"בדעת חדרים ימלאו" – מי היא ספירת דעת

ספירת הדעת איננה כשאר הספירות, המקובלים הסתפקו אפילו על דבר הגדרתה כספירה. בכל זאת היא נחשבת המוח השלישי מחכמה בינה ודעת. שלוש ספירות המוחין יוצרות יחדיו צורת 'סגול', כאשר הדעת היא הנקודה האמצעית והתחתונה. תפקיד הדעת הוא חיבור, בעיקר חיבורה של חכמה עם בינה. להלן נראה ביטויים נוספים לתפקיד זה. אם אמרנו (במאמרנו הקודמים) שהחכמה היא ההברקה הראשונית של השכל ואילו הבינה היא קליטת ההארה ועיבודה לכדי יכולת ביטוי, הרי שהדעת ממלאת כאן שלב נוסף – מקשרת בין תובנות השכל לבין הרגש והמידות. בבחינת "וידעת היום, והשבות אל לבבך".

כאחת מספירות קו האמצע, גם הדעת מצטיינת ביכולת למזג ולהכריע בין שני הקצוות הימין והשמאל. היא אחראית על יכולת החיבור בין אדם לזולתו ובין אדם לסביבתו. כאשר אנו מבקשים לומר על מאן-דהו שהוא מכיר היטב מישהו, אנו אומרים שהוא 'יודעו ומכירו'. הידיעה האמורה איננה סתם ידיעה בעלמא, זהו חיבור. כדי להתחבר עם הזולת והסובב, יש להכיר. היכרות מעמיקה מביאה לכלל חיבור, כמו "וידע אדם" שפירושו מלשון חיבור. ידיעת השם, משמעותה השגה פנימית המקושרת עם הלב ומשפיעה על המידות, ידיעה שכזו היא גדר 'דבקות'.

שכל נקנה

בכוחות הנפש הדעת היא מה שקרוי 'שכל נקנה'. מובא בספרים שישנם שלושה שכליים: שכל בכוח, שכל בפועל, ושכל נקנה. הם מקבילים לחכמה בינה ודעת. הגדרתו של השכל הנקנה הוא "שיודע הרבה דברים בידיעה אחת" (ליקו"מ תורה כה). כדי להבין עניין כלשהו על בוריו, זקוק הלומד להקדמות. הנושא הנלמד מורכב ממושגים ומונחים שונים. בתחילה הוא רוכש כל ידיעה לעצמה, לאחר מכן כאשר הלומד 'מונח' מסוגיה ומכירה היטב, כל הידיעות הללו הופכות אצלו לידיעה אחת. במשל הארצי, כאשר לומדים מקצוע חדש הוא נראה כמו איסוף של נתונים שונים. אולם בעל מקצוע וותיק מכיר את מקצועו כמקשה אחת. לא כפרטים ומושגים נפרדים. זהו 'שכל נקנה'. עבודתו של יהודי היא, לרכוש את ידיעת השם ואת התורה הקדושה בבחינת 'שכל נקנה'. שהידיעות הללו לא תהיינה אצלו בגדר 'ידיעות', אלא כמקצוע וותיק וכחלק בלתי נפרד מאישיותו.

ספירת הדעת נבדלת משאר הספירות גם בשל מרכיביה. היא סובלת שני הפכים יחדיו – חסדים וגבורות. אודות מהותם של החסדים והגבורות הרחבנו כזכור בפרק בפני עצמו, קחוהו משם. רק זאת נזכיר, חסדים וגבורות הם כוחות היסוד לקיום הבריאה. אין בעולם גרעין התהוות רוחני או גשמי שאינו מורכב מחסדים וגבורות. לפיכך כוח ההולדה מצוי בדעת.

'לו' לעומת 'לא'

הבחנה נוספת בספירת הדעת היא חלוקתה ל'דעת עליון' ו'דעת תחתון'. תפקידה של הדעת העליונה לחבר בין ספירות החכמה והבינה. דעת תחתון מחבר בין ראש לגוף, כלומר בין שלוש ספירות המוחין לשבע ספירות המידות. אלו שתי רמות של ידיעה, האחת מעורה בהוויות העולם והאחרת נבדלת ממנו, הן נרמזו בפסוק "כי א-ל דעות השם ולו נתקנו עלילות". כתיב 'לא, וקרינן 'לו'. מה בין זה לזה?

הלשון "לו נתקנו עלילות", מבטאת מעורבות של ידיעת השם בענייני העולם הזה. כלומר, זו הנהגה שמאפשרת פרטים משתנים, בחירה. הכתיב "לא נתקנו עלילות" שולל זאת. מבטל את השינוי והריבוי ומבטא את הידיעה המוחלטת מעל כל השינויים שבעולם הזה. הסבר נפלא לכך מצוי בפירושו לאד"ז (לח, א') 'מים אדירים' של תלמיד הגר"א על יסוד עניין 'הידיעה והבחירה'. תמצית הדברים היא: הפסוק אומר "כי א-ל דעות השם", כלומר, מצד אחד לכל אדם בעולם דעה אישית ויכולת לעשות טוב או רע. אולם מכיוון שהשם יתברך הוא הכוח הפועל בכל הדעות הפרטיות, האדם המשכיל מבטל את דעתו ופועל כרצון השם. זוהי 'דעת תחתון' – כוח הבחירה. מאידך, עלול אדם לומר – ממילא אין לי דעה משל עצמי, הכל גלוי וידוע לפניו יתברך ואין לי בחירה. אעשה כלל העולה על רוחי… לפיכך עליך לדעת שיש 'דעת עליון', כלומר העובדה שהשי"ת יודע מחשבות כל בני האדם, איננה שוללת את הבחירה האישית שלך. מפני שדעתו למעלה מדעתך, והיא 'דעת עליון' הנבדלת מדעתנו.

עשר ולא אחד עשרה

אמורה כעת להטריד אותנו תמיהה: הלא ידענו שישנן עשר ספירות. בספר יצירה (פרק ד') אפילו נקבע בפירוש "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה". אולם והיה אם נמנה את כל הספירות מכתר ועד מלכות, ובתווך נחשיב אף את הדעת, תהיינה לנו אחד עשר ספירות, הייתכן?

מתרץ זאת הכלל הידוע בקבלה כי "במקום שהכתר נמנה אין הדעת מן המניין". כלומר אי אפשר להחשיב את הכתר יחד עם הדעת במניין אחד. או הוא או היא. מאי משמע? נאמרו על כך פירושים שונים. הגר"א בפירושו לספר יצירה מבאר שהשאלה היא האם אנו מחשבים את חיצוניות הספירות או את פנימיותם. כאשר מחשבים את הספירות מצד חיצוניותם, מונים את הדעת ומתעלמים מהכתר. כאשר מונים את הספירות מצד פנימיותם, מכניסים את הכתר למניין ומתעלמים מהדעת. ההסבר הוא, שהיום הנהגת הכתר נעלמת. לפיכך גם שמו של הכתר מורה על העתיד לבוא, 'א-היה' "אנא זמין למהווי" – כלומר מוכן להתגלות לעתיד. היום התגלותו של הכתר היא רק באופן נמוך וחיצוני יותר, הקרוי 'דעת'. הדעת איננה כתר אולם היא זהה להנהגת הכתר בכך שאף היא ניצבת באמצע וממצעת בין החכמה שאין בה כל תערובת דין, לבין בינה שדינים מתעוררים ממנה. דעת היא רחמים. לעתיד לבוא תתגלה הנהגת הכתר ואזי יהיו הרחמים מוחלטים וגלויים לעין כל. היום הנהגה זו מתגלה באמצעות 'דעת'. כמיזוג ולא כרחמים גמורים.

ספירת הדעת היא ספירתו של משה רבינו. גם בני דורו, דור המדבר, תלויים בשורש נשמתו ונקראים על שמו 'דור דעה'. שלושה צדיקים מיוחדים שנשמתם מושרשת בספירות קו האמצע הם: משה יוסף ודוד. משה בדעת, יוסף ביסוד, דוד במלכות. שלושתם הסתלקו בעת רעווא דרעווין, משום שקו האמצע שלא כמו שני הקווים ימין ושמאל, קשור במיוחד עם האין סוף. שלושת הצדיקים הללו הם ביטויים שונים של נשמת משיח. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ומשה רבינו עליו נאמר בהקשר לזהותו של הגואל האחרון "מה שהיה הוא שיהיה – משה".

 

 

1149 סך כל הצפיות 1 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים