הגאולה השלימה מתחילה בפסיעה הבאה

בין ההפכים היותר מוחלטים מפריד בסך הכל קו דק, בין גלות לגאולה מפריד רק משהו, ואת המשהו הזה צריכים לעבור בשלום.

זריזות היא דרך יחידה המאפשרת מעבר מגלות לגאולה. הזריז מסוגל להבחין גם בדברים הקטנים, שם בדרך כלל מסתתרים הרגעים הגדולים.

יש בעולם דברים גדולים חשובים ובולטים, ויש דברים קטנים פשוטים וצנועים. יש מאורעות שיחקקו לעד על ספר דברי הימים, יש כאלו שיחמקו אל שולי הסיפורים. התרחשות כמו גאולה למשל, איננה יכולה להיות קטנה ונזנחת, מדובר באירוע עולמי, חד פעמי. מדובר בתמורה שנוגעת לכל בני אנוש ולכל ההיסטוריה. גאולה איננה נושא שולי. מבין החגים והמועדים, פסח תופס מקום עיקרי ובולט לעין. הוא משמש מעין ראש השנה לחגים, הכל מתחיל מפסח וכל המצוות הן זכר ליציאת מצרים. ובכל זאת המועד המשמעותי הזה תלוי בדבר אחד קטן, אפילו זעיר. כל חג הפסח מתנוסס על נקודה אחת זעירה – חמץ במשהו. די באחוז בודד של חמץ כדי לפסול כל כמות של אוכל ולהשבית חלילה את קדושת המועד.

*

זו למעשה הנקודה הבולטת ביותר בחג הפסח – חמץ אסור במשהו. כל איסורים שבתורה ניתנים לביטול ברוב, בשישים, או ביותר מכך. אולם חמץ אסור אפילו במשהו. כמה הוא אותו 'משהו'? כשמו, משהו. כאן גם מודגש פלא נוסף: חמץ ומצה הם לכאורה שני קצוות קיצוניים במיוחד. החמץ אסור בפסח באיסור חמור מדאורייתא, ואילו המצה התגלמותה של מצוות עשה מהתורה. המצה מסמלת את הגאולה והחמץ את הגלות. בפועל, איזה מרחק מפריד בין חמץ למצה? כלום. על השעון מפרידים ביניהם רגעים ספורים. ח"י דקות ידרשו לעיסה כדי להחמיץ. כפסע בין חמץ למצה. גם בצורת הכתיבה המרחק כמלא נימה. האותיות זהות מלבד האות ה' המוחלפת במילה 'חמץ' באות ח'. אנחנו רגילים לחפש את ההפכים המוחלטים בשני הקטבים היותר רחוקים, והנה כאן השם שכנים. דרים בסמיכות מקום. האותיות כמעט זהות וגם האות היחידה המבדילה, זהה להפליא לרעותה. מה כבר מפריד בין האות ה' לאות ח'? קו דקיק.

בין חמץ למצה

נקודה זעירה מבדילה אמנם בין חמץ למצה ובין כשרות לאיסור, אבל עליה העולם עומד. המוח הוא משכנה של הנשמה, הראש הוא האיבר היותר נעלה, דווקא בשל כך הכל בו קרוב כל כך. הטוב והרע אינם נמצאים בשני עברי המתרס, הם דרים בכפיפה אחת. רק סטית קמעא איבדת את השביל. ככל שאדם מתבגר הוא מסוגל להבחין בדיוקים דקים יותר. ככל שהוא גדל עומד אדם על סודו של ההבדל הקטן, הקטן דווקא. הנקודה הזעירה ופרק הזמן הפעוט המבדילים בין חמץ למצה מבטאים היטב את המרחק בין ההגדה טוב לרע בתחום המחשבה. ברגע קטון הטוב הופך לרע ולהיפך. קצת מניחים לעיסה והיא מחמיצה, ובאותה מידה אדם מרשה לעצמו להישכח לזמן מה והנה הוא מוחמץ, נופל ברפיון. במקומות האמתיים שום דבר אינו רחוק, הכל קרוב מאוד וזה דורש זהירות וערנות יתרה.

אל נקודת ה'משהו' שואפת למעשה הבריאה כולה. במשהו תלויה הגאולה השלימה. משהו בסך הכל מבדיל בין גלות לגאולה. הגלות השעבוד והעבדות קרובים לעולמו של האיש החופשי הרבה משהוא מסוגל לדמיין. ואילו החירות והפדות קרובים ונגישים לכלאו של האסיר יותר משהו מעז לחלום. לא מפרידה בין העולמות אלא פסיעה קטנה של משהו, אבל את המשהו הזה קשה מאוד לעבור. כדי לחצות את המעבר הצר הזה אנו נדרשים לסיוע הצדיקים, הם אומני הפרטים הקטנים.

 

רבינו הקדוש מלמד שהצדיקים, המורים הרוחניים האמתיים, מתייחדים דווקא ביכולתם לרדת דווקא באמצעות הצינורות היותר צרים, משום שמעלתו של המלמד היא יכולתו להעביר את הדעת היותר רחבה אפילו לכלי קיבול של תלמיד צר מוחין. גדולתם של הצדיקים אפוא מתייחדת אף היא בחוט השערה, ביכולתם לצמצם אור עליון לקווים זעירים שיצליחו לחדור לתפיסת עולמנו הצרה והקטנה מלהכיל (ליקו"מ, ל').

פסח חג ההתחלה

זה למעשה עיסוקנו המרכזי בחג הפסח. ביום הזה יצאנו ממצרים והיציאה הזו מסמלת את כניסתנו בגבול הקדושה. כשיצאנו משם נדמינו כמעט למצרים, כל כך שקענו בגלות שאפילו מלאכי מרום תמהו וטענו: "הללו והללו עובדי עבודה זרה", כלומר ההבדל דק כחוט השערה. ואת המשהו הבלתי מורגש הזה הדגיש הקדוש ברוך הוא והפך להתחלה חדשה. הוא לקח אותנו לעם ואת המצרים הטביע בים, וזה למעשה סיפור יציאת מצרים של כל אחד. כאשר אדם שרוי בגלות הנפש הוא אינו מסוגל להבחין בין טוב לרע, הכל נדמה לו כעיסה אחת בלתי ניתנת להפרדה. באופן שכזה קשה מאוד להיחלץ מהרע ולהיגמל ממנו. הנס שלנו הופיע במצרים בדמותה של הזריזות. יצאנו בחיפזון, מיהרנו, דהרנו. כאשר אדם נחפז הוא מתחיל לגלות את גודלם האמתי של הרגעים הקטנים, ההבדלים הדקים מתגלים לעיניו כעולמות מלאים. הרע מתרחק ממנו והוא מוצא את עצמו מדגיש יותר ויותר את הטוב הכשר והטהור.

פסח הוא חג של חינוך, חג של התחלה חדשה. בפסח מלמדים אותנו לפקוח עיניים של שימת לב. להבחין בפרטים הקטנים, להיזהר בשלומם של הרגעים הבודדים. ליקר כל נקודה טובה. משום שלפעמים השער של הגאולה מסתתר מאחורי פסיעה קטנה.

 

1611 סך כל הצפיות 3 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים