החוקר והמאמין

שם התואר שלו מעורר יראה.

'חוקר דת', כך הוא חותם על מאמריו, בצירוף לשמו הפרטי המתנוסס בראש העמוד. ודי בזה כדי להשתחוות אפיים לפני הדרת אפיקיו הרחבים בכל נושא דתי ובכל הקשר. ודי בזה כדי לעצום עיניים ולקבל את קביעותיו המבינות כנתינתן מסיני. ודי בזה כדי שאתה, איש דתי בפועל, תחוש כננס לעומת ענק. כיוון שהוא, החוקר, יודע את שאתה מגלם. במשקפיו האקדמיות, הינך תופעה הרוחשת על דפי ההיסטוריה. אמונותיך, הקדוש והיקר בעיניך, וכל מהותך גם יחד, אינם אלא קרקע פורייה למחקריו העשירים. ובשוליהם, מסקנותיו הנחרצות.

מאמריו הביאוני לחשוב משהו אודות עיסוקו.

האם חקר דת שייך למחלקה הדתית, החילונית, או זה וזה לא?

משל למה דבר דומה, לילד המערער אודות ייחוסו הביולוגי. לעת עתה אין הוא יודע האם זוג האנשים המציגים את עצמם כהוריו, אכן הוריו המולידים הם, או שמא אינם אלא זוג מאמצים רחימאי. במשך התקופה הזו, כל עוד לא ווידא הילד את ייחוסו, כל עוד הוא מטיל ספק בדמותם של אבא ואימא, האם תתכן ביניהם מערכת יחסים תקינה של הורים ובן? בוודאי שלא.

אף אדם אינו יכול להיות בן במלא מובן התואר, כל עוד הינו עסוק בווידוא ייחוסו. להיות בן, משמע להיות מסור לאבהותו של אב ולאימהותה של אם. מחקר, דורש את ההיפך. החוקר מעצם עיסוקו, מערער. חותר תחת התארים, מבקש את שמסתתר מאחוריהם.

אמר מאן דהו: לעולם לא תדע את מהותם של החיים, כל עוד הינך נוטל בהם חלק פעיל. על מנת לדעת מהותו של דבר, מוכרחים לבחון את היקפו. ואת זה ניתן לעשות רק מבחוץ. כדי לחקור דבר מה, מוכרחים לצאת החוצה. לבחון את הדברים מהצד, באובייקטיביות צוננת, ללא מעורבות אישית.

האם אדם דתי יכול באותה העת ובאותה עונה, לשהות – לצורך מחקריו, מחוץ לדתיותו?

גם מעבר לשאלה הדתית, חקר אמונה הינו עיסוק מופרך מיסודו. מחקר מכל סוג שהוא, עשוי לגעת אך ורק בנתונים. מחקר, בכל תחום, מתיימר להציץ על הנושא הנחקר אך ורק מבחוץ. חוקר אינו יכול להיות מעורב במושא מחקריו, שאם כן הרי הוא נוגע בדבר. אינו אובייקטיבי וממילא אינו כשיר לעמוד בכור המחקר. הבעיה שהאמונה הבסיסית ביותר אינה מסוגלת להתקיים במי שאינו נגוע בה. אין בריה שכזו, מאמין אובייקטיבי. אם מאמין אתה, הרי הינך נוגע באמונתך. ואם לאו, לעולם לא תדע טעמה של אמונה.

*

האמונה היא הנכס המעודן ביותר בין נכסינו. וניתן לומר שהיא שבויה בידיים שאינן אמונות דיין לשאת אותה ולשמור על שלומה. זו בריה שאינה חדלה לגדול, והיא מתפתחת גם אחרי שהורמון הגדילה הגנטי חדל מתפקידו. רבבות גורמים משפיעים על עיצובה של אמונת המאמין, לטוב ולמוטב. מכל מקום, המצב האופטימאלי ביותר עבורה הוא, תמימות.

מאי משמע?

יריבות עזה ניטשת משחר ההיסטוריה בין האמונה לכפירה. שתי דמויות קדומות מסמלות את המאבק, אברהם אבינו ונמרוד. לא היה זה מאבק בין חילוניות לדתיות, משום שנמרוד ידע את ריבונו  אך התעקש למרוד בו. ידע לא היה חסר שם, אלא משהו יסודי יותר. גם אברהם היה חוקר, מחקריו הקיפו את כל אושיות הקיום, החומרי, הפילוסופי והרוחני. וזו גדולתו. שבכל זאת מסוגל היה לסלול במו רגליו את הדת. חוקר שהופך למאמין דתי, זה דבר חידוש.

אברהם אבינו היה תמים.

לגמרי מתוך טעות, רגילים ליחס את התמימות לרמת משכל נמוכה ומחשבה רדודה. כביכול לא באה המידה הזו אלא לפצות על חסכים ברמה האינטלקטואלית. המאמין הראשון בהיסטוריה מוכיח את ההיפך. ספר יצירה מתאר את מחקריו של אברהם אבינו כחובקי תבל ותעלומותיה. ובכל זאת הוא נותר תמים. זו יכולת מופלאה. משום שהקרדום השכלית החותרת ללא הרף תחת כל יסוד, נוגסת בבשר האמונה ומוצצת את דמה. אין מנוס מכך. החוקר והמאמין יריבים מושבעים במוחו וליבו של כל בר דעת. השכל, גם תחת כיפת קטיפה, מתנגד נחרץ לאמונה. והאמונה מצד עצמה, גם בנוכחותה המינימאלית, מבקשת תמיד לפרוק עולו של שכל. רק איש תמים יכול לחיות בין הניצים בשלום. אברהם אבינו חי כך.

*

אמונתנו ניזונת מאירועי השעה. אם נבחן לאחור את רגשי האמונה המפעמים בנו, שנולדו עם הזמן ועוצבו בתוך המקום ובין הבריות, נגלה מורים רבים שטיפחו אף גידלו את החלקים המאמינים שבנו. כה רבים הם מעצבי האמונה, שאין דרך להכיר בהם. רק המאמין הער לאמונתנו הנולדת וגדילה, מייקר עם הזמן את אותם מורי דרך המופיעים על אם דרכו בכל צורה ודמות.

ברם, זו חרב פיפיות. מפגש או כל סוג של מאורע, יכול להוליד בנפש פנימה, בריה מתחדשת של אמונה. ובאותה מידה אף עלול לזרוק בה ארס של עכנאי, קוץ דוקר של כפירה. לשון המאזניים היא, באיזה כלי תבחר לאסוף את מאורעות חייך. באמצעות תמימותך, הישרה והכנה. או שמא בדריסת רגל של חקירה. החיים בעצמם מובילים כל אדם אל ייעודיו. התובנות העמוקות ביותר פזורות בין מפגשים פשוטים ושגרתיים עם אנשים. המאורעות מהם אנו מבקשים להימלט, הזמן שמתבזבז בדרך מהכא להתם. הקשיים, הדאגות, והדברים שחולפים מול העיניים כל הזמן. מכילים את התובנות האמתיות ביותר. החומר הזה יכול להצמיח בתוכנו נבטים של אמונה חיונית.

כדאי להיזהר שהחוקר שבנו לא ירמוס חלילה את הזרעים הללו, במחי שנינותו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1303 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים