בהעלותך – יש לך הכל, תחפש!

בס"ד (פורסם בעלה לתרופה תשע"ג)

אנשים מחפשים עצות, ישועות, נחמות, ומוכנים לעשות הכל להשיג זאת. אבל האוצר הרבה יותר קרוב. הוא ממש כאן. ואולי משום כך איננו נלהבים מספיק כדי לחפש אותו.

הארגז החתום היה גנוז זה שנים בבוידעם. טמנו אותו שם מחוסר עניין ומקום. היתה זו ירושה מוזרה למדיי. ארגז עץ עמוס ניירות ומחברות. היורשים מצאו עניין גדול יותר בנכסים האחרים שירשו. בתים, קרקעות ועוד. הארגז לא היה אלא גנזך מיותר למראית עין.

לימים נקלעו היורשים לבעיות. הירושות שנפלו בחלקם החלו להעיק. נוצרו הפסדים, התגלעו בעיות חוקיות. יורש סקרן אחד החליט לפשפש בארגז, אולי יימצא שם חפץ בעל ערך. החיפוש חשף מספר אוצרות. היו שם מסמכים חשובים שהשלימו את התמונה החסרה והביאו בעיות רבות אל פתרונן. מסתבר שהמנוח חשב היטב מה להוריש, הארגז לא היה מיותר. כשהתעוררו שוב בעיות והיורשים נקלעו לקשיים, הם ידעו היכן כדאי לחפש.

***

האוצר הגדול אינו רחוק כל עיקר, לפעמים הוא פשוט קרוב מדי, כלומר מצוי תחת החוטם עד שאין האדם מעלה על דעתו לחפש אותו בד' אמותיו. ישועות אינן חסרות, הצלחות גם כן, עצות למכביר, חיזוקים לרוב, חיות, שמחה, התחדשות. אלו ועוד כהנה מצויים באוצרותינו, שייכים לנו, זמינים, נגישים. את כל הטוב הזה קיבלנו בהר סיני עם תורתנו הקדושה. הירושה הנפלאה כאן, אך האתגר הגדול הוא, איך מצליחים לגרום ליורש המאושר לגשת אל הנכסים השייכים לו. למצוא את הפתרונות והעצות שהוכנו במיוחד עבורו והותאמו במדויק לאתגריו וניסיונותיו.

הגישה אל אוצרות הירושה פשוטה וברת השגה. מה עושה יהודי הנקלע למצוקה? ניגש לפני השם, יושב ומוזיל דמעה. מתחנן מפייס, והנה כבר מפציע השחר. לא תמיד כזריחה מרהיבה, אך תמיד מפציעה הישועה. רעיון, חיזוק, עצה, בהירות. אוצרות היהדות מעולם לא אכזבו. הכתובת אם כן ידועה. אך מדוע זה כשמתעוררת בעיה או התמודדות חדשה, לוקח לנו זמן ארוך מדי עד שאנו נזכרים היכן מצאנו בפעם האחרונה את המפתח? מדוע שלא ניגש תיכף ומיד אל הדבר הפשוט כל כך שהוכיח יעילות שכזו?!

הסתום והגלוי

זה עתה יצאנו מחג השבועות. קיבלנו תורה. התורה הקדושה היא אוצר של כל טוב, ומעבר לכך היא זו המשרטטת בבהירות מפליאה את אורחות החיים. איך לנהוג כראוי ואיך לחיות. "אורייתא סתימא וגליא" – התורה סתומה וגלויה. למראית עין הכל גלוי וידוע. כל אדם יודע שהכל טמון בתורה. העצות והישועות, האמת ואורח החיים הנכון והראוי. אולם, בכל זאת אין די בידיעה הזו. משום שבסופו של דבר, האדם מול אתגריו אובד עצות. אינו יודע איך לפרוט את דברי התורה למציאות ממשית. וזהו החלק הסתום והנסתר שבתורה. כדי למצוא עצה ולהגשים הצלחה של ממש באמצעות התורה יש להפיק ממנה את הטוב הגנוז. כמו יין משובח הכנוס בענביו. רק דריכה מאומצת בגת תפיק את היין. הנסתר שבתורה דורש דבר מה מעבר לקבלת התורה של פעם בשנה.

אכן, את התורה ואת הירושה קיבלנו בשבועות. אך עיקרה של קבלת התורה מתקיימת דווקא בימות השנה. בכל יום ויום נדרש יהודי לקבל מחדש את אוצרות יהדותו. שאם לא כן, האוצר יהיה שם, אך הוא עצמו לא יידע על קיומו. העבודה הזו דורשת עמל יומיומי להסיר את מסווה שוויון הנפש, לחתור על מעמקי הנסתר, לדלות בעמל תוך דקדוק בדברי הצדיקים ולינה לעומקה של הלכה, את הטוב הגנוז. רק אז נקבל באמת תורה.

 

איזהו האיום המרחף תדיר על נשמתו של יהודי? כביית הנר. העולם מומחה בכך, הוא מסוגל להטיל על הנפש חשכות ולעמעם את אורה בטרדות של הבל ודאגות של שטות. התוצאה היא אפר. פתילת הנפש מעלה אפר והנר כבה. אדם מתבונן על עצמו שואל, מה אירע לי. רק כעת חגגתי את קבלת התורה. התלהבתי. והנה שוב הריני כבוי, צונן, בלתי מרגיש?!

להטיב את הנר

אכן, בבית המקדש הצטווינו במצווה מיוחדת שכל עניינה סובב על הטיפול באותה פתילה אפרורית. מצוות הטבת הנרות. זו מצווה יומיומית, תמידית, החוזרת על עצמה מדי שחר. זוהי מעין הקדמה חיונית לכל פינות היהדות ולכל חלקי עבודת הבורא. יהודי מוכרח, חייב להעלות מדי יום את נר נשמתו, וקודם לכן להיטיב את הנרות. להכשיר את הפתילה להדלקה. לסלק את הכבדות, היושן העובש, לחדש את הנפש, עם חידוש בתורה, עם להט בתפילה, מצווה מעשית, יגיעה במצווה. על המלאכה היקרה הזו מופקדים במיוחד הצדיקים המופלגים. הם, כאהרון הכהן, מצווים להיטיב את נרות נשמות ישראל. לנפח מעליהם אפרוריות, להלהיב את ליבם, ולכוון אותם שוב ושוב לחפש את העצה הטובה באוצר היקר המצוי זה מכבר ברשותם.

עלינו לזכור! החושך מכסה ארץ וזה טבעו של הטבע. העייפות שולטת על הנפש, וכך דרכו של עולם. מן הסתם בהתמודדויות הבאות נשכח שוב את הבהירות שהיתה פעם. אך זאת נשיב אל ליבנו. לעולם ותמיד נתעקש לחפש את העצות והישועות אך ורק במקום בו הם מצויים. בירושה המצויה ברשותנו, זו שקיבלנו בשבועות. בתורה הקדושה ובאור דרכם של הצדיקים המעלים את שלהבת הנרות. שם מצוי הטוב, שם ראוי לחפש.

 

 

 

1147 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים