אהבה בחינם

בס"ד

כשכותבים היום את המילה 'חינם', ולא משנה באיזה הקשר, אתה יודע שאין לך את הכסף לבזבז על זה. כנראה שיש לנו בעיה תת הכרתית עם המושג 'חינם'. במקורו הוא מגדיר סוגים שונים של נתינה שלא על מנת לקבל, במציאות המושג אומץ למשפחות אומנה בעלות כוונות אחרות ואפילו הפוכות לגמרי. יש לנו חרדת חינם לאור ניסיונות העבר. חזקה על החינם שאינו חוזר ריקם, עוד תשלם על זה.

תחום נוסף בו פוגעת חרדת החינם שייך לענייני דיומא, מה שקרוי "אהבת חינם", או בתרגום חופשי לנושא רגיש "נתינת חינם". האמת שבנקודה הזו יש לעם ישראל במה להתפאר, היכן שיש יהודים מאמינים יש נתינת חינם, ובסדרי גודל מדהימים. משהו קצת אחר קורה לנו לפעמים כשאנו מתבקשים לתת בחינם. כלומר היינו יוזמים זאת מטוב ליבנו, ומסתבר שגם נסכים בסופו של דבר, אבל עצם ההיתקלות בבקשה מקיצה לתחייה את חרדת החינם.

לפעמים מרתק וגם מחכים לעקוב אחר פתיל המחשבה, הוא עושה מסלול ארוך ומדהים במורכבותו בדרך שמקליטת הבקשה ועד להיענות. הנה תראו: אנחנו מקבלים פניה מחבר, הוא זקוק לעזרתנו הנדיבה. עוד בטרם פורטה הבקשה השריר הבלתי רצוני שממונה על סירוב, הופעל. "אוי ווי איז מיר, מי יודע מה הבנאדם הולך להפיל לי על הראש…" אפשר ללמד עלינו זכות, בדורנו כולנו עסוקים עד למעלה מראש ולמי יש פנאי לצרות של אחרים? "…וחוץ מזה", ממשיכה האונה המצחית לערוך את חישוביה, "חוץ מזה מה ייצא לי מזה". אופס.. איך שכחתי! בעוד חודשיים וחצי אני צריך אותו. לא נעים. נו שוין, בוא נשמע מה הוא רוצה, הברנש…

את הסימולציה הזו הדגים לי חבר מודע במיוחד, התיאור משעשע והאמת לגמרי לא רחוקה. אם תאזינו למסרונים שחולפים במהירות האור בין הצדדים מקבלי ההחלטות שבאישיותנו, תגלו תשדורת ענפה המחפה על משהו פנימי, עמוק ככל הנראה, שמצליח שוב ושוב לחמוק מאיתנו. קוראים לדבר הזה "אהבת חינם". למה זה בורח לנו?

חושבני שהשורש הוא פחד. אנחנו לא רעים ולאו דווקא קמצנים, אבל יש בכל אדם פחד קמאי טמיר ונעלם: שאני אתן? סתם כך בחינם?? כן תיתן, נו אז מה. התופעה הזו מבצבצת כבר בגיל צעיר ובצורה הרבה פחות מהוקצעת. הילדים הקטנים מצליחים תמיד להטריף את דעתנו בפרשיות הקנאה שלהם. אח אחד קיבל יותר מכולם כי לא היה מספיק ונשאר רק ממתק אחד, עיני כל העדה יוצאות; מה פתאום שהוא יקבל?! לשאלות הללו אין גם לדיפלומטיים שבינינו תשובה מספקת. זו שאלה קשה מנשוא. ואנחנו שואלים אותה גם כן במסתרים.

הרעיון החינמי מפחיד מפני שהוא מאיים כביכול על המערכת, על הנורמות ועל אושיות קיומנו. החברה פועלת על בסיס תן וקח או קח ותן – תלוי מהיכן מסתכלים. נתינה חינמית ממוטטת את יסוד ההישגיות, ואנשים חיים על זה. אבל לא תמיד העניין החינמי כל כך מופרך, לשנוא בחינם למשל קל יותר. כמה אנשים הספקנו לשנוא השנה אף מבלי להכירם כל עיקר? אנשים מפתחים בקלות שנאה כלפי כל העולם עוד לפני שהכירו את מושא שנאתם.

 

הנושא החינמי עומד במרכז גלותנו וגאולתנו, איבדנו את בית המקדש על שנאת חינם ונזכה בו עבור אהבת חינם. ולכאן אפשר לצרף את מאמר חז"ל "אין בן דוד בא אל בדור שכולו חייב או כולו זכאי". שתי האפשרויות הללו מצביעות על גאולה בחינם. או דור שכולו זכאי וממילא יקבל גאולה בחינם, בבחינת "חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו". או דור שאין לו מה לשלם ואין ברירה אלא להחיש עבורו גאולה בחינם, אין כסף.

ולכן מדברים כל כך הרבה על אהבת חינם. די להביט על עצמנו וסביבנו כדי להבין שהארנק הרוחני לא יכסה את הוצאות הגאולה. אין לנו כיסוי לפרויקט הזה, לא במעשים ולא בשום תחום אחר. לכשתבוא הגאולה היא תפציע אך ורק בחינם. והלא אנו חוששים כל כך מהחינם. והרי אנו מתייראים ממנו. אולי החרדה הזו בולמת את צמיחת קרן ישועתנו?

הגאולה מורכבת מתהליכים שונים ומגוונים, אפס קצותיה לא נדע. ההתרחשויות הללו לכאורה כבר בעיצומן, ויתכן מאוד שבקטנות הדעת וחוסר פרגון צעדי הגואל נבלמים ומתארכים לאין קץ. כבר מחלקים גאולה לילדי הגלות, אבל כשמשהו טוב קורה לילד אחד, עיני כל השאר יוצאות מקנאה. למה לו כן ולי לא? באמת למה?? מפני שאין לך סבלנות…

בית המקדש נחרב בעקבות שנאת חינם. למעשה חינמי יש כוח עצום, מפני שהוא מכוון במדויק למטרה. חינם הביא חורבן, וחינם גם יביא בניין. אין לנו דרך לצאת מכאן באמצעים נורמאליים, כדי לקבל משהו חדש עלינו להביא דבר חדש, מפתיע, 'שובר כלים' במובן החיובי. נסו להיענות לבקשה אחת קטנה ולא מוצדקת ובחינם. בלי להתעכב על חישוב טובות הנאה סמויות, פשוט להסכים בלי לרצות לקבל. זה שובר כלים, זה לא מוצדק, זה פורץ דרך.

(פורסם בעיתון 'בקהילה')

1738 סך כל הצפיות 5 צפיות היום
0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים