דבר אליו, אל תכה

בס"ד

קל לפעול דרך המרפקים, אבל לא תמיד משתלם. הצדיקים מלמדים דרך אחרת, רכה וחזקה. לפעול הכל באמצעות תפילה.

משה רבינו רצה לגלות לעולם את דרך התפילה, המחלוקת עליו מנעה זאת. אבל משיח ילמד את הדרך הזו לכל העולם.

הכאת הצור נחשבת אחת הטעויות ההיסטוריות שהשלכותיהן משפיעות עד היום על הווי חיינו ועל יהדותנו. זו אחת מאותן טעויות דקות ועדינות המיוחסות לצדיקים שקומתם הרוחנית מתנשאת לגובהי מרומים. דווקא שם, גבוה מעל גבוה, כל שגיאה קלה מחוללת השלכות נוראות. מאורע הכאת הסלע קרוי "מי מריבה" וחז"ל מלמדים שפגם הכאת הסלע נגרם בעקבות המריבה שהעם עורר כנגד המנהיג, משה. וכפי שדרשו חז"ל את הכתוב (קהלת ז) "כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה" (שמות רבה, פרק ו) על משה רבינו שהמריבה שעוררו כנגדו העם המתאוננים הצליחה לבלבל אפילו את דעתו השלימה עד ששינה ממצוות ה' והכה בסלע (ליקו"ה גזילה ה).

*

ההכאה בצור נושאת משמעות עמוקה ורחבה, עד שאמרו חכמים "אִלְמָלֵא לֹא הִכָּה מֹשֶׁה בַּצּוּר לֹא הֲוֵי טַרְחֵי רַבָּנָן בִּשְׁמַעַתְּא". הווי אומר: כל צורת לימוד תורה שבעל פה נובעת משגיאת ההכאה. הסלע רמז לתורה הקרויה 'צור', והוצאת המים מהסלע היא-היא הפקת מימי הדעת מתוך סלע התורה. מלכתחילה ניתן הציווי לדבר על הסלע, ואילו היה הסלע מוציא מים בעקבות דיבור, הגישה אל לימודי התורה והבנתה נקבעת היתה לדורות באופן של דיבור, בנחת. הכאה נובעת מצד שמאל מהגבורות, וכאשר משה רבינו נוקט בדרך ההכאה, נחתמת גישה זו לדורות ואין דרך להפיק הבנה ודעת מתוך התורה אלא באמצעות מאמץ, יגיעה ומריבה. בתורה שבעל פה המחלוקת היא כורך המציאות, זו אמנם מחלוקת שבקדושה, ובכל זאת זו מחלוקת.

מול הסלע

מונח כאן יסוד נפלא. שוב ושוב מובילים אותנו החיים אל מול הסלע. אדם צמא למים; זקוק לישועה או מחפש מענה ופתרון לשאלה. צמא לחיות רוחנית או מחפש תשובה להתלבטות פנימית. נדמה שלפניך רק סלע – הדבר האחרון שיפיק תשובה למצבך. ואז מגיע הציווי "דבר אליו". -"אליו?" אתה שואל, "לדבר אליו?!" פניה לסלע נדמית חסרת תועלת, וזו בדיוק תחושתו של אדם שאומרים לו לפתוח פה ולהתפלל על מה שנדמה לו כחסר סיכוי. המילים הופכות לאבנים וחצץ. וכאן הניסיון הגדול; לנסות בכל זאת לדבר, או להשתמש בכלי היותר זמין – ההכאה, בכוח.

האמצעי המקובל בעולם הוא כוח. החזק שורד והחלש נעלם מהאופק. מגיל צעיר אנו מחונכים לפעול באמצעות כוח, ואת התפיסה הזו מאמצים בקלות גם לעבודת הבורא. לא מתקדם ולא מסתדר? כנראה לא הפעלנו מספיק כוח. לוחצים עוד אבל תוצאות איין. מה עושים? מפעילים עוד כוח. יתכן שבסופו של דבר תושג המטרה, אבל היא לבטח תהייה מלווה בכעס ומכאובים. מי שסיגל לעצמו דרך כוחנית, אפילו בעבודת השם, ינהל את חייו מתוך דחפים ומתיחות, תלונות ומריבות. הוא יתקוטט עם עצמו ועם סביבתו, גם עם אלוקיו. יהיו לו תלונות מדוע ולמה, תהיינה לו דרישות ותביעות. ותמיד תיוותר בפנים התחושה שעדיין לא השגתי את מבוקשי.

בנקודה זו כדאי לעצור ולהקשיב, לצדיקים יש דרך אחרת והם מעוניינים לאמן אותנו לעשות שימוש באמצעי טוב יותר. לא אלים, אך חזק מאין כמותו. הדרך של הצדיקים עוברת דרך הפה, לא בכוח הזרוע. באמצעות מילים, ברכּוּת ולא במכות. וזהו לימוד יסודי ונשגב: כל נושא או תחום שאתה מתקשה בו, אינך מסתדר ואינך מצליח בו. כל עניין שהינך מסוכסך עימו – קשה לך ואתה מרגיש רחוק ומנותק ממנו. כל תחום שהינך חש עדיין כאילו צריך להכות בו, וזה לא הולך – סימן מובהק הוא שחסרה בו תפילה. לא התפללת על זה מספיק. אם נדרשת הפעלת כוח מוגזמת מעבר ליכולותיך – חסרה כאן תפילה, נקודה.

המילים פועלות!

העולם הזה דומה פעמים רבות לסלע, במיוחד בעניינים הנוגעים לנפש ולהצלחתה. במפגש עם הסלע אנו מנסים שוב ושוב להפעיל כוח, אבל הסלע הרי חזק יותר. ולכן דרכם של הצדיקים היא בדיבור. לנתב את הכוחות אל הפה, להעביר את כל ההשתדלויות באמצעות מילים. לדבר ולדבר אל הסלע עד שיוציא מימיו. הסיבה שדרך זו עדיין איננה נחלת הכלל, והסיבה שגם אלו שהתוודעו לה ואף זכו לישועות נוראות על ידה עדיין אינם תמיד נאמנים לה, נעוצה במחלוקת. המריבה שעורר העם על משה רבינו גרמה לשגיאתו והובילה לכך שלא נכנס ארצה. אילו היה משה רבינו נכנס לארץ היה מנחיל את דרך התפילה והדיבור לכל העולם, כדרך הכבושה לרבים. הגישה הזו של לפעול דרך הפה, דרך היער והשדה, להפוך עולמות באמצעות מילים שקטות, היתה לנחלת הכלל. לא זכינו ומשה הסתלק מחוץ לגבולות הארץ. לפיכך הגאולה עודנה מתעכבת. להחשת ביאת גואל צדק נדרשים כוחות עצומים. בהכאה ובדחיקת השעה לא נצליח, המילים והתחינות יובילו אותנו לשם מהר יותר. וכשמשיח יבוא הוא ילמד את כולם את דרך התפילה, ואפילו גויים ואומות העולם יעסקו בכך (ליקו"ה יו"ד, יין נסך – ד).

 

1037 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים