון, מפני שזיכרון הוא אמצעי התקשרות, הזוכר מקושר לדבר אותו הוא זוכר. קרירות היא ניתוק, ועמלק לוחם עם ישראל באמצעות ניתוקם ממקור חיותם. הוא מפעיל כלפיהם שכחה. לפיכך כלי המלחמה שלנו היא הזכירה.

גדלות וקטנות

הזכירה והשכחה מוצאים ביטוי נוסף ביחס לקטנות וגדלות. האריז"ל מלמד ששכחה נובעת ממוחין דקטנות. הקטנות מתישה את כוח הזיכרון, עד שאפילו הזכר ייפול לשכחה, בבחינת "תש כוחו כנקבה". תשות כוח בנידון דידן היא השכחה. כדי לזכות בזיכרון, מלמד האריז"ל, יש לדחות את הקטנות ולהביא תחתיה גדלות. משמעותה של דחיית הקטנות היא כך: כאשר אנו מדברים על גדלות וקטנות הכוונה היא לסוגים שונים של 'מוחין', המוח הוא השפע או מנת החיות הרוחנית שיש לנבראים הרוחניים. כעת נסביר ארבע נקודות:

א. קטנות וגדלות הינם שני סוגים של מוחין. מוחין אלה נכנסים מלמעלה ויורדים כלפי מטה – מהראש עד העקביים. הדבר דומה לאופן בו התבונה נכנסת באדם, תחילה נקלטת החכמה במוחו וראשו. לאחר מכן 'יורדות' התוֹבנוֹת ונכנסות בחדרי ליבו, מתבטאת בגופו ובמעשיו, עד שהופכות להרגל של ממש. בשלב זה החכמה התפשטה עד העקביים.

ב. כפי שגיל הילדות קודם לבגרות, כך הקטנות מופיעה בהנהגה הרוחנית לפני בוא הגדולות.

ג. אין דרך לצאת ממצב קטנות מבלי להמיר אותו בגדלות. הווי אומר: הדרך היחידה לסלק את הקטנות היא – לדחות אותה כלפי מטה. דבר זה יתאפשר רק באמצעות הבאת מוחין חדשים – מוחין של גדלות, אשר ייכנסו וידחו את הקטנות ממקומה כלפי מטה.

ד. הדחייה נעשית בשלבים ולא בבת אחת. מסעם של המוחין דקטנות נמשך לאורך שלוש תחנות – דעת תפארת ויסוד, שהם מחשבה דיבור ומעשה. קודם מסלקים את הקטנות מהמחשבה שבמוח ודוחים אותם את הגרון, משם ממשיכים ומסלקים את הקטנות והשכחה גם מהדיבור ולאחר מכן גם מהמעשים.

בכוונות הנוגעות ללימוד תורה מלמד האריז"ל שעל מנת שהלומד יהיה מסוגל להבין ולזכור את לימודו עליו לסלק את השכחה מהעולמות העליונים, וזאת על ידי שידחה את המוחין דקטנות מפני מוחין דגדלות. דחייה זו נעשית על ידי הבאת מוחין חדשים של גדלות. ככל שהגדלות נכנסת ויורדת פנימה, כך נדחית הקטנות מפניה ויורדת כלפי מטה. מוחי הקטנות הם שמות אלוקים, בשם זה מאה ועשרים צירופים. ככל שהקטנות נדחית כך היא מתמעטת – ממאה עשרים צירופים לשישים, ומשישים לשלושים וכן הלאה עד למצב השורשי המותיר את הקטנות כחמש אותיות שם אלוקים. פעולה זו של דחיית הקטנות נחשבת עבודה רוחנית גדולה ויחידי סגולה מסוגלים לה בשלמות. על דרגה שכזו נאמר במשנה "בור סוד שאינו מאבד טיפה".

מכאן לימוד יסודי בעבודת הבורא. אין צורך ללחום בחולשה ולהתעמת עם הקטנות, צריך פשוט להביא פנימה גדלות. כאשר במוח תהיינה מחשבות גדולות וטובות, המחשבות הנפסדות והמחלישות תדחנה מעצמן.

פנים ואחור

אופן נוסף בו מוצאים הזיכרון והשכחה את ביטויים הוא המושג 'פנים ואחור'. כידוע, בהנהגה הרוחנית ניכרים שני מצבים עיקריים – פנים ואחור. גם כאן כמו ברעיונות הקודמים אנו מגלים שזיכרון ושכחה אינם רק תוצאה של כישורים מנטליים וכדומה, זו השתקפות של מצב רוחני. הבנה זו מיישבת את הקושיה המתבקשת: איך יתכן ציווי גורף 'לזכור ולא לשכוח', וכי לכולם כוח זיכרון שווה? אכן אנו מצווים לעמול ולהביא את עצמנו למצב הרוחני שיאפשר זכירה, ולהתרומם ממצבים נמוכים הגורמים לשכחה.

הקשר שבין זיכרון ושכחה למצבי פנים ואחור מתגלה בגימטריה של שמות פרצופי חכמה ובינה. שמה של החכמה הוא הוי"ה (מלא ביודין) ומספרו ע"ב. שם הבינה הוא אהי"ה (מלא ביודין) ומספרו קס"א, יחדיו הם עולים למניין 'זכור'. כאשר מחשבים את אחורי השמות הללו (חישוב אחור נעשה באופן של חזרה לאחור, כך: י, י"ה, יה"ו וכו') אחורי החכמה הם קפ"ד, ואחורי בינה קדמ"ת, יחדיו הם יוצרים את המילה 'תשכח'. על זה הזהיר הפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח".

767 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים