אור מקיף ואור פנימי

נגענו בפרק הקודם בעניין 'אור המקיף'. כעת נעשה צעד נוסף בהבהרת הקשר שבין פנימי למקיף. כאמור, האור הרוחני מתחלק לשני הבחנות, מקיף ופנימי. החילוק הזה קיים גם בעולמות עליונים מאוד, וגם באדם כאן בעולם.

מה נחשב עבורנו מקיף, ומה ייחשב לפנימי?

מקיף, כשמו כן הוא – האור בטרם היכנסו אל הכלי. ובאדם זו הרוחניות המסובבת אותו אך עדיין אינה שוכנת בו, דהיינו קיימת בכוח אך לא בפועל. לעומת הרוחניות המושגת באופן ממשי. נוכל להציג דוגמה פשוטה לכך: אנחנו מוקפים במושגים שונים שלא רק שאינם מובנים לנו – אף סותרים בעצם מהותם את יכולת תפיסתנו. למשל, 'ידיעה ובחירה', שני הפכים בנושא אחד לכאורה. או עצם התואר 'אין-סוף' הן לא יתכן ששכלנו המוגבל יקיף מושג שכל מהותו אומרת 'בלתי גבול'. מושגים שכאלו אינם נתפסים – מצד אחד. אך מאידך יכולים בהחלט להקיף את עולם המחשבה שלנו.

כפועל יוצא מכך, בעוד ואור פנימי ישפיע באופן ממשי על עצם הכלי, ישנה את מהות האדם ויחולל  בגופו תמורה ניכרת. הרי שהאור המקיף איננו משפיע באופן המחולל שינוי, רק מקיף ומלווה את הנפש מבחוץ.

כעת מתחדדת השאלה, אור פנימי מזין מבפנים ומחולל תמורה. אך במה יועיל האור המקיף?

אכן, הבנת דרכי ההשפעה של האור הפנימי והמקיף חשובה מאוד, ומשמשת מפתח לגישה מיושבת לדרכי הכרת הבורא ועבודתו.

כל שפע רוחני מוכרח מטבעו להופיע כמקיף ורק לאחר מכן, באמצעות עבודת האדם, ייהפך לפנימי. דומה הדבר למעשה שהיה בגדר אפשרות והפך למציאות. אולם 'אפשרות' זו אינה רק עניין מופשט (תאורטי), אף בשלב היות האור בגדר מקיף, הרי הוא משפיע על הנפש ומועיל. ראשית, זהו לבוש, כעין מה שהוזכר כאן בטור הקודם. הלבוש תפקידו להגן ולחמם. 'השגות אלוקות' גם אם לעת עתה אינן מובנות באופן פנימי ומתיישב על הדעת, הרי שעצם נוכחותן, והעובדה שרעיונות שכאלה מקיפים את חיינו, יש בה כדי להלהיב את הלב ולשמור את הנפש מהשפעות פסולות.

עם זאת, עיקר עבודתו של יהודי היא להפוך את האור המקיף לפנימי (עי' ליקו"מ סי' כ"א). המקיף דומה לחופה או סוכה. בצדיקים נאמר לעתיד לבוא: "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם" כלומר, תענוג עולם הבא יהיה היכנסו של המקיף (עטרותיהם) בפנימיות (בראשיהם). צדיקים בזכות עבודתם וטרחתם בערב שבת, בקיום המצוות ובעבודת הבורא, יזכו לעתיד לבוא – בשבת, 'לאכול' ולהכיל בתוכם ממש את האור המקיף העצום.

והנה כמה עניינים המיוחסים להגרת אור מקיף בספרי הקודש:

"מה שהאדם השיג זה נקרא אור פנימי, ומה שהקב"ה מנהיגו, למעלה מהשגתו, זה נקרא אור מקיף" (דובר צדק).

האור המקיף הוא גם הכוח המסייע לנפש להתעלות מדרגה לדרגה: "בנשמה יש בו אור פנימי, המחיה ומתפשט בתוכם, ואור מקיף מבחוץ, להעלותם למדרגה עליונה יותר מכפי ערכם, והוא מה שאינו יכול להתפשט בתוכם" (אור תורה, אות ו). או בספר 'פתחי שערים': "תפקיד אור המקיף הוא לסייע לו שיעלה ממדרגה למדרגה".

הגדרה נוספת המייחדת את האור המקיף: אור פנימי מטבעו מתחלק למדרגות שונות. בדרך משל, הנשמה שרויה במוח, הרוח בלב והנפש בכבד. הפנימיות מקבלת את אופי הכלי, אי לכך אף התנהגותה של הנפש הפנימית תלויה באברים בהם היא שורה. במוח היא תבטא מחשבה, בפה דיבור, בלב הרגשה וכן על זו הדרך. האור המקיף, מפאת היותו בלתי תלוי בגוף, הרי הוא מקיף את הקומה כולה בבת אחת, ללא הפרטה למדרגות וממילא אף ללא הדרגה. אור מקיף יאיר על הנפש בבת אחת, בשווה. כמו רצון בלתי מוגדר הכובש את כל מציאות האדם.

הקשר בין אור מקיף לפנימי משמש אפוא אבן יסוד בכל דרכי עבודת הבורא. משום שחילוק המדרגות בין אדם לחברו היא רק ובעיקר באור הפנימי, שהלא כל ישראל יש להם חלק וזכות לעלות ולהתעלות לכל מדרגה של קדושה, והיכולת הזו מקיפה באפשרות את כל אדם, וככל שמתייגעים להמשיך את המקיף ולהפוך אותו למציאות פנימית, כך מתקדשת הנפש וניכר בה השינוי לטובה.

איך ייעשה המקיף לפנימי?

כמה וכמה מצוות ועניינים נועדו במיוחד להמשכת מקיפים לפנים. ראשית, ההשתדלות בקדושה: ראשו של אדם כלי מוכן להשראת שכינה, ושבעה חלונות קבועים בו: ב' אוזניים, ב' עיניים, ב' נקבי החוטם. והפה. שבעת הנקבים הללו משמשים את המוח, באמצעותם מופיעה הנשמה ומאירה כלפי חוץ, ובעדם קולט השכל את המושכלות וההבנות החודרות אליו מבחוץ. שמירתם של הפתחים הללו מסוגלת להמשכת המקיפים הבלתי מושגים והפיכתם לאור פנימי, מוחש, המסוגל לשנות מהותית את הנפש (עפ"י ליקו"מ שם).

כמו כן מצוות סוכה נחשבת 'אור מקיף', שבעת ימי סוכות והמצוות הקשורות בהם, מסוגלים להמשיך את המקיפים לפנים. כך גם בנוגע לשבעת ימי המשתה שלאחר החופה. הימים הללו ממשיכים את האור המקיף המאיר בחופה, אל הפנימיות.

2243 סך כל הצפיות 2 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים