בדרך אל המטרה

בס"ד

אנשים רציניים מסמנים לעצמם מטרות, הרבה פעמים הם מגלים שרוב הזמן אוזל בדרך למטרה. האם זה בזבוז זמן?

לקדושה יש תחום, אבל היא לא תהיה שלימה לפני שנספח אליה את עיסוקי ההיתר. כדי להשלים את המקרא צריך תרגום.

לכל אדם יש מטרות אותן הוא מעוניין להגשים, ברוחניות ובגשמיות. אבל פעמים רבות אנו מגלים שרוב הזמן "מתבזבז" בדרך אל המטרה או סביבה. כולם מעוניינים להיות צדיקים וטובים אבל רוב הזמן חולף עלינו בעימותים עם רשעות ודברים לא טובים. מאז צאתנו ממצרים המטרה העליונה היא ארץ ישראל, משלהי ספר שמות ועד לרגע זה לקראת סיום ספר במדבר, אנו צועדים עדיין. לפני ארבעים שנה כמעט הושגה המטרה, ואז חטא המרגלים הרחיק אותנו לארבעים שנה. הוא אשר אמרנו – הבילוי העיקרי הוא סביב המטרה, האם זו תכלית?

*

פרשת השבוע מציבה אותנו קרוב מאוד לכיבוש הארץ, ולפתע נדמה שהיסטוריית ההחמצות חוזרת על עצמה. בני גד ובני ראובן מתייצבים לפני משה ומבקשים לנחול את חלקם מחוץ לגבולות ארץ ישראל, על אדמות עוג וסיחון הפוריות. האם גם הם כמו המרגלים מואסים בארץ המובטחת? החשד מעורר עליהם הקפדה של משה רבינו: "האחיכם יבואו מלחמה ואתם תשבו פה?!"

ובכל זאת מצליחים בני גד ובני ראובן להניח את דעתו כאשר הם מציעים להותיר מאחור את משפחותיהם טפם וצאנם ולהיחלץ חושים בחזית המלחמה לכיבוש הארץ. על פי התנאי הכפול הם לא ישובו לנחלתם שמעבר לירדן "עד התנחל בני ישראל איש נחלתו". פרשת התיישבותם של בני גד וראובן מעברו השני של הירדן נושאת לימוד גדול.

קליפה קדמה לפרי

קיימא לן שהקליפה קדמה לפרי. על פי יסוד זה, אם פנינו מועדות אל הקדושה, נפגוש קודם  בקליפה. הירדן תוחם את גבולות ארץ ישראל, ממנו ומטה משתרעת הארץ הירודה שמחוץ לקדושה. המטרה כאמור היא ארץ ישראל. אבל אי אפשר לגשת אל המטרה מבלי לכבוש קודם לכן את מה שסביבה. ארץ סיחון ועוג נכבשה ארבע עשרה שנה לפני שהושלמה כיבושה וחלוקתה של ארץ ישראל. טמון כאן יסוד גדול.

הקדושה היא בהחלט מטרה נעלה, אבל אי אפשר להשיג את המטרה מבלי לכבוש קודם את סביבתה. לפעמים אנחנו מרוכזים מאוד בהשתוקקות להשגת המטרה ואיננו מבינים מדוע נכפתה עלינו התעסקות מרובה כל כך עם מה שמחוצה לה. הסיבה קשורה ליסוד גדול בקדושה: שלמותה של הקדושה מצויה במה שמחוץ לקדושה. מכאן פירוש חדש למושג "קליפה קדמה לפרי" – אם נפשך לזכות בפרי, עליך לחלץ קודם את חלקי הפרי שבקליפה. היעד הוא הפרי, אבל כדי לזכות בו יש לנצח את צד הקליפה. במקרים רבים התחושה היא שאנחנו מתעסקים בטפל במקום בעיקר. אדם שואל את עצמו, מתי כבר יגיעו הימים האמתיים, מתי יתחילו החיים? למעשה הוא שואל מתי אכנס לארץ ישראל. אבל אי אפשר לגעת מיד בעצם הנקודה, הפרי מלופף בקליפה, ואנחנו לעת עתה מפצחים קליפות…

זה מה שמבדיל את בני גד וראובן מהמרגלים. האחרונים מאסו בארץ מפני שהסתייגו מהצורך להתאבק בעפרה. הם ידעו שהארץ הזו לא תניח להם ותדרוש עמידה בניסיונות ובירורים. מהבחינה הזו המדבר שכולו רוחני נוח יותר. ארבעים שנה לאחר מכן, ובעקבות מ"ב מסעות של חינוך לאמונה, ניגשים בני גד וראובן למשה ובקשה דומה בפיהם – דומה אך שונה לגמרי. הם מעוניינים לנחול מחוץ לגבולות הארץ, לא כדי להתחמק, אדרבה, כדי להיחלץ חושים. בני גד ובני ראובן מוכיחים את טהרת כוונותיהם בנכונותם לצאת בראש הגדוד לכיבוש הקדושה. הם מלמדים שהחזית מתחילה מאחור, מעבר הירדן.

שניים מקרא ואחד תרגום

קדושה אי אפשר לנחול מבלי לכבוש. הקדושה שלך, ההצלחה שלך, הנקודה היהודית שלך – ממתינה מעבר לשדה הקרב. והמלחמה מתחילה במה שמסביב לקדושה, בארציות, בדברי חולין. אי אפשר להיות יהודי קדוש מבלי להיות אדם קדוש. קדש עצמך במותר לך. אם לא נכבוש גם את תחומי החולין ונספחם לנחלת ה', לא תהיה לנו נחלה גם בארץ ישראל.

לפיכך מורים חז"ל: "לעולם ישלים אדם את פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום". הקריאה המשולשת מסמלת את כיבוש הקדושה, אין ללשון הקודש שבמקרא שלימות מבלי שנספח אליה את האחד תרגום. יש קדושה וזו לשון הקודש, יש טומאה ואלו שבעים לשון. בין זו לזו יש צד שלישי, לשון תרגום. אין גאולה בלי קיבוץ גלויות, ואין אפשרות להשיג מנוחה בתוך בית המדרש מבלי לאסוף גם את העם שבשדות. אדם לא יכול להתבצר בקדושתו מבלי לתת דעת על הליכותיו הארציות. ולכן, לפני שממריאים אל קדושת השבת מורים לנו חז"ל לרדת ולתרגם את הקדושה העליונה שתהיה מובנת גם לחלקים האנושיים שבנו. להשלים את הפרשה בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום. בני גד ובני ראובן מבקשים לנחול את חלקם מחוץ לגבולות הארץ, לא כדי להימנע מארץ ישראל אלא כדי להכניס אל גבולותיה גם את התרגום. עבר הירדן הוא האחד-תרגום של ארץ ישראל.

(ע"פ ליקו"ה אור"ח סוכה ב, יו"ד מילה ג)

 

 

 

 

 

2435 סך כל הצפיות 5 צפיות היום
1 תגובה

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים